על חוף הים במרכז ודרום רצועת עזה, פרושות אלפי אוהלים מרופטים העשויים מבד וניילון, המאכלסים פליטים שנאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות פקודות פינוי של כוחות הכיבוש הישראלי, תחת המלחמה המתמשכת מאז ה-7 באוקטובר.

החוף, שבעבר שימש מקום מפלט ונופש בקיץ, הפך למקלט עבור העזתים הנמלטים מזוועות המלחמה, מההרס ומההרג שהותירה אחריה. לאורך החוף, ממחנה הפליטים נוסייראת במרכז הרצועה ועד לעיר ח'אן יונס בדרום, מתגוררים ילדים ומשפחות על הקרקע מחוץ לאוהלים חסרי תנאים בסיסיים, ללא אוורור, בעוד הטמפרטורות מגיעות ל-35 מעלות צלזיוס.

מספר העקורים על חוף הים גדל לאחר פקודות פינוי חדשות שהוציא הצבא הישראלי לאזורים במזרח העיר דיר אל-בלח במרכז הרצועה בשבועות האחרונים. ביום שני האחרון, כפה הכיבוש על 250,000 אזרחים להתפנות בכוח, תוך שהוצאו משימוש 25 מרכזי קליטה ומספר מתקנים הומניטריים תחת הלחץ של פקודות הפינוי הכפויות.

במקום הצפוף, ניתן לראות אנשים עסוקים בשטיפת כלים ובגדים, אחרים אוספים עצים וניירות להבערת אש, ומעטים מנסים למצוא מים ראויים לשתייה.

סבל מתמשך בתנאים לא אנושיים

מחוץ לאוהלים, הפסולת נערמת בכל מקום, בהיעדר אפשרות לפנותה בשל תנאי המלחמה ומחסור בדלק לכלי הרכב. המצב הזה יוצר סביבה לא ראויה למגורי אדם, מה שמחמיר את סבלם של התושבים בעקבות ההידרדרות בתנאים הסביבתיים.

מאז תחילת המתקפה על עזה, כוחות הכיבוש מאלצים אזרחים לעזוב את בתיהם ולעבור לאזורים המוגדרים "אזורי ביטחון". למרות זאת, גם אזורים אלו נתונים להפגזות, מה שגורם לנפגעים נוספים ולטרגדיה אנושית מתמשכת. עקורים נאלצו להקים מחנות זמניים במקומות שונים ברצועה, במיוחד באזורים מערביים סמוך לחוף הים, לאחר שעזבו את בתיהם בכפייה.

במחנות המאולתרים חסרים תנאים בסיסיים, והם מהווים מקלט זמני למשפחות רבות שנעקרו כתוצאה מההפגזות, ועתה הן חיות בצל אוהלים בתנאים קשים ביותר. במחנות אלה, האזרחים מתמודדים עם סכנת רעב וצמא, מחסור בטיפול רפואי, בעיקר לילדים, כשהכיבוש מונע כניסה מספקת של סיוע הומניטרי. התושבים משתמשים בעצים, ניירות וניילון כדלק להכנת מזון, ישנים על האדמה עם מזרנים פשוטים, וסובלים מהיעדר כלים מודרניים וציוד בסיסי לחיים.

בלילות, העקורים סובלים מהתפשטות חרקים וזוחלים, מה שמגביר את חרדתם וחששותיהם לשלומם. אין להם אמצעים להדוף אותם, מלבד הדלקת אש סביב האוהלים בשעות הלילה.

מאבק להישרדות

סיף חלאבי, תושב דיר אל-בלח במרכז הרצועה, בן 39 ואב לחמישה ילדים, מתאר את המציאות הקשה: "המצב הוא נורא, ברחנו מעיר עזה בתחילת המלחמה, עברנו לרפיח בדרום, ומשם לדיר אל-בלח ליד בית החולים שהידים אל-אקצא, שנאלצנו לפנות את סביבתו בפקודת הכיבוש לפני ימים אחדים, ועכשיו אנחנו גרים על חוף הים".

חלאבי מביע חשש מפני תקיפה פתאומית של סירות מלחמה ישראליות, כפי שקרה בחודשים הקודמים, אז הותקפו אוהלים על חוף הים, מה שגרם לפציעתם של רבים. לדבריו, "החיים על חוף הים קשים מאוד, ואינם מהווים מקלט טוב במיוחד לילדים", תוך שהוא מדגיש שילדיו סובלים ממחלות רבות, כולל אלרגיה בדרכי הנשימה וחום גבוה מתמשך.

חלאבי מספר כי אשתו הייתה בהיריון, אך בעקבות תנאי הנדודים והעקירה, נאלצה להפיל את עוברה בחודש החמישי. "אנחנו חיים בתנאים קשים עם מחסור חמור במים ובמזון, ואין לנו מקום מגורים הולם, כל המקומות מותקפים", הוסיף.

ביום שני, הודיעה אונר"א על מחסור חמור במים שהגיע ל-85% בעיר דיר אל-בלח, כאשר רק 3 מתוך 18 בארות מים פועלות בעקבות המלחמה המתמשכת.

חיים ללא טיפול רפואי

הינד עבד אל-והאב, בת 55, שסובלת מסוכרת ולחץ דם גבוה, מתארת את מצבה: "הים בכל העולם משמש למנוחה ונופש, אבל בעזה הוא הפך למקום מגורים לעקורים". היא חיה עם אביה הקשיש, אחיה וילדיה באוהל על חוף עזה, לאחר שברחו משכונת א-תופאח בעזה.

עבד אל-והאב מוסיפה כי אין להם גישה לטיפול רפואי והיא סובלת ממחלות רבות, כשהפסולת מסביבם מחמירה את המצב. לדבריה, ילדיה זקוקים לבגדים, מזון ראוי ומים נקיים, אך שום דבר מזה אינו זמין במקומות המפלט. היא מתארת את חוויית העקירה הכפויה מאז תחילת המלחמה כבלתי נסבלת, ואומרת כי הם עומדים בפני שתי אפשרויות בלבד: "מוות מירי הכיבוש או טביעה בים".

לדבריה, היא מקווה לחזור לביתה, שם "חיינו היו נקיים ומסודרים, עם אוכל ותרופות זמינים".

מאז תחילת המתקפה, הכיבוש מנתק את אספקת החשמל לעזה, מונע כניסת דלק להפעלת תחנת הכוח היחידה, עוצר את אספקת המים, המזון והתרופות, וחוסם את המעברים. כרגע נכנסות לעזה רק כמויות מוגבלות של סיוע רפואי והומניטרי, שאינן מספיקות לצורכי האוכלוסייה הסובלת מתנאים הומניטריים ובריאותיים קטסטרופליים.

כוחות הכיבוש ממשיכים במתקפה מהאוויר, מהים ומהיבשה על רצועת עזה מאז ה-7 באוקטובר 2023, מה שגרם למותם של 40,534 פלסטינים, ופציעתם של 93,778 נוספים, לפי נתונים לא סופיים. עדיין יש אלפי קורבנות תחת ההריסות ובדרכים, שצוותי ההצלה אינם מצליחים להגיע אליהם.