טול כרם, 14 בנובמבר 2026, וואפא – הודא חבאיב
החלטת שלטונות הכיבוש הישראליים להפסיק את השאיבה מהבאר הישנה בבלעא שממזרח לטול כרם מאיימת להחריף את מצוקת המים בעיירה. הבאר החדשה אינה מסוגלת לספק לבדה את צורכיהם של יותר מ־12 אלף תושבים, ובהם כ־2,000 עקורים ממחנות הפליטים טול כרם ונור שמס, שנאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות התקיפות המתמשכות.
הפסקת השאיבה פוגעת גם בחקלאות ובתעשייה המקומית, ומאלצת את העירייה לצמצם את אספקת המים ולחפש מקורות חלופיים.
הוראה מיידית ואיום לאטום את הבאר בבטון
סגן ראש עיריית בלעא, אחמד וג'יה מרעי, מסר לוואפא כי ביום רביעי האחרון קיבלה העירייה שיחת טלפון מרשות המים הפלסטינית, שבה נמסר לה כי ישראל הורתה להפסיק מיד את השאיבה מהבאר הישנה, ללא התרעה מוקדמת או זמן להיערכות.
לדבריו, ישראל איימה לפשוט על הבאר ולאטום אותה בבטון אם ההוראה לא תבוצע. העירייה טרם קיבלה החלטה רשמית בכתב.
מרעי אמר כי הנימוק שנמסר הוא שלעיירה מותר להפעיל באר אחת בלבד. לדבריו, לא הוצג הסבר ברור לאיסור להפעיל את שתי הבארות.
בעקבות ההודעה הפסיקו עובדי העירייה את השאיבה ופירקו את המשאבה, בניסיון למנוע נזק לציוד ולבאר במקרה של פשיטה. הבאר נמצאת לצד הדרך המחברת בין בלעא לדיר אל־ע'וסון.
הבאר הישנה נחפרה בתחילת שנות ה־80 והחלה לפעול ב־1995. הבאר החדשה נכנסה לשימוש לפני כשלוש שנים. מרעי הדגיש כי גם כאשר פעלו שני המקורות, התקשתה העירייה לענות על הביקוש הגובר בשל גידול האוכלוסייה והתרחבות הבנייה.
אספקת מים לכל אזור אחת לשלושה ימים
רשת המים בבלעא משתרעת על יותר מ־40 קילומטר ומשרתת כ־3,500 מנויים, לצד משקים חקלאיים ועסקי תעשייה. בעיירה, שהחקלאות היא מרכיב מרכזי בכלכלתה, כל ירידה באספקה משפיעה גם על מקורות הפרנסה.
לדברי מרעי, כושר השאיבה של הבאר מוערך ב־120 מ"ק לשעה, אך בפועל היא מספקת כיום לא יותר מ־73 מ"ק לשעה, ובתקופות מסוימות התפוקה ירדה לכ־65 מ"ק.
העירייה קיימה ישיבות חירום והנהיגה חלוקה לפי אזורים, כך שכל אזור יקבל מים אחת לשלושה ימים. המטרה היא לאפשר לאספקה המצומצמת להגיע למספר רב ככל האפשר של תושבים.
אולם גם הסדר זה נתקל בקשיים. מרעי אמר כי התושבים הביעו תרעומת, וכי המבנה ההררי של בלעא מקשה במיוחד על הזרמת מים לשכונות הגבוהות. משפחות באזורים אלה עלולות לקבל מים באיחור או בכמות שאינה מספקת.
העירייה קראה לתושבים לחסוך במים ולהתקין מכלי אגירה נוספים. היא בוחנת גם רכישת מים מיישובים סמוכים, ומקיימת קשר עם משרד השלטון המקומי ורשות המים הפלסטינית בניסיון למצוא פתרון.
מרעי ציין כי העירייה העבירה לגורמים המוסמכים נתונים על מספר המנויים, כמויות השאיבה וצורכי התושבים. לדבריו, היא תמשיך לפנות למוסדות הרלוונטיים כדי להבטיח את רציפות האספקה.
מרעי העריך את צריכת המים החודשית הנדרשת לתושב בכ־22 מ"ק, והזהיר כי הסתמכות על הבאר החדשה בלבד תעמיק את הפער בין האספקה לצרכים. העיירה כבר סובלת ממחסור ומשיבושים בהגעת המים לשכונות, לצד קשיים באספקת החשמל בשל צעדי הכיבוש.
לדבריו, המשך השבתת הבאר הישנה עלול להביא למשבר שיפגע בצרכים הביתיים הבסיסיים, בחקלאות ובתעשייה. הוא הדגיש כי ההחלטה התקבלה במפתיע, ללא תקופת היערכות וללא חלופה שתבטיח מים לתושבים.
הגבלות על מקורות המים הפלסטיניים
המשבר בבלעא מתרחש על רקע ההגבלות הישראליות המתמשכות על פיתוח מקורות המים הפלסטיניים והשימוש בהם.
לפי הודעה משותפת של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית ורשות המים הפלסטינית, ישראל שולטת ביותר מ־85% ממשאבי מי התהום הפלסטיניים בשלושת האגנים המרכזיים בגדה המערבית: המערבי, המזרחי והצפון־מזרחי.
בהודעה נמסר כי השליטה מתבצעת באמצעות הגבלות על קידוח בארות, מניעת פיתוחן של בארות חדשות והגבלות מחמירות על שיקום בארות קיימות, לצד שאיבה נרחבת לצורכי ההתנחלויות.
עוד צוין כי הפלסטינים אינם מקבלים את מלוא כמויות המים המגיעות להם, לרבות אלה שנקבעו בהסכם הביניים מ־1995, גם כעבור שלושה עשורים מחתימתו. לדברי שני הגופים, מציאות זו פוגעת ביכולתם לספק את צורכי המים הגדלים של האוכלוסייה.
