ג'נין, 3 באוגוסט 2026, וואפא — זהראן מעאלי
15 צווי התפיסה האחרונים שהוציא הכיבוש הישראלי אינם רק שורת החלטות צבאיות לתפיסת כ־200 דונם מאדמות מחוז ג'נין. מעיון במפות ומעדויות מומחים עולה כי מדובר בחלק מתוכנית רחבה יותר, המעצבת מחדש את המרחב בדרום המחוז וצפויה לשנות לשנים את דפוסי התנועה, הכלכלה והבנייה באזור.
בשבוע שעבר הוציא צבא הכיבוש 15 צווים צבאיים לתפיסת 199.824 דונם מאדמות מחוז ג'נין. 14 מהם יועדו לסלילת דרכים צבאיות ולהרחבתן, באורך כולל של 11.326 קילומטרים. צו מספר ת/90/26 מקצה 22.026 דונם מאדמות העיירה אל־יאמון להקמת מוצב צבאי ולסלילת דרך גישה אליו.
אולם לדברי מומחים, המספרים אינם מספרים את הסיפור המלא. הסוגיה אינה מסתכמת בהיקף האדמות שנתפסו, אלא נוגעת לתפקידן ולמיקומן במפה החדשה שמשרטט הכיבוש.
הדרכים הצבאיות המתוכננות משתרעות בין עראבה, קבאטיה, מסליה, מרכה ואל־ג'רבה. יישובים אלה יוצרים את הרצועה המרכזית בדרום מחוז ג'נין, ובה אדמות חקלאיות נרחבות ואזורים אסטרטגיים החולשים על צירי התנועה העיקריים. שטחים אלה הם גם עתודת הבנייה וההתרחבות העתידית של היישובים.
האחראי על תיק ההתנחלויות במחוז ג'נין, טארק איגבאריה, אמר לוואפא כי המתרחש "אינו מענה לצורך צבאי זמני, אלא תוכנית משולבת לעיצוב מחדש של השליטה הצבאית והביטחונית במחוז".
לדבריו, עיון במפות חושף "סיפוח זוחל ועיצוב מחדש של הגיאוגרפיה והדמוגרפיה בצפון הגדה המערבית", באמצעות השתלטות על אזורים מרכזיים, ביתור האדמות הפלסטיניות וניתוק היישובים זה מזה.
איגבאריה אמר כי הסכנה בצווים נעוצה בכך שהם חורגים מגבולות שטחי C. כמה מהם משתרעים גם בשטחי A. לדבריו, זהו שינוי משמעותי מאז חתימת הסכמי אוסלו וניסיון לכפות מציאות צבאית חדשה באזורים שאמורים להיות נתונים לסמכות הפלסטינית.
מנתוני הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות עולה כי 12 צווים חלים במלואם על שטחי C. לעומתם, צו ת/95/26 חל על אדמות קבאטיה, מרכה ואל־ג'רבה הנמצאות בשטחי A. צווים אחרים משתרעים על שטחי A ו־C גם יחד.
לפי הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, המפות מראות כי הדרכים הצבאיות החדשות אינן מיועדות רק לשליטה באדמות הכלולות בצווים. הן יוצרות רשת המחברת בין האתרים ההתנחלותיים "נועאה" ו"עמק דותן", שממשלת ישראל אישרה את הקמתם במחוז ג'נין.
מומחים מציינים כי סלילת דרכים היא שלב מרכזי המקדים את ביסוסה של כל נוכחות התנחלותית חדשה. הדרכים מאפשרות לכוחות הכיבוש ולמתנחלים לנוע בבטחה ולהקים לאורכן מוצבים צבאיים ונקודות תצפית.
לדברי איגבאריה, הכיבוש אינו מתחיל בהקמת ההתנחלות עצמה, אלא תחילה ב"הנדסת המרחב" באמצעות פריצת דרכים והצבת הגנה צבאית. רק לאחר מכן הוא עובר לביסוס הנוכחות האזרחית של המתנחלים.
לדבריו, מערכת זו תרחיב את השליטה בתנועת הפלסטינים ותאפשר להקים שערים, מחסומים ומוצבים צבאיים חדשים, שיובילו להגבלות נוספות על התושבים.
בעיירה קבאטיה כבר ניכרות השפעות ההחלטות. באזור שבין קבאטיה למסליה נמשכות עבודות הדחפורים של הכיבוש, כהכנה להקמת ההתנחלות "נועאה", לצד פעילות צבאית מוגברת בסביבת האתר.
עבודות אלה מעידות כי התוכנית עברה משלב התכנון וההחלטות המדיניות לשלב הכשרת הקרקע והתשתיות. במסגרת זו נפרצות דרכים ומוכשרים תוואים שיחברו את האתר החדש לרשת הדרכים ולמוצבים הצבאיים הקיימים.
לפי הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, הדרכים הצבאיות הקשורות לאתרים ההתנחלותיים החדשים אינן מיועדות רק לאפשר גישה אליהם. הן חלק ממערכת רחבה שנועדה לאבטח אותם באמצעות נוכחות צבאית קבועה ותשתיות שיאפשרו לבסס ולהרחיב אותם בעתיד.
באזור זה מצטלבות עבודות הדחפורים עם אדמות המשמשות המשך גיאוגרפי וכלכלי של היישובים בדרום ג'נין. מצב זה מציב את עתיד הקרקעות, הבנייה והפעילות הכלכלית בפני אתגרים חדשים.
ראש עיריית קבאטיה, בילאל עאסף, אמר לוואפא כי האדמות המיועדות לתפיסה אינן רק שטחים חקלאיים. הן ההמשך הטבעי של העיירה לעבר מסליה ועתודת הקרקע שלה להתרחבות עתידית.
לדבריו, ההשתלטות על האדמות תפגע ביכולתה של קבאטיה לגדול ולהתפתח, בזמן שהשטחים העומדים לרשותה מוגבלים והאוכלוסייה ממשיכה לגדול.
הפגיעה אינה מסתכמת בתחום הבנייה. רוב האדמות נטועות בעצי זית ומשמשות מקור פרנסה למשפחות רבות. הן קשורות גם לאזור התעשייה שבין קבאטיה לא־זבאבדה, שבו פועלות מגרסות, מחצבות ומפעלים המספקים מקומות עבודה רבים.
עאסף הזהיר כי יצירת מציאות צבאית או התנחלותית חדשה באזור עלולה לפגוע בתנועת העסקים והעובדים ולהכביד עוד יותר על כלכלת העיירה.
מבחינה משפטית, היועץ המשפטי של הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, מוחמד אל־אטרש, הסביר כי קיים הבדל מהותי בין צו תפיסה לצו הפקעה.
לדבריו, צו הפקעה שולל את הבעלות על הקרקע ומעביר אותה לרשויות הכיבוש. צו תפיסה אינו מעביר את הבעלות, אך מונע מבעלי הקרקע להגיע אליה או להשתמש בה, בטענה לצורך ביטחוני שקובע המפקד הצבאי.
אל־אטרש הדגיש כי הניסיון שנצבר בשנים האחרונות מלמד שהכיבוש משתמש בצווי תפיסה כאמצעי לשליטה ארוכת טווח.
לדבריו, "הבעיה אינה רק בצו הצבאי הזמני, אלא במה שבא אחריו. הכיבוש מתחיל בטענה לצורך ביטחוני זמני, לאחר מכן מאריך את הצו במשך שנים, ולבסוף הופך את התשתיות שהוקמו לעובדה קבועה המשרתת את מפעל ההתנחלויות".
הוא הוסיף כי הסכנה המרכזית היא שהצווים אינם משמשים רק לסלילת דרכים, אלא להקמת מערכת שלמה הכוללת דרכים, מוצבים צבאיים ונקודות תצפית, המכשירה בהמשך את חיבור האתרים ההתנחלותיים ואת ביסוסם.
שטחי A: תקדים החורג מן ההסדרים הקיימים
אל־אטרש אמר כי החלת צווי התפיסה על אדמות המסווגות כשטחי A נושאת משמעות משפטית ומדינית רחבה.
לדבריו, השתלטות צבאית ישראלית על שטחי A באמצעות צווים צבאיים מפרה את ההסדרים שנקבעו בהסכמי אוסלו, שלפיהם אזורים אלה נתונים לסמכות האזרחית והביטחונית הפלסטינית.
הוא הוסיף כי הבעיה אינה משפטית בלבד, אלא גם מדינית, משום שמדובר בניסיון להחיל סמכות שיפוט ישראלית על אזורים שאינם כפופים לה לפי ההסכמים שנחתמו.
לדבריו, בשם בעלי הקרקעות בשטחי C מוגשות השגות משפטיות. עם זאת, הטיפול בצווים הנוגעים לשטחי A ו־B מחייב גם מהלך מדיני ודיפלומטי לצד ההליך המשפטי.
לדברי המומחים, בחירת הרצועה המשתרעת מעראבה דרך קבאטיה ועד מסליה אינה מקרית. האזור חולש על צירי התנועה העיקריים מדרום לג'נין, כולל את מישור עראבה, הנחשב לאחד האזורים החקלאיים החשובים במחוז, ומחבר בין העיר ג'נין לכפרים הדרומיים ולמחוזות אחרים.
רשת הדרכים הצבאיות החדשה תאפשר לכיבוש להרחיב את שליטתו בצירים אלה ולהבטיח את תנועת כוחותיו והמתנחלים, לצד החמרת ההגבלות על תנועת הפלסטינים.
השטח הכלול בצווים עשוי להיראות מצומצם בהשוואה לשטחו הכולל של מחוז ג'נין, אך השינוי המרכזי טמון בתפקיד שממלאים הצווים.
בזמן שהעיריות ובעלי האדמות נערכים להגשת השגות משפטיות, הנתונים בשטח וההיבטים המשפטיים מלמדים כי המאבק חורג מהשבתם של כמה מאות דונמים. הוא נוגע לעתיד הגיאוגרפיה הפלסטינית בדרום ג'נין ולשאלה אם המחוז יישאר מרחב רציף, או יהפוך בהדרגה לאוסף של יישובים מנותקים, שביניהם מפרידים דרכים צבאיות, מחסומים והתנחלויות.
