מאת: חאתם אבו דקה 

ח'אן יונס, 19 במאי 2025 – בזמן שהם מנסים לשרוד את תנאי המחייה הקשים במתקני הפליטים המאולתרים שבאזור אל-מוואסי מדרום לח'אן יונס, אלפי עקורים פלסטינים מתמודדים עם סכנה נוספת: מכת חרקים וטפילים. יתושים, פרעושים, זבובים ומכרסמים פושטים על האוהלים, במקביל למחסור חמור במזון, בתרופות ובציוד בסיסי – כך מדווח כתב וואפא חאתם אבו דקה.

אם מוחמד שלוף, בת 50, שנעקרה מעירה רפיח, סיפרה כי זו הפעם העשירית מאז תחילת המלחמה שהיא נאלצת להחליף מקום שהות. אך בניגוד לעבר, הסיבה הפעם אינה חשש מהפצצות – אלא בריחה מהחרקים. "הם ניזונים מדמם של הילדים שלי," אמרה. לדבריה, הניסיון להתרחק מהעכברושים ומהטפילים לא מצליח, והם ממשיכים לרדוף אחריהם בין החולות, תוך העדר כל גורם מוסדי שיכול להתמודד עם התופעה.

הברחשים והיתושים, היא מסבירה, מתחבאים בתוך הקרקע החולית ומתרבים בה. העלויות הגבוהות של חומרי ההדברה, והמחסור הקשה בהם, הופכים את הטיפול למותרות. "אנחנו מחליפים גיהנום אחד באחר," סיכמה שלוף.

מרים א־שעאר, אם לארבעה, מספרת שהיא נשארת ערה בלילות כדי לנסות לגרש את היתושים מאוהלה. "אין חומרי הדברה, אין תרופות. האוהל פרוץ, החלונות קרועים, אין דרך להגן על הילדים." היא מתארת לילות של בכי – לא מהפצצות, אלא מצרחות הילדים שנעקצים שוב ושוב. "הם קמים עם סימנים אדומים בכל הגוף, ואני לא יכולה לעשות כלום."

מוחמד אבו עאזרה, תושב ח'אן יונס שנמצא כעת בעקירה ועוסק במכירת תרופות להדברת פרעושים וזבובים, מדווח על עומס בלתי רגיל. "כל יום מגיעים עוד ועוד עקורים שמחפשים תרופות, אבל אין מה למכור. הסחורה מוגבלת מאוד, והמחירים מרקיעים שחקים." לדבריו, חלק מהעקורים נאלצים לוותר מראש – פשוט כי אין להם אפשרות כלכלית. "תרסיס אחד לאוהל עולה 50 ש"ח, ולרוב האנשים אין אפילו לזה."

העקור מוחמד עות'מאן מתאר מציאות בלתי נסבלת. לדבריו, ביום הזבובים שורצים על הפנים, בלילה מגיעים היתושים והפרעושים, ואין רגע של מנוחה. "זו לא רק מצוקה – זו מחלה. החרקים גונבים לנו את השפיות."

על פי עדויות שונות, כמות החרקים הולכת וגדלה עם כל יום שבו המצור מונע פינוי פסולת וכניסת דלק ותרופות. עכברים וכלבים משוטטים ברחבי המחנה ומעצימים את התפשטות המגפה. התושבים מתחננים שמישהו יפעיל מענה בסיסי – ולו זמני – שיאפשר להם להגן על עצמם ועל ילדיהם.

עאטף ג'אבר, סגן מנכ"ל המינהל להגנת הסביבה ברשות לאיכות הסביבה וראש עמותת ידידי הסביבה הפלסטינית, מאשר כי תופעת החרקים מקורה בצפיפות, בזוהמה ובמחסור בפעולות מניעה. לדבריו, הצטברות האשפה בסמוך לאוהלים הביאה לזינוק במספר הכלבים המשוטטים והמכרסמים, שמשמשים כקרקע פורה להתפשטות פרעושים ויתושים.

הוא מזהיר כי מדובר באיום בריאותי ממשי – לא רק מטרד. לדבריו, מחלות כמו מלריה, קדחת דנגי, דלקת המוח ודלקות עוריות מועברות באמצעות חרקים אלו, וההיעדר המוחלט של טיפול רפואי מחמיר את המצב.

לטענת ג'אבר, העדר התיאום בין רשויות הסביבה, העיריות, מועצת ניהול הפסולת ומשרד השלטון המקומי – בשילוב עם סגירת המעברים ומניעת כניסת דלק ותרופות – יצרו ואקום שבו האזרח נותר לבדו מול אסון סביבתי ובריאותי מתגלגל. "אין מדינה. אין שלטון. הכול על כתפי האנשים המותשים האלה."

בתוך הסבל המצטבר, מביעים עקורים תקווה אחת: שהסיוט ייגמר, כדי שיוכלו לחזור – לא לבתים, אלא להריסות – ולהקים אוהלים חדשים לפחות הרחק ממחנות הזיהום והעוקץ.