מאת: חאתם אבו דקה 

חיים בין ייאוש לתקווה – כך מתארים תושבי רצועת עזה את המציאות העכשווית, על רקע המשך המתקפה, סגירת המעברים המוחלטת והיעדר מוחלט של מזון, מים, הכנסה או ביטחון בסיסי. בחודש השני לחידוש הלחימה, הפכה עזה למתחם סגור של רעב, עוני ותסכול. המחסור באספקה מחריף, המחירים מתפוצצים – והאזרחים נשחקים.

לפי התיעודים מהשטח, הסגר המתמשך הביא לעליות מחירים קיצוניות, עד פי שבעה, במיוחד במוצרי בסיס: קמח, סוכר, שמן בישול. ברקע – מנגנון ספקולציה אלים שמנצל את מצוקת התושבים ומכתיב מחירים לא נתפסים, כשהפחד מהפצצות מתערבב בפחד מהמחר.

אבו מוחמד, תושב עקור בן 55, מספר שהוא יוצא כל בוקר ב־10 לתור ארוך מול "תקיא" – מטבח צדקה שמחלק מנה יומית של אורז או עדשים. לאחר מכן הוא ממשיך לתור אחר למילוי מים. "אני מרגיש שאני מת אלף פעם ביום," הוא אומר. "אין לי איך להאכיל את הילדים שלי, אין לי בגדים להם, אין לי כלום."

הוא אינו לבד. יותר משני מיליון איש ברצועה, בהם עובדים שלא קיבלו שכר ופליטים שעברו עשר עקירות תוך חודשיים, מתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית. לפי עדויות מהשטח, מחירי מוצרי יסוד זינקו באלפי אחוזים. בקבוק שמן בישול שעלה 10 ש"ח, נמכר כעת ב־45 ש"ח. שק קמח – עד 200 ש"ח. קילו סרדינים? 120 ש"ח.

תושבים ובעלי דוכנים בשוק מאשימים את הסוחרים הגדולים בהתעשרות על גבם. "הם מנצלים כל שמועה", מספר מוחמד ח׳דר, בעל דוכן בשוק אל־מאואסי. "אם יש דיבור על פתיחת מעברים – הם מזרים סחורה להוריד מחירים. אם השיחות קורסות – הם מעלימים הכל, והמחירים מוכפלים."

גם ירקות מקומיים הפכו למותרות. עגבנייה שנמכרה ב־8 ש"ח קפצה ל־25, בצל ובצלצלים נעלמו כמעט לחלוטין, ובמקומם שולט רעב יומיומי. לטענת חלק מהתושבים, תהליך עקירה אחד עולה בממוצע כ־500 ש"ח. "יש מי שמוותר על בריחה, כי אין לו איך לממן את המעבר," מספר חאלד קישטה מרפיח. "והתוצאה? מוות. משפחות שלמות נמחקות. כמו זו של בני דודיי – שחוסלו כולם לפני יומיים בח׳רבת אל־עדס."

לפי נתוני אונר״א ותוכנית המזון העולמית, קיימת סכנת רעב מיידית ברצועה. מחסני הארגונים התרוקנו, כל המאפיות שבשיתוף פעולה איתם סגרו, ואין אפשרות להכניס קמח או מזון עקב סגירת המעברים. הכיבוש, שהטיל סגר מוחלט על עזה מאז 18 במרץ, מונע כניסת כל סיוע הומניטרי, לרבות מים, תרופות ומזון – ובכך תוקע את הרצועה במשבר שקשה לתארו, וחמור פי כמה ממה שנראה כלפי חוץ.

העוני, הרעב, הספקולציה וההפצצות – כולם פועלים יחד להפוך את עזה למלכודת הישרדות. "אנחנו לא חיים," אמר אחד המרואיינים, "אנחנו פשוט מחזיקים מעמד, יום ועוד יום, בלי לדעת אם נגיע למחר."