מוסדות העוסקים בזכויות האסירים דיווחו כי כוחות הכיבוש ממשיכים להחזיק ביותר מ־350 ילדים בבתי כלא ובמתקני מעצר, בהם יותר מ־100 ילדים שמוחזקים במעצר מנהלי ללא משפט.
הילדים העצורים נחשפים לשורת פשעים מאורגנים שמסכנים את עתידם, ובראשם עינויים, הרעבה, הזנחה רפואית, גזל ושלילה של זכויות בסיסיות. כל אלה הובילו לאחרונה למותו של הילד העצור הראשון מאז תחילת ההשמדה ההמונית, וליד אחמד בן ה־17 מהכפר סילווד שליד רמאללה, שמצא את מותו בכלא מגידו.
המוסדות – ובהם נציבות האסירים, מועדון האסיר הפלסטיני וארגון אל-דמיר לזכויות אדם – פרסמו היום (שבת), לרגל יום הילד הפלסטיני המצוין ב־5 באפריל, דו"ח שממנו עולה כי מעמד הילדים העצורים השתנה באופן דרמטי מאז תחילת ההשמדה ההמונית, וכי חלה עלייה חדה במספר המעצרים, הן בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, שם נרשמו לפחות 1,200 מקרים, והן בעזה, שם לא ניתן לקבוע את המספר המדויק בשל ההיעלמות הכפויה והקשיים במעקב אחרי העצורים, ובכלל זה ילדים.
במהלך החודשים האחרונים הצליחו צוותים משפטיים לבקר ילדים עצורים בכלא עופר, מגידו ואל-דמון, על אף ההגבלות החמורות שהוטלו על ביקורי עורכי דין. במהלך הביקורים נגבו עשרות עדויות, שחשפו את מידת האלימות הרבה כלפי הקטינים.
בבתי הכלא ננקטו שיטות עינויים קשות כלפי ילדים, תוך שלילת זכויותיהם בדרכים חסרות תקדים. בין היתר, מתאר הדו"ח את תהליך המעצר והחזקתם בתנאים קשים:
הפרדתם ממשפחותיהם
מספר המעצרים בפני עצמו אינו מדד יחיד לפגיעה בילדים, אלא חלק ממדיניות סדורה שמטרתה לעקור את הילדים ממשפחותיהם ולפגוע בדור שלם. תופעת המעצרים ניכרה גם בעבר, בעיקר לאחר גלי מחאה, אך כעת נרשמת החרפה ניכרת בממדי המעצרים, במיוחד באזורים שבמגע ישיר עם חיילי הכיבוש והמתנחלים.
העדויות מצביעות על כך שרוב הילדים העצורים חוו לפחות סוג אחד של עינויים גופניים או נפשיים. לעיתים קרובות הופעלו כלפיהם אלימות קשה, איומים, ולעיתים אף שימשו כקלפי מיקוח במטרה ללחוץ על בני משפחותיהם להסגיר עצמם. ילדים זומנו לחקירות בשיתוף הוריהם ונחשפו לחקירות שדה אינטנסיביות.
מרגע המעצר ובמהלך המעצר עצמו, נקטו החיילים באלימות קשה כלפי הילדים, עצרו אותם בשעות הלילה, פגעו בחולים ובפצועים, השפילו אותם והציבו אותם בתנאי כליאה קשים תוך שימוש באיומים, קללות, מכות, מניעת מזון ושירותים לזמן ממושך – עד להודאות בכפייה. לעיתים אף נכפו עליהם חתימות על מסמכים בעברית.
גם בכלא עצמו, הילדים נחשפים להרעה מכוונת של תנאי המחיה, לרבות הרעבה שיטתית. יחידות דיכוי חמושות חדרו לתאי הילדים והכו אותם. רבים מהם נזקקו לטיפול רפואי דחוף, אך לא קיבלו טיפול הולם, כולל ילדים החולים במחלות כרוניות.
פשע ההרעבה
הילדים מתארים כי הרעב הפך לחלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית. המזון שמסופק להם אינו מספק, והם נאלצים לעיתים לצום ימים שלמים. המעט שניתן להם, אינו עונה על צורכיהם.
בעבר דאגו האסירים הבוגרים לפקח על תנאי הילדים, אולם מאז ההתקפה נשללה מהם האפשרות להגן על הקטינים, והילדים נותרו לבדם מול מנגנון הכלא.
מקרהו של הילד וליד אחמד
וליד אחמד, בן 17 מסילווד, נעצר מבית משפחתו ב־30 בספטמבר 2024. בזמן שהותו בכלא מגידו סבל ממחלת הגרד (סקביאס) ונחשף להתעללות רפואית קשה ולשלילת טיפול עד למותו ב־22 במרץ 2025. לפי דו"ח נתיחת גופתו, הגורם המרכזי למותו היה הרעבה.
מגפת הגרד
הילדים העצורים סובלים מהתפשטות מחלות עור, ובראשן גרד, שהפכה למגפה בבתי הכלא. הכיבוש לא העניק טיפול רפואי ולא נקט צעדים למניעת התפשטות המחלה. רבים מהילדים מתלוננים כי גופם מכוסה בפצעים והם סובלים מגירוד בלתי פוסק, שמונע מהם לישון.
בתי המשפט
בתי המשפט ממשיכים את מעגל הפגיעה בילדים, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות יסוד. המעצרים והשיפוט נעשים בבתי משפט צבאיים בגדה או בבתי המשפט בירושלים, שם מדיניות מעצרי הבית כלפי ילדים היא נרחבת וממשיכה להפוך את בתיהם של משפחות הילדים למתקני כליאה.
מעצר מנהלי של 100 ילדים
לראשונה, גם ילדים הועברו למעצר מנהלי – ללא משפט ותחת עילת "תיק סודי". יותר מ־100 ילדים מוחזקים כך, חלקם מתחת לגיל 15.
לפי הדו"ח, מעצרי מנהלי הגיעו לשיא חסר תקדים עם 3,498 עצורים מנהליים בתחילת אפריל 2025 – מספר שלא נרשם אפילו במהלך אינתיפאדות קודמות.
המוסדות חתמו את הדו"ח בקריאה נחרצת למערכת המשפט הבינלאומית לפעול להעמדת בכירי הכיבוש לדין על פשעי מלחמה, להטיל סנקציות ברורות, ולסיים את ההגנה הפוליטית והמשפטית שממנה נהנה הכיבוש בזירה הבינלאומית.
