ח’אן יונס, 29 במרץ 2025 — חאתם אבו דקה, וואפא

ברצועת עזה אין יותר מוצרי יסוד – יש שברי חיים. שמן טיגון מחליף סולר, גז הופך לדלק, עצים שווים זהב, והמלוחיה? היא כבר לא למרק – היא תחליף סיגריות. תחת מצור הדוק ומדיניות חנק שמפעילים כוחות הכיבוש מאז תחילת המתקפה לפני כשנה וחצי, תושבי עזה מאלתרים – ומשלמים ביוקר.

ויסאם א-זעים, נהג מסחרי שנעקר מעזה, מספר שהוא שופך שמן טיגון ישירות למנוע הרכב. ליטר סולר, אם בכלל אפשר למצוא, עולה מעל 50 שקל – יותר מ־17 דולר – מחיר בלתי אפשרי עבורו. הוא יודע שהשמן הורס את המנוע, אבל כשאין עבודה ואין לחם, אין ברירה. "ככה אני מביא לחם לילדים שלי", הוא אומר.

שמן הטיגון, ששימש בעבר לבישול בלבד, הפך פתאום לדלק – וכמובן, הפך לנדיר. המחיר שלו קפץ ליותר מ־25 שקל לליטר. אבו כמאל אל-בטה, פליט מח’אן יונס, אומר שהמחיר הזה שבר גם את האפשרות לטגן חביתה. "אפילו שמן כבר אי אפשר לקנות. הכול הולך לכלי רכב."

וזה לא נגמר שם. בעלי רכבים שמנועיהם פועלים על בנזין החלו למלא אותם בגז בישול. את מה שנותר מהאספקה המצומצמת שנכנסת לרצועה – כוחות הכיבוש צמצמו עוד יותר. כך הפך גם הגז למצרך יקר, מה שדחף את האנשים לשוב אל עצי הסקה. היום, טון עצים עולה יותר מ־1,100 דולר. פעם, הוא עלה 200.

מוחמד אבו ג’ראד, שמוכר פלאפל בשוק באל-מאווסי שברפיח, מדליק את התנור שלו בעץ. לדבריו, עלות הבישול היומית שלו כמעט הוכפלה. "פעם הייתי משלם על גז כ־240 שקל ביום. עכשיו – זה כבר 500 שקל רק על עצים. והמחירים של השמן והחומוס – פי ארבעה. ככה אי אפשר להתקיים."

אבל הרגע שבו המציאות בעזה מאבדת צלם – מגיע דווקא עם צמח המלוחיה. בעבר – ירק ירוק לצלחת. היום – תחליף טבק. בעזה, תחת מחסור קיצוני בבשר, עופות וסיגריות, החל שימוש חדש במלוחיה: ייבוש, גלגול, ועישון. המחיר קפץ מ־3 שקלים לקילו – ל־40 שקל.

אבו עבדאללה קישטה, פליט מרפיח, אומר בכאב: "המלוחיה הייתה מהמאכלים הכי אהובים עלינו. היום היא הפכה למותרות. אתה רואה אותה – אבל לא מסוגל לקנות."

כך נראה העורף של עזה, מרוסק, מאולתר, נאבק על כל לגימה, כל חופן, כל משב אוויר נקי. מאולץ להמציא שיטות קיום – מול מציאות שאין בה קיום.