מאת: נדים עלאוי
מאות פלסטינים נבלמו היום (שישי) במחסומי הכיבוש בדרך לתפילת יום השישי השני של חודש רמדאן במסגד אל-אקצא. בין המנועים הייתה עאישה אמין נזאל (52) מקבטיה שבדרום ג'נין, שיצאה השכם בבוקר לאחר שהשיגה "אישור" מעבר במחסום קלנדיה הצבאי מצפון לירושלים הכבושה.
לאחר מסע ממושך דרך מספר מחסומים ישראליים הפרוסים בצפון ובמרכז הגדה המערבית, הצליחה נזאל להגיע למחסום קלנדיה – אחד המחסומים המרכזיים בהם הכיבוש מבודד את ירושלים משאר מחוזות הגדה. שם היא הצטרפה לאלפי אזרחים, בעיקר קשישים, נשים וילדים, שעמדו בתורים ארוכים בניסיון להגיע לתפילה במסגד אל-אקצא. אך חיילי הכיבוש מנעו ממנה לעבור.
"ניסיתי שלוש פעמים לעבור, אבל הם סירבו והזהירו אותי: 'אם תחזרי שוב, נירה בך'," סיפרה נזאל לכתב סוכנות "וואפא".
היא הציגה את אישור המעבר הדיגיטלי שבידיה והוסיפה: "הם טענו שאני 'מנועת ביטחונית' ולא יכולה להיכנס לירושלים, למרות שהנפיקו לי אישור רשמי לתפילה!"
כוחות הכיבוש דורשים מהפלסטינים – מוסלמים ונוצרים – להוציא אישורים מיוחדים כדי לעבור במחסומים המובילים לירושלים ולהגיע למקומות התפילה, ובעיקר למסגד אל-אקצא ולכנסיית הקבר. עם זאת, הם מציבים הגבלות מחמירות על קבלת האישורים, לרבות בדיקות ביטחוניות קפדניות. במקרים רבים, האשרות אינן מאושרות, ורבים נותרים מחוץ לעיר הקדושה.
כוחות הכיבוש תגברו היום את נוכחותם במחסום קלנדיה ובמחסום 300 המפריד בין בית לחם לירושלים, תוך בידוק קפדני של זהויות ומניעת מעבר של מאות מתפללים בתואנות שונות.
"רצינו להתפלל באל-אקצא, אך הם מונעים מאיתנו"
אנואר ח'טיב (55), תושב מחנה הפליטים קלנדיה, היה בין אלו שנבלמו במחסום. "התכוונּו להתפלל באל-אקצא, אבל הם מונעים זאת מאיתנו," סיפר.
הוא הוסיף: "הם משחקים בנו – שולחים אותנו למחסום חיזמא הצבאי (מצפון-מזרח לירושלים), למרות ששם גם לא נותנים לנו לעבור. הם רוצים רק להשפיל אותנו ולענות אותנו."
ח'טיב, שמשפחתו נעקרה מהכפר אל-בריג' מדרום-מערב לירושלים ב-1948, ציין: "לא הספיק להם שגירשו אותנו מבתינו, עכשיו הם רוצים למנוע מאיתנו גם את הזכות הבסיסית להתפלל במקומות הקדושים שלנו."
בסמוך למחסום קלנדיה, עמדו מוכרי רחוב שהציעו "כעך ירושלמי", ממתקים ופיצוחים למתפללים שחיכו לאישור מעבר.
"אנשים בודדים מצליחים לעבור, אבל הרוב נאלצים לחזור הביתה," סיפר אחמד א-נג'אר ממחנה הפליטים ג'לזון, שעובד באחת הדוכנים במקום.
רוב המתפללים - תושבי ירושלים ושטחי 1948
על פי נתוני הווקף האסלאמי, כ-80 אלף מתפללים השתתפו בתפילת יום השישי השני של רמדאן במסגד אל-אקצא, רובם תושבי ירושלים וערים פלסטיניות בתוך שטחי 1948.
הכיבוש הישראלי הטיל שורת מגבלות גזעניות על הכניסה למסגד אל-אקצא במהלך חודש רמדאן, כולל הגבלת מספר המתפללים לכ-10,000 בלבד מהגדה המערבית. על פי נתוני מחוז ירושלים, הכניסה הותרה רק לגברים מעל גיל 55 ולנשים מעל גיל 50, במטרה לצמצם את מספר המתפללים.
בנוסף, שלטונות הכיבוש תגברו את פריסת כוחותיהם, תוך הצבת 3,000 שוטרים מדי יום בכניסות לירושלים ובמעברים הצבאיים. כ-82 מחסומים, בהם גדרות, שערי ברזל וחומות הפרדה, נפרשו ברחבי העיר כדי להגביל את תנועת הפלסטינים ולהרתיעם.
במקביל, המשטרה הישראלית תגברה את אמצעי הפיקוח והמעקב בתוך העיר העתיקה, שם פועלים חמישה מוקדי משטרה בסמוך לשערי מסגד אל-אקצא. כוחות הכיבוש מבצעים מעצרים אקראיים בקרב המתפללים, תוך שימוש באלימות ונימוקים ביטחוניים מופרכים, במסגרת מדיניות דיכוי שיטתית.
"זכות הפולחן מובטחת על פי הדין הבינלאומי"
בהודעה שפרסם מחוז ירושלים, הודגש כי חודש רמדאן הוא חודש תפילה, וכי המשפט הבינלאומי מעניק חופש פולחן לאוכלוסייה הנמצאת תחת כיבוש, כפי שנקבע באמנת ז'נבה הרביעית. "האמנה קובעת כי חופש הפולחן חייב להישמר וכי אין למנוע מאוכלוסייה כבושה גישה לאתרי תפילה," נמסר.
בהודעה הודגש עוד כי "אין לשלטון הכיבוש שום זכות חוקית להטיל מחסומים או מגבלות על גישת המתפללים למסגד אל-אקצא, וכל הצעדים שהוא נוקט הם בלתי חוקיים ומהווים חלק מניסיונות הימין הישראלי להעצים את העימותים בעיר ולשרת את תוכניות ההתנחלות וההשתלטות שלו."
