עזה, 13 במרץ 2025 – חוסיין נזיר א-סינוואר
"חלומו של הרעב הוא לחם" – אמירה שהפכה למציאות כואבת עבור תושבי רצועת עזה, כאשר מלאי הלחם והמצרכים הבסיסיים הולך ואוזל עקב המצור המוחלט שמטילים כוחות הכיבוש, החוסמים את מעבר הסיוע ומונעים כניסת גז, דלק, חשמל ואפילו מים.
המצב ההומניטרי המתדרדר החריף בתקופת הרמדאן, כאשר תושבים רבים מוצאים עצמם שוב במאבק יומיומי כדי להשיג לחם, לאחר שרוב המאפיות הפסיקו לפעול בשל מחסור חמור בגז ובסולר. הרעב מכה במי שכבר נשחקו ממלחמה ממושכת, והסבל מחריף עם כל יום שעובר ללא אספקה בסיסית.
מאבק על כיכר לחם: "הרמדאן הזה מוקדש למציאת אוכל, לא לתפילה"
סוהיל חסונה, תושב עזה, מספר: "אני נאלץ ללכת מרחקים ארוכים בכל יום כדי להשיג כיכר לחם, וגם אז לא תמיד אני מוצא. הלחם הפך למצרך נדיר בגלל המחסור בשוק והעומס על מעט המאפיות שעוד פועלות, לאחר שהכיבוש מנע הכנסת דלק וגז. במקום חודש של תפילה והתכנסות, הרמדאן הזה הפך למאבק תמידי על אוכל".
"לעיתים אני נאלץ לשלם פי ארבעה או חמישה ממחירו הרגיל של הלחם בשוק השחור רק כדי להבטיח שיהיה לילדיי מה לאכול," מוסיף חסונה. "היום הלכתי להשיג לחם ונדהמתי לגלות ששני המאפיות האחרונות שפעלו במרכז ח'אן יונס נסגרו".
גם מוחמד אבו שמאלה, תושב נוסף, מתאר את הקושי הגובר: "המחסור בלחם הכריח אותי ואת אלפי משפחות נוספות להסתמך על תורמי מזון, רק כדי לשרוד את הצום. אני מעדיף לקבל ארוחה מבושלת עם אורז וירקות כדי שאוכל לחסוך את מעט הלחם שנותר ל'סוחור' (הארוחה לפני עלות השחר)".
"אנחנו אוכלים כדי להישאר בחיים, לא כדי ליהנות מהאוכל", הוסיף. "בגלל שאין גז, פעמים רבות אנחנו אוכלים את האוכל קר, כי אין איך לחמם אותו".
מאפיות נסגרות, משפחות נאבקות
מוחמד אבו סעיד, בן 70, סיפר כי בכל יום הוא יוצא לחפש לחם, רוכב על אופניו או צועד ברגל, למרות שבבעלותו מאפייה מסורתית למחצה שבעבר ייצרה לחם בעצמה. "פעם מכרנו לחם, היום אנחנו מחפשים מי שימכור לנו, כי אין לנו גז להפעלת התנורים", אמר.
מצטפא אל-עבאסי, נער עזתי, מתאר את מסע ההישרדות היומי שלו: "אני הולך ברגל שלושה-ארבעה קילומטרים מהעיר שיח' חמד עד מרכז ח'אן יונס רק כדי למצוא כיכר לחם. ברוב המקרים, הלחם שמגיע לנקודות המכירה מרוסק בגלל תנאי ההובלה הקשים".
הוא הוסיף: "אמא שלי הייתה מכינה בצק בבית, ואני הייתי הולך לאפות אותו במחבת חשמלית שהוסבה להפעלה בגז. אבל גם זה כבר בלתי אפשרי, כי אין יותר גז".
"הרעבה – נשק פוליטי"
ג'מאל עובייד, חבר ההנהגה העליונה של פתח בדרום הרצועה, האשים את ממשלת ישראל בשימוש במדיניות הרעבה כאמצעי מלחמה. "הכיבוש מפעיל את אחד הפשעים ההומניטריים הקשים ביותר בהיסטוריה המודרנית – עינוי קולקטיבי באמצעות רעב", אמר. "השתיקה והאוזלת-יד של הקהילה הבינלאומית הן שאפשרו לישראל להמשיך בפשעיה החמורים, ולהפר ברגל גסה את החוק הבינלאומי".
עובייד ציין כי ההנהגה הפלסטינית פועלת בזירה האזורית והבינלאומית כדי להביא לסיום המלחמה, להקל את המצור ולמנוע ניסיונות גירוש של האוכלוסייה. הוא קרא לארגונים בינלאומיים להתערב מיד כדי לאפשר הכנסת מזון, תרופות ודלק, וכן להטיל סנקציות על ישראל.
האו"ם: זהו המשבר ההומניטרי החמור ביותר בעזה
משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) התריע כי רצועת עזה מתמודדת עם מחסור חמור במזון, מים ושירותים רפואיים, זאת בעקבות ההחלטה הישראלית לחסום כל כניסת סיוע ולנתק את אספקת החשמל והמים לרצועה. "המצב ההומניטרי בעזה ממשיך להידרדר במהירות, כאשר מיליוני תושבים מתקשים למצוא די מזון, מים ושירותים בסיסיים", נמסר בהודעה רשמית.
מייקל פחרי, שליח האו"ם המיוחד לזכויות מזון, האשים את ישראל בביצוע "רצח עם ופשעי מלחמה" בכך שהיא מונעת כניסת מזון וסיוע הומניטרי ל-2.3 מיליון תושבי עזה. "זו הרעבה שיטתית של אוכלוסייה שלמה – המקרה המהיר ביותר של הרעבה המונית בהיסטוריה המודרנית", הצהיר.
פחרי קרא לקהילה הבינלאומית להטיל על ישראל סנקציות רחבות, לרבות כלכליות ודיפלומטיות.
סיוע מוגבל למאפיות – אך המחסור נמשך
בחודשים האחרונים ניסו ארגונים בינלאומיים, בהם תוכנית המזון העולמית, לסייע למאפיות בעזה על ידי אספקת קמח, גז ודלק, כך שיוכלו למכור לחם במחיר סמלי של 2 שקלים לכיכר. עם זאת, בשל המצור המוחלט, רוב המאפיות נאלצו להשבית את פעילותן.
"מה שנשאר לנו זה מעט מדי ומאוחר מדי", אמר עובד באחת המאפיות שנסגרו. "עד שהסיוע יגיע, אנשים כאן כבר יישארו ללא דבר לאכול".
