מאות תושבים ממתינים בתורים למכליות, ורבים נאלצים ללכת קילומטרים ולשוב כמה פעמים כדי להשיג מים למשפחותיהם. הפסקת האספקה של חברת מקורות החריפה את המחסור
עזה, 5 בספטמבר 2026, וואפא – טארק אל-אסטל
לאחר תפילת השחר יוצא איסמעיל אצליח אל רחוב אל-אסטבל שבמוואסי חאן יונס. הוא מגיע בשעה מוקדמת כדי לתפוס מקום בתור הארוך למילוי מכלים במי שתייה. עבורו, כמו עבור עקורים רבים באזור, השגת מים הפכה למשימה יומית שמתחילה עם עלות השחר.
אצליח, בן 65, נעקר מביתו באזור מעאן שמדרום לחאן יונס לאחר שהבית נהרס לחלוטין. הוא הגיע למוואסי שבמערב העיר כשרק החפצים שהצליח לשאת עמו נותרו ברשותו. מאז השתנו חייו. צרכים בסיסיים, ובראשם מי שתייה למשפחתו, דורשים שעות של המתנה ומאמץ.
״אני מגיע לרחוב אל-אסטבל בשעות הבוקר המוקדמות כדי לשמור מקום בין עשרות העקורים ולמלא את המכלים״, סיפר לוואפא. לדבריו, המשבר החריף לאחר שנפסקה אספקת המים של חברת מקורות הישראלית, שבעבר הגיעה לאזור לכמה שעות בלבד. מאז מחפשים עקורים בכל מקום מכליות מים שיאפשרו להם למלא את המכלים ולספק את צורכי משפחותיהם.
״עד מתי נמשיך לחיות בסבל היומיומי הזה?״ שאל אצליח. ״החיים הפכו לקשים מאוד. לא רק השגת המים, אלא גם השגת קורת גג, בגדים ומזון״. הוא מקווה שהמלחמה תסתיים ושהמשפחה תוכל לשוב לחיים בטוחים: ״אנחנו רוצים לחיות ללא פחד וחרדה ולקבל בחזרה את הזכות הבסיסית לחיות בשלום ובכבוד״.
אמין אל-עקאד, בן 55, הולך מאות מטרים כדי להביא מים. בכל יום הוא נאלץ לעשות את הדרך יותר מחמש פעמים כדי לספק את הכמות הדרושה למשפחתו. לדבריו, כאשר מכלית מגיעה לאזור, מאות עקורים מצטופפים סביבה. רבים מהם אינם מצליחים למלא את המכלים בשל הדוחק.
קרובי משפחתו של אל-עקאד שבו לבתיהם ההרוסים ברחוב גמאל עבד א-נאצר, באזור א-סטר אל-ע׳רבי. לדבריו, זה היום החמישי ברציפות שלא הגיעו אליהם מים. הם הסתמכו לחלוטין על אספקת חברת מקורות, עד שזו הופסקה ללא התראה ולא חודשה.
כמה מכליות שהגיעו לאזור לא הצליחו לפתור את המשבר, משום שכמויות המים שהן מובילות אינן מספיקות לכל התושבים. לכן נאלצות משפחות ללכת מרחק של כמה קילומטרים בחיפוש אחר מים, בשעה שהמחסור ממשיך להחריף.
״אף אדם אינו יכול לחיות בלי מים״, אמר אבו מוחמד שעאת, בן 53. ״כל החיים שלנו מתמקדים עכשיו בשאלה כיצד להשיג מים בכמות שתספיק לצרכים היומיומיים״.
לדבריו, מרבית העימותים והמתחים בין התושבים מתרחשים בעת חלוקת המים. הכמויות מוגבלות והמכליות אינן מגיעות מדי יום או בשעות קבועות, ולכן הלחץ והדוחק גוברים בכל פעם שמגיעה אספקה.
אבו מוחמד אל-חמאידה, שנעקר ממחוז רפיח לחאן יונס, פונה מדי יום לעמותות ולארגונים הומניטריים ומבקש מהם לשלוח מכליות מים לעקורים במוואסי. לדבריו, רק מעטים מהארגונים נענים לבקשות, אף שהאזור סובל ממחסור חמור במי שתייה.
אל-חמאידה קרא לגורמים האחראים ולארגוני הסיוע להתערב בדחיפות ולמצוא פתרון למשבר. לדבריו, המחסור מחריף מיום ליום ומעמיק את סבלם של העקורים, הנאבקים להשיג את צורכי הקיום הבסיסיים ביותר.
מאות אלפי עקורים ברצועת עזה תלויים כיום במכליות מים ניידות, לאחר שרשתות המים והתשתיות נהרסו במהלך המלחמה. ארגונים בינלאומיים מזהירים מפני סכנות בריאותיות גוברות, במיוחד לנוכח העלייה בטמפרטורות.
לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ורשות המים הפלסטינית, יותר מ-85% ממתקני המים והביוב ברצועת עזה נהרסו באופן מלא או חלקי מאז תחילת המלחמה.
