57 שנים חלפו, אך המראה של אלפי פלסטינים הנוהרים לכבות את השריפה במסגד אל-אקצא, שהצית הקיצוני היהודי בעל האזרחות האוסטרלית מייקל דניס רוהאן בבוקר 21 באוגוסט 1969, עדיין נותר חקוק בזיכרון.
ביום זה בשנת 1969 נכנס רוהאן למסגד אל-אקצא והצית במכוון את האגף המזרחי שלו. האש כילתה חלקים מחזיתות המסגד, מגגו, משטיחיו, מעיטוריו הנדירים ומתכולתו, ובהם ספרי קוראן ורהיטים. למבנה נגרם נזק כבד, ושיקומו והשבת עיטוריו למצבם הקודם נמשכו שנים.
בין האתרים שנפגעו בשריפה היה מסגד עומר, שגגו היה עשוי חימר וקורות עץ, והוא מנציח את כניסתו של הח'ליף עומר אבן אל-ח'טאב לירושלים. כמו כן נפגעו מחראב זכריה הסמוך למסגד עומר, מקאם אל-ארבעין הסמוך אליו, שלוש מתוך שבע האכסדרות המשתרעות מדרום לצפון, על עמודיהן, קשתותיהן ועיטוריהן, וכן חלק מהגג שקרס במהלך השריפה. שני עמודים והקשת הגדולה שביניהם, מתחת לכיפת המסגד, וכן 74 חלונות עץ, נפגעו אף הם.
נזקים נגרמו גם לחלקים מהכיפה הפנימית המעוטרת ומהקירות הדרומיים. 48 חלונות עשויים גבס וזכוכית צבעונית נשברו, ועיטורים רבים ופסוקים מן הקוראן עלו באש.
תושבים פלסטינים הצליחו אז להציל חלקים נוספים מהמסגד לפני שהאש כילתה אותם. כבאיות הגיעו מחברון, מבית לחם, מאזורים שונים בגדה המערבית ומרשויות מקומיות ערביות. לפי הגרסה הפלסטינית, רשויות הכיבוש ניסו למנוע את הגעתן, ניתקו את אספקת המים באזור הסובב את המסגד ביום השריפה, וכבאיות עיריית ירושלים התעכבו במכוון בהגעה למקום.
הפלסטינים רואים בהצתה חלק משורה של צעדים שמבצע הכיבוש הישראלי מאז 1948, שלטענתם נועדו לטשטש את זהותה האסלאמית והתרבותית של ירושלים.
מאז 2003 נכנסים מתנחלים למתחם אל-אקצא בליווי כוחות הכיבוש חמישה ימים בשבוע. בעשור האחרון החלו חלקם לקיים תפילות גלויות ושקטות במהלך כניסותיהם, ובהמשך גם טקסים תלמודיים ולהניף את דגל ישראל בתוך המתחם.
ארגוני "המקדש" פועלים להרחיב בהדרגה את נוכחותם של אביזרי פולחן יהודיים באל-אקצא. בשנים האחרונות הותרה, לפי המקור, הכנסת סידורים, בגדי תפילה ואביזרים נוספים. כעת מנסים גורמים אלה להכניס גם פריטים בעלי משמעות סמלית רבה יותר, ובהם ספרי תורה, מנורה, חצוצרות מתכת ואף מזבח וקורבן מן החי. הפלסטינים רואים בכך ניסיון לשנות את אופיו האסלאמי של המסגד.
מאז תחילת המלחמה ברצועת עזה וההסלמה בגדה המערבית באוקטובר 2023, התגברו גם הצעדים הישראליים בירושלים, באתרים הקדושים בה וכלפי תושביה הפלסטינים.
יום השנה חל השנה בתקופה שבה, לפי הפלסטינים, ירושלים והמקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים נתונים למתקפה החריפה ביותר מאז כיבוש מזרח ירושלים ומסגד אל-אקצא ב-1967. במחצית הראשונה של 2026 נרשמה, לדבריהם, עלייה חסרת תקדים בהיקף ובאופי ההפרות במתחם. בין היתר הותר למתנחלים להכניס ולחלק ספרי תורה לצורך תפילה ולקיים טקסים תלמודיים גלויים, ובהם ריקודים, השתחוויות ותקיעה בשופר ברחבות המסגד.
במחצית הראשונה של השנה נכנסו למתחם, לפי הנתונים הפלסטיניים, 25,604 מתנחלים. 24,912 בני אדם נוספים נכנסו אליו במסגרת מה שמוגדר "תיירות", תחת אבטחה כבדה של משטרת הכיבוש ובמקביל להגבלות על כניסת מתפללים מוסלמים, במיוחד בחודש רמדאן.
עוד נטען כי רשויות הכיבוש סגרו לחלוטין את מסגד אל-אקצא בין 28 בפברואר ל-9 באפריל 2026, הסגירה הארוכה ביותר של המתחם מאז 1967. במהלך חג הפסח תועדו שבעה ניסיונות להכניס למתחם קורבן מן החי, וכן ניסיון להכניס "קורבן מן הצומח" עד לרחבת כיפת הסלע, אירוע שהוגדר חסר תקדים מאז 1967.
באותה תקופה הוארכו שעות כניסת המתנחלים למתחם לשש שעות וחצי ביום. לפי המקור, כוחות הכיבוש גם הניפו לראשונה דגלי ישראל בתוך רחבות המסגד. במקביל גברו קריאות מצד גורמים דתיים ופוליטיים בישראל להקים בית כנסת בתוך המתחם, כחלק מהשאיפה להקמת "בית המקדש".
הפלסטינים רואים בצעדים אלה מדיניות שיטתית שמטרתה לקבוע מציאות חדשה במסגד אל-אקצא ולהעמיק חלוקה של המתחם לפי שעות ואזורים, בתמיכת רשויות הכיבוש וגורמים דתיים ופוליטיים בישראל.
הצתת אל-אקצא באוגוסט 1969 נתפסת כחלק מרצף אירועים ועימותים הקשורים למתחם. ב-8 באוקטובר 1990 אירע מה שמכונה בפי הפלסטינים "טבח אל-אקצא הראשון". באותו בוקר ניסו פעילים מתנועת "נאמני הר הבית" להניח אבן פינה למה שכינו בית המקדש השלישי ברחבת אל-אקצא. תושבי ירושלים יצאו למקום בניסיון למנוע זאת, ובמהלך העימותים פתחו כוחות הכיבוש באש. לפי הנתונים הפלסטיניים, 21 מתפללים נהרגו, כ-150 נפצעו ו-270 נעצרו.
אירוע נוסף היה "מהומות מנהרת הכותל", שפרצו ב-25 בספטמבר 1996 במחאה על פתיחתה של המנהרה לאורך הכותל המערבי. קדמו לכך, לפי המקור, ניסיונות לפתוח אותה בשנים 1986 ו-1994. לאחר כיבוש מזרח ירושלים ב-1967 הרסה ישראל את שכונת המוגרבים שמדרום-מערב לאל-אקצא, ובהמשך ביצעה חפירות לאורך צדו המערבי של המתחם, שבמסגרתן נוצרה מנהרה באורך של כ-450 מטרים.
פתיחת המנהרה בהוראת ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו הובילה לעימותים נרחבים בגדה המערבית וברצועת עזה. במהלך שלושה ימי עימותים נהרגו, לפי הנתונים הפלסטיניים, קרוב למאה פלסטינים ונפצעו יותר מ-1,600.
גם כניסתו של אריאל שרון למתחם אל-אקצא ב-28 בספטמבר 2000 נחשבת לאחד האירועים שהציתו את האינתיפאדה השנייה, המכונה גם "אינתיפאדת אל-אקצא". לפי הנתונים הפלסטיניים, במהלך שנות האינתיפאדה נהרגו קרוב ל-4,500 פלסטינים ויותר מ-50 אלף נפצעו.
