רמאללה, 21 באוגוסט 2026, וואפא – הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות מסרה כי 87 פלסטינים נהרגו בתקיפות מתנחלים בין תחילת 2019 ל-21 באוגוסט 2026, מהם 25 מתחילת השנה הנוכחית. מאז 7 באוקטובר 2023 נהרגו 61 פלסטינים, מעט יותר מ-70% מכלל המקרים שתועדו בתקופה כולה.
לפי הנתונים השנתיים של הרשות, נרשמה עלייה חדה במספר ההרוגים: שניים ב-2019, אחד ב-2020, חמישה ב-2021 ושישה ב-2022. ב-2023 עלה המספר ל-23, ב-2024 נהרגו 11 וב-2025 נהרגו 14. בתוך פחות משמונה חודשים מתחילת 2026 כבר נהרגו 25 פלסטינים, הנתון השנתי הגבוה ביותר בתקופה שנבדקה ועד כה, ועלייה של כ-79% לעומת 2025 כולה.
הפילוח החודשי מצביע על גלי הרג מרוכזים שנלוו להתקפות קבוצתיות רחבות. באוקטובר 2023 נהרגו עשרה פלסטינים, במרץ 2026 תשעה וביולי השנה שבעה. לפי הרשות, הריכוז הזה מעיד כי העלייה אינה נובעת מאירועים בודדים ומפוזרים, אלא מגלי אלימות המתפשטים במהירות וגובים כמה קורבנות באותו יישוב או באותה תקיפה.
רמאללה ושכם במוקד התקיפות
בחלוקה גיאוגרפית, מחוז רמאללה ואל-בירה נמצא בראש הרשימה עם 36 הרוגים, כ-41% מכלל המקרים. אחריו מחוז שכם עם 26 הרוגים, כ-30%. שני המחוזות יחד אחראים ל-62 מקרים, שהם 71% מכלל ההרוגים.
בחברון נהרגו תשעה פלסטינים, בירושלים ובסלפית חמישה בכל מחוז, בבית לחם שלושה ובקלקיליה שניים. מקרה נוסף נרשם ברשימה באזורי 1948.
לפי הרשות, הריכוז הגיאוגרפי קשור לאזורים שבהם מתרחבת במהירות פעילות המאחזים, ולצד זאת נרשמות תקיפות חוזרות נגד כפרים, כבישים ושטחים חקלאיים. לטענתה, האלימות משמשת כלי להפחדת התושבים, להגבלת גישתם לאדמותיהם ולהכשרת הקרקע להשתלטות עליהן ולקביעת עובדות חדשות בשטח.
רבים מהקורבנות צעירים
הנתונים לפי גיל מראים כי 12 מההרוגים היו ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18, כ-14% מכלל המקרים. 41 נוספים היו בני 18 עד 29.
בסך הכול 53 מההרוגים היו מתחת לגיל 30, שהם 61% מכלל הקורבנות. עוד 15 היו בני 30 עד 39, תשעה בני 40 עד 49, שבעה בני 50 עד 59 ושלושה בני 60 ומעלה.
טווח הגילים נע בין 14 ל-72. הגיל החציוני היה 26, והממוצע עמד על כ-30.
"אלימות מאורגנת בחסות היעדר ענישה"
הרשות טענה כי אין לראות בנתונים תוצאה של עימותים מקריים. לדבריה, התדירות, הריכוז הגיאוגרפי והמספר הגבוה של קורבנות בתקיפות קבוצתיות מצביעים על דפוס של אלימות מתנחלים שבו נשק וכוח משמשים אמצעי לשליטה בקרקע ולעקירת אוכלוסייה.
עוד טענה הרשות כי התופעה מחמירה על רקע הגנה צבאית, חימוש מתנחלים, התרחבות המאחזים והיעדר אכיפה אפקטיבית נגד מבצעי התקיפות והמסיתים להן.
לדבריה, מאז הקמת ממשלת הימין בישראל ב-29 בדצמבר 2022 עברו גורמים המזוהים עם מפעל ההתנחלות מעמדות שוליים למוקדי קבלת ההחלטות. הרשות ציינה בין היתר את הרחבת המאחזים והסדרת מעמדם, הקצאת משאבים והגנה, הקלה בגישה לנשק, ולצד זאת חקירות והליכים שלטענתה אינם יוצרים הרתעה ממשית.
הרשות הוסיפה כי בשטח הולך ומיטשטש הגבול בין מתנחלים לחיילים. לדבריה, מתנחלים חמושים פועלים במסגרת כיתות כוננות או במעמד של אנשי מילואים, בעוד שכוחות הכיבוש מלווים חלק מהתקיפות או נמנעים מלעצור אותן. לטענתה, הנשק, הציוד וההכשרה שמספקת המדינה יוצרים חפיפה תפקודית בין אלימות אזרחית לכוח צבאי.
הרשות מתחה ביקורת גם על תגובת הקהילה הבינלאומית, שלדבריה נותרה מהוססת ולא מספקת. היא ציינה כי הוטלו סנקציות מוגבלות וסלקטיביות על יחידים ורשתות, בעוד שהמדיניות הרשמית והמבנה שמאפשר את ההתנחלויות נותרו ללא מחיר ממשי. עוד הזכירה כי ארצות הברית ביטלה ב-2025 את משטר הסנקציות שהטילה קודם לכן על גורמים שהיו מעורבים באלימות בגדה המערבית.
הרשות קראה לקהילה הבינלאומית לעבור מגינויים לצעדי אחריות ואכיפה, ובהם הטלת סנקציות על מבצעי תקיפות מתנחלים ועל גורמים רשמיים המסייעים להם, הפסקת תמיכה כספית או מסחרית בהתנחלויות, הגנה ממשית על קהילות פלסטיניות מאוימות והבטחת מיצוי הדין בזירה המשפטית הבינלאומית.
לדבריה, המשך היעדר הענישה אינו רק מאפשר את הישנות התקיפות, אלא מעניק אור ירוק להתקפות נרחבות וקטלניות יותר.
