ג'נין, 10 באוגוסט 2026, וואפא – זהראן מעלי
בכרם של חאזם א-שאער, במישור עראבה שמדרום לג'נין, הבציר החל השנה שבועיים מוקדם מהמתוכנן. העובדים עוברים במהירות בין הגפנים, קוטפים את האשכולות שטרם הבשילו במלואם, ובמקביל מפרקים את מערכות ההשקיה ואת מתקני ההדליה. הם אינם מנסים להקדים את השיווק או להרוויח ממחיר טוב יותר. המטרה פשוטה יותר: להציל כל מה שאפשר לפני ביצוע צו צבאי ישראלי המורה על עקירת הצמחייה בשטח.
עבור א-שאער, מדובר בסופה של השקעה חקלאית שנבנתה במשך 14 שנה. הכרם משתרע על שבעה דונם, והמשפחה השקיעה בהקמתו ובפיתוחו כ-700 אלף שקלים. בשנים קודמות הניב השטח כעשרה טונות ענבים בעונה. השנה, לאחר שהמשפחה נאלצה לקטוף את הפרי לפני שהבשיל, הסתכם היבול בכשני טונות בלבד.
"הענבים קטנים ועדיין לא הבשילו. איבדנו כ-80% מהיבול", אמר א-שאער לוואפא. לדבריו, המשפחה הייתה אמורה להתחיל בבציר רק בעוד כשבועיים, אך לנוכח הצו החליטה להקדים אותו בניסיון לצמצם את ההפסדים. "זה חורבן הבית והרס", אמר.
הנזק, מבחינתו, אינו מתמצה באובדן היבול. העובדים מפרקים כעת את הציוד ואת מערכות ההשקיה בניסיון להשתמש בהם במקום אחר, אך את הגפנים עצמן, שגילן יותר מ-14 שנה, אי אפשר להעביר.
"לכל עץ יש סיפור וזיכרונות", אמר. "זה לא היה רק כרם. הוא סיפק הכנסה לחמש משפחות, ובהן המשפחה שלי, משפחת אבי והאחים שלי. חיכינו לעונה הזאת בכל שנה, וההכנסה ממנה הייתה משמעותית במיוחד בתקופה שבה המשכורות אינן משולמות והמצב הכלכלי קשה".
לדבריו, הקרקע נמוכה ממפלס הכביש הראשי, ולכן הוא דוחה את הטענה שלפיה הצמחייה במקום מהווה סיכון ביטחוני.
המקרה של משפחת א-שאער אינו חריג. באדמות עראבה, יעבד, ענזה, עג'ה ומרכה מצטברים בחודשים האחרונים צווים לעקירת עצים וצמחייה לצד תפיסת קרקעות, חסימת גישה לשטחים חקלאיים והתרחבות של התנחלויות ואתרים צבאיים. בעלי הקרקעות באזור מתארים מציאות שבה כל צעד כזה מצמצם עוד יותר את האפשרות לעבד את האדמה ולהתפרנס ממנה.
ביום שישי האחרון הוציאו שלטונות הכיבוש שורה חדשה של צווים צבאיים נגד אדמות בכמה יישובים במחוז ג'נין. הצווים כוללים הוראות לעקירת עצים וצמחייה משטח כולל של 310.868 דונם, וכן תפיסת 3.536 דונם מאדמות מרכה.
במרכה, מוחמד אבו מעלא קיבל את ההודעה בדיוק כאשר התכונן למחזור ייצור חדש בלול שבבעלותו. המבנה, שהוקם לפני שבע שנים, כבר הוכן לקליטת עופות חדשים. רצפתו כוסתה בנסורת והציוד הוכן להפעלה, אלא שאז הגיעו צוותי המינהל האזרחי הישראלי למקום.
לדבריו, עובד ששהה בלול נדרש לצאת, ולאחר מכן נתלתה על המבנה הודעה בדבר תפיסת הקרקע.
הלול משתרע על כ-700 מ"ר ונבנה על חלקה ששטחה כשני דונם. עלות הקמתו והציוד שבו עלתה על מיליון שקלים. לדברי אבו מעלא, מדובר במקור הפרנסה שלו ושל אחיו. הקרקע נמצאת בשטח A לפי הסכמי אוסלו, והמבנה הוקם באישור מועצת הכפר מרכה.
אולם מה שמדאיג אותו במיוחד הוא שהשטח שעלול להיפגע גדול, לדבריו, מזה שנרשם בצו. בעלי חלקות סמוכות מסרו כי גם הם קיבלו הודעות על הליכי תפיסה. חלקם מחזיקים בשני דונם, אחרים בדונם או בשלושה דונם.
באזור אין כיום התנחלות או נקודת תצפית צבאית, אך לדברי אבו מעלא, כוחות הכיבוש הודיעו לבעלי הקרקעות כי במקום תוקם נקודת תצפית וכי לאחר מכן תיאסר כניסתם לשטח.
עורך דין שעמו התייעץ אמר לו כי העבודות עשויות להתחיל בתוך כ-60 יום. מנגד, הצו עצמו דורש מבעלי הקרקע לפנות את השטח בתוך שבעה ימים.
הדרך היחידה שנותרה לו, לדבריו, היא הליך משפטי. עורך דין אחד ביקש 80 אלף שקלים כדי להגיש התנגדות לצו, ואחר דרש 120 אלף. אבו מעלא אומר כי מאז קבלת ההודעה, המשפחה לא קיבלה סיוע ממשי.
כך נוצר מצב שבו פרויקט חקלאי שעלותו יותר ממיליון שקלים, ושעמד להתחיל מחזור ייצור חדש, דורש כעת השקעה של עשרות אלפי שקלים נוספים רק כדי לנסות למנוע את תפיסתו.
במישור עראבה, אחמד זכי אל-ערידי מסתכל על ההחלטות האלה אחרת. מבחינתו, הפגיעה אינה רק כלכלית. הקרקע שבה מדובר עברה במשפחה במשך דורות ושימשה בסיס לחיים הכלכליים של בני המשפחה.
לדבריו, בעלי הקרקעות שמעו על הצווים לפני כשלושה ימים בעקבות פרסומים ברשתות החברתיות ולאחר שהמידע הגיע לעיריית עראבה ולגורמים הרלוונטיים. בליל שישי כבר החלה העירייה לאסוף מסמכי בעלות, נסחי רישום ומסמכים משפטיים לקראת הגשת התנגדויות.
החלקות המיועדות לפגיעה נמצאות במישור עראבה, במרחק של כ-50 מטרים מההתנחלות עמק דותן. הצו מאפשר לבעלי הקרקעות להגיש התנגדות, להשתתף בסיור בשטח ולפנות ליועץ המשפטי או לגורמי התיאום הישראלי.
אל-ערידי מצביע על הסתירה שבמצב הזה: הגוף הצבאי הוא שמוציא את הצו, ואילו בעל הקרקע נדרש להתנגד לו בפני מערכת משפטית הפועלת מטעם אותו שלטון.
לדבריו, המטרה אינה מסתכמת בעקירת העצים אלא נוגעת לשליטה בקרקע עצמה. חלקתו משתרעת על כ-15 דונם ומניבה מדי שנה כ-150 פחי שמן זית. גם בני דודיו מחזיקים בחלקות בגודל דומה, כך שסך הקרקע המשפחתית באזור מגיע לכ-60 דונם, כולם נטועים עצי זית.
אל-ערידי מעריך כי אובדן ההכנסה השנתית מהקרקע יסתכם בכ-7,500 עד 9,000 דינר ירדני. אלא שלדבריו, הסכום אינו משקף את מלוא הפגיעה.
"האדמות האלה אינן רק מקור ליבול של שנה אחת", אמר. לדבריו, ההכנסות שהפיקו מהן בני המשפחה לאורך השנים שימשו לרכישת אדמות נוספות ולהקמת מיזמים אחרים, ובהם בית בד, טחנת קמח ורכישת אחד מארמונות משפחת עבד אל-האדי בעראבה.
הקרקעות המיועדות לפגיעה שייכות כיום לכ-50 יורשים. מבחינתו, מדובר לכן באיום על מקור ההכנסה של עשרות בני משפחה, ולא בפגיעה בבעל קרקע יחיד.
"אנחנו משפחה שמייצרת שמן זית", אמר. "אם יאבדו לנו האדמות, נהפוך ממי שמייצרים שמן וזיתים למי שקונים אותם".
ראש עיריית עראבה, אחמד אל-עארדה, רואה במקרים האלה חלק מתהליך רחב יותר שמואץ מאז 7 באוקטובר 2023.
לדבריו, ההתנחלות דותן, שהוקמה ב-1984 על אדמותיה המערביות של עראבה, מתרחבת בשנים האחרונות, וכ-1,500 דונם של מטעי זיתים שסביבה הפכו מאז המתקפה על רצועת עזה לשטח שאליו נאסרה כניסת תושבי העיירה. גם רועי צאן, לדבריו, אינם יכולים להגיע לשטחי המרעה באזור.
בצפון עראבה, אמר, הוקמה ההתנחלות עמק דותן, שבה מתגוררות כיום 22 משפחות. במקום מתוכננת הקמת מוסד דתי, ולצורך כך נתפסו כ-230 דונם.
לדברי אל-עארדה, סביב ההתנחלות החדשה מצויות אדמות חקלאיות חשובות ובהן מטעי זיתים. כוחות הכיבוש חסמו באמצעות סוללות עפר גישה לכ-1,400 דונם נוספים ומונעים מחקלאים להגיע אליהם.
הוא הצביע גם על תקיפות יומיומיות מצד מתנחלים במישור עראבה. לדבריו, ההתנחלות החדשה חולשת על חלקים מהאזור. בהתנחלות דותן עצמה, הוסיף, נתפסו לאורך השנים כ-749 דונם.
מבחינת ראש העירייה, אין מדובר בהתרחבות נקודתית של התנחלות אחת, אלא ברצף צעדים שמצמצם בהדרגה את המרחב החקלאי ואת עתודות הפיתוח של עראבה.
"היישוב מוקף היום בהתנחלויות משלושה כיוונים", אמר. לדבריו, אם תימשך ההתרחבות גם מדרום, לכיוון פחמה, עראבה עלולה למצוא את עצמה מוקפת מכל עבר.
ביום שישי האחרון קיבלה העיירה צווים להסרת עצים וצמחייה משטח של 223 דונם. השטח משתרע מכפירת ועד תחנת עראבה, ומשם לכיוון א-זאוויה וענזה. המפות שפרסם הכיבוש מסמנות רצועות לאורך הכביש הראשי, בעומק של 50 עד 100 מטרים.
אל-עארדה טוען כי המטרה של מכלול הצעדים היא לצמצם את המרחב שבו יכולים היישובים הפלסטיניים להתפתח. לדבריו, חסימת הגישה לשדות, תפיסת הקרקעות, הפגיעה בפרנסה, המצוקה הכלכלית ומניעת כניסתם של עובדים לעבודה בתוך ישראל מצטברים לכדי לחץ מתמשך על התושבים לעזוב.
לצד הפגיעה בקרקעות, מתמודדת עראבה גם עם צווי הריסה. מתחילת השנה ביצעו כוחות הכיבוש 12 הריסות ומסרו 60 צווי הריסה נוספים לבתים ולמבנים הנמצאים בשטח C לפי הסכמי אוסלו.
לדברי אל-עארדה, שטח C משתרע על כ-37 אלף דונם מתוך כ-57 אלף הדונם של אדמות עראבה.
העירייה פועלת, לדבריו, בשיתוף הרשות למאבק בגדר ההפרדה ובהתנחלויות להכנת התנגדויות ולהגשת עתירות לבתי משפט ישראליים בניסיון לעכב או לעצור את ההריסות ואת עקירת העצים.
אלא שהזמן שמוקצה להגשת התנגדויות קצר במיוחד. בחלק מהמקרים, לדבריו, עומדים לרשות בעלי הקרקע 48 שעות בלבד. במקרים אחרים הם מקבלים שבעה ימים.
הוא הזכיר את הריסת הבניין של ג'יהאד אל-מוסא כדוגמה למקרה שבו, לדבריו, בוצעה הריסה אף שלא הייתה החלטה משפטית סופית.
למרות זאת, העירייה ממשיכה להגיש התנגדויות. "גם אם הסיכוי מוגבל, עצם ההתנגדות היא עמדה פוליטית ברורה נגד ההריסות ותפיסת הקרקעות", אמר.
נתוני הרשות למאבק בגדר ההפרדה ובהתנחלויות מצביעים על התרחבות ניכרת בשימוש בצווים מסוג זה. לפי הדוח החצי-שנתי של הרשות, מתחילת 2026 ועד סוף יוני הוציאו שלטונות הכיבוש 49 צווים צבאיים שהוגדרו "צווים לנקיטת אמצעים ביטחוניים". הצווים חלו על שטח כולל של 2,093.327 דונם מאדמות פלסטיניות.
לשם השוואה, בכל שנת 2025 הוצאו 47 צווים מאותו סוג, והם חלו על כ-1,613 דונם.
במילים אחרות, בתוך שישה חודשים בלבד ב-2026 כבר עלה מספר הצווים על המספר שנרשם בכל השנה הקודמת, והיקף הקרקע שנכלל בהם גדל בכ-480 דונם, עלייה של כ-30%.
הצווים האלה אינם מעבירים, לפחות מבחינה פורמלית, את הבעלות על הקרקע לידי גורם אחר. הרישום נותר על שם הבעלים הפלסטינים. אלא שבפועל, לפי הרשות, הם מאפשרים להטיל מגבלות נרחבות על הגישה לקרקע, על עיבודה ועל השימוש בה.
עיקר הצווים מתרכז לאורך דרכים המשמשות מתנחלים, בקרבת התנחלויות ובאזורים הסמוכים לגדר ההפרדה ולשטחים המיועדים להרחבת ההתנחלויות. הצווים שהוצאו לאחרונה נגד הכפרים והעיירות מדרום לג'נין משתלבים בדפוס הזה.
