רמאללה, 24 במאי 2026, וואפא — מען א־רימאווי
הקהילה הבדואית בחאן אל־אחמר, ממזרח לירושלים הכבושה, ניצבת שוב בלב המאבק על הקיום הפלסטיני, לאחר ששר האוצר בממשלת הכיבוש הישראלית, בצלאל סמוטריץ', חידש את הדחיפה לביצוע תוכנית פינוי הקהילה וגירוש תושביה. מדובר במהלך החורג הרבה מעבר לפגיעה בקהילה קטנה אחת, ונוגע לעתיד ירושלים ולרציפות הגיאוגרפית הפלסטינית כולה.
בעקבות החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי לפעול להוצאת צו מעצר נגדו, חתם סמוטריץ' על צו מיידי לפינוי הקהילה. זמן קצר לאחר מכן הודיעו רשויות הכיבוש על הקמת מאחז התנחלותי חדש במרחק של כ־60 מטרים מבית הספר של חאן אל־אחמר, סמוך להתנחלויות מעלה אדומים וכפר אדומים.
ואולם ההחלטה, לדברי משקיפים ותושבי האזור, אינה ניתנת להפרדה מפרויקט התנחלותי ישן, שבאמצעותו מבקשות רשויות הכיבוש להשלים את תוכנית "ירושלים הגדולה", המשתרעת עד ים המלח. התוכנית מבוססת על הידוק טבעת ההתנחלויות סביב ירושלים ממזרח, וחיבור גושי ההתנחלויות זה לזה, באופן שיוביל בפועל לניתוק צפון הגדה המערבית מדרומה ולסיכול האפשרות להקמת מדינה פלסטינית בעלת רצף גיאוגרפי.
לחאן אל־אחמר חשיבות יוצאת דופן בשל מיקומו האסטרטגי. בקהילה מתגוררות כ־45 משפחות, כ־320 בני אדם, ויש בה בית ספר, מסגד ומרפאה. היא נמצאת במרחק של 12 קילומטרים בלבד ממסגד אל־אקצא. לאחר שכוחות הכיבוש חסמו את המבואות הצפוניים, הדרומיים והמערביים של ירושלים, האזור נותר המוצא המזרחי האחרון שמחבר את הפלסטינים לעיר. לכן השליטה בו היא צעד מכריע בפרויקט ניתוק ירושלים מסביבתה הפלסטינית.
ראש המועצה הכפרית בחאן אל־אחמר, עיד ח'מיס, אמר לוואפא כי תוכנית הגירוש הנוכחית היא המשך ישיר לפרויקט התנחלותי שהחל מאז כיבוש הגדה המערבית ב־1967, אז הוכרז האזור כשטח צבאי סגור, ובהמשך הוקמו בו התנחלויות גדולות כמו מעלה אדומים, כפר אדומים ואלון.
לדבריו, האזור המשתרע מהעיירה אלעיזרייה ועד ים המלח כמעט ריק מקהילות פלסטיניות, למעט חאן אל־אחמר. לכן עקירת הקהילה היא יעד מרכזי שנועד לחבר בין ההתנחלויות הסובבות ולהקים חגורת התנחלויות רציפה סביב מזרח ירושלים.
ח'מיס הוסיף כי תושבי הקהילה חיים במצב מתמשך של דריכות וחרדה, מחשש שדחפורי הכיבוש יגיעו בכל רגע כדי לבצע את ההריסות והגירוש. לדבריו, התושבים הקימו צוותי שמירה בלילה וביום, ומארגנים פעולות תמיכה עממיות כדי להגן על נוכחותם באדמותיהם.
הוא ציין כי התנאים הנוכחיים מורכבים יותר מאלה שהיו ב־2018, אז הצליחו לחצים עממיים ובינלאומיים לבלום את תוכנית ההריסה. זאת, על רקע החרפת ההפרות הישראליות באזורים פלסטיניים שונים, והירידה בתשומת הלב הבינלאומית בשל העיסוק במשברים ובמלחמות אזוריות.
תושבי חאן אל־אחמר מדגישים כי הדרישה לעמידה איתנה חייבת לבוא לצד הבטחת תנאי קיום בסיסיים. הכפר, שמתבסס בעיקר על גידול צאן, נתון ללחץ מתמשך מצד מתנחלים המונעים מהרועים להגיע לשטחי המרעה. במקביל, התושבים נשללים במשך שנים מאפשרויות עבודה באזור התעשייה הסמוך, מזכות לבנייה ולהתרחבות טבעית, וכן נפגעים מפרויקטים הומניטריים ושירותיים שמותקפים או מסוכלים.
התושב מוחמד אבו דאהוק, שנולד בחאן אל־אחמר בשנת 1955, אמר כי הקהילה קיימת שנים רבות לפני כיבוש הגדה המערבית וירושלים. לדבריו, מטרת גירוש התושבים היא להשתלט על שטחים נרחבים המשתרעים בין ירושלים לים המלח.
"אנחנו חיים בפחד ובדריכות מתמדת. רבים מהתושבים ישנים בבגדיהם ובנעליהם מחשש לפלישה פתאומית. זו האדמה שבה נולדנו וגדלנו, וקשה לנו לעזוב אותה, יהיו הלחצים אשר יהיו", אמר.
מנהל מחלקת הפרסום והתיעוד בוועדה למאבק בגדר ובהתנחלויות, אמיר דאוד, אמר כי הדחיפה לפינוי חאן אל־אחמר היא הסלמה התנחלותית מסוכנת, המשתלבת במדיניות סיפוח שנועדה לרוקן את סביבת ירושלים מנוכחות פלסטינית ולהשלים את ביתור הגדה המערבית מבחינה גיאוגרפית.
לדבריו, כוחות הכיבוש מנסים לנצל את האקלים הבינלאומי הנוכחי ואת העיסוק העולמי במשברים ובמלחמות כדי לקבוע עובדות סופיות בשטח. הוא הדגיש כי אזור E1, שבו נמצא חאן אל־אחמר, הוא אחד האזורים הרגישים ביותר מבחינה אסטרטגית בגדה המערבית.
דאוד הוסיף כי המתרחש אינו מוגבל לחאן אל־אחמר בלבד, אלא משתלב במדיניות רחבה יותר שמכוונת נגד קהילות בדואיות ורועי צאן בבקעת הירדן, בסביבת ירושלים, במסאפר יטא ובאזורים פלסטיניים נוספים. מטרת המדיניות, לדבריו, היא להשתלט על המרחבים הפתוחים ולרוקן אותם מתושביהם המקוריים.
הוא הדגיש כי נדרש כיום מהלך פוליטי, משפטי ודיפלומטי דחוף, החורג מהודעות גינוי שגרתיות. לדבריו, יש להפעיל כלי אחריות בינלאומיים וליצור לחץ ממשי על רשויות הכיבוש כדי לעצור את מדיניות הגירוש הכפוי, לצד חיזוק עמידת התושבים, תמיכה בנוכחותם בשטח, והחזרת סוגיית חאן אל־אחמר לזירה הבינלאומית כמבחן ממשי ליעילות המשפט הבינלאומי וליכולתו להגן על אזרחים תחת כיבוש.
דאוד ציין כי חאן אל־אחמר מתמודד זה שנים עם צווי הריסה ופינוי בטענה לבנייה ללא רישיון, אף שרשויות הכיבוש מסרבות להעניק לפלסטינים היתרי בנייה באזור. בשנת 2018 הפכה הסוגיה למוקד עניין בינלאומי רחב, בעקבות אזהרות אירופיות ואו"ם מפני הסכנות שבגירוש כפוי, והקביעה כי העברת אוכלוסייה בשטח כבוש היא הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי, העלולה להגיע לכדי פשע מלחמה.
למרות הלחצים המתמשכים והקמת כמה מאחזים התנחלותיים חדשים בשנים האחרונות על אדמות הקהילה, תושבי חאן אל־אחמר עדיין נאחזים באדמתם. הם מבינים כי המאבק חורג מגבולות כפרם הקטן.
חאן אל־אחמר, גם אם הוא נראה כקהילה צנועה על המפה, ניצב כיום בצומת גורלי שאינו נוגע רק לעתיד תושביו, אלא לעתיד ירושלים, לרציפות הגדה המערבית, ולאפשרות לשמר את מה שנותר מסיכויי הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית ורציפה.
