ג'נין, 18 במאי 2026, וואפא – זהראן מעלי
מה שמתרחש במחוז ג'נין כבר אינו נראה כפעילות צבאית נקודתית או זמנית בלבד. בחודשים האחרונים מתגבשת באזור מציאות חדשה, שבה נוכחות צבאית, עבודות תשתית וחזרה לאתרים שפונו בעבר משתלבות זו בזו. עבור תושבים פלסטינים רבים, המשמעות היא שינוי הדרגתי של המרחב שבו הם חיים, ופגיעה גוברת בתחושת הביטחון, בפרנסה וביכולת לנהל שגרת חיים.
בעיירה עראבה שמדרום לג'נין, משפחתו של פאדי לחלוח חיה מאז יום חמישי האחרון תחת נוכחות צבאית בתוך ביתה, לאחר שהכוחות הישראליים נכנסו אליו והפכו את חלקו לנקודה צבאית.
שתי הקומות העליונות של הבית, בן שלוש קומות, משמשות את החיילים, בעוד בני המשפחה נותרו בקומת הקרקע, תחת פיקוח של חיילים, מצלמות ושקי חול שהוצבו סביב הבית.
לחלוח אמר לוואפא כי הכוחות נכנסו לבית ביום חמישי בבוקר והודיעו למשפחה שעליה לפנות אותו בתוך חצי שעה, או להישאר כולה בחדר אחד.
"אנחנו כעשרה בני אדם, בהם ילדים, בני ואשתו. סירבנו לחיות כולנו בחדר אחד", סיפר. "לאחר דין ודברים הם אפשרו לנו להישאר בקומת הקרקע בלבד, בזמן שהחיילים השתלטו על יתר חלקי הבית".
הבית, שאותו בנה בשנת 2019 לאחר שנים של עבודה, הפך לדבריו באחת למרחב צבאי סגור. מאז השתנו חיי המשפחה באופן עמוק. גם יציאה לתפילה או קבלת קרובי משפחה תלויה בתנועת החיילים. "החיים שלנו נעצרו כמעט לגמרי", אמר לחלוח.
עם זאת, מה שמדאיג את בני המשפחה ואת תושבי האזור אינו רק הנוכחות הצבאית בתוך הבית, אלא גם מה שמתרחש סביב מחנה עראבה, שפונה בשנת 2005.
מאז חזרת הכוחות הישראליים למחנה בפברואר האחרון, מדווחים תושבים על עבודות יישור קרקע, סלילת דרכים והקמת תשתיות, ללא הסבר ברור על אופי העבודות או מטרתן.
"איש אינו יודע מה מתוכנן באזור", אמר לחלוח. "אבל אנחנו חוששים שהדבר יוביל לדחיקת התושבים החוצה. יש 13 בתים שנמצאים בסביבת המחנה".
החשש הזה משתלב במגמה רחבה יותר במחוז ג'נין, על רקע התקדמות פרויקטים התנחלותיים וצבאיים בצפון הגדה המערבית.
באחרונה אישרו הרשויות הישראליות תוכנית לבניית 126 יחידות קבע בשא-נור, שמדרום לג'נין, על שטח של כ-58 דונם. זהו פרויקט קבע ראשון באחד היישובים שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות בשנת 2005; לצדה מוזכרים בהקשר זה גם חומש וגנים, שגם הן פונו במסגרת ההתנתקות.
הפרויקט אינו מסתכם בחזרה סמלית בלבד לאתר שפונה בעבר. לפי הדיווח, הוא כולל בתים, כבישים, תשתיות ומבני ציבור, באופן שעשוי לאפשר נוכחות קבועה והתרחבות בעתיד.
אישור התוכנית לווה באירוע רשמי במקום, בהשתתפות שרים בממשלה, ובהם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון ישראל כ"ץ. האירוע התקיים תחת אבטחה צבאית, ובמקביל נמנעה מתושבים פלסטינים גישה לאדמות הסמוכות.
במהלך האירוע תיאר סמוטריץ' את החזרה לשא-נור כ"רגע היסטורי" וכ"תיקון" של השלכות ההתנתקות, וקרא לסיים את רעיון המדינה הפלסטינית.
לדברי מומחים פלסטינים, מה שמתרחש בשא-נור, בחומש ובגנים אינו קשור רק לחזרה לאתרים שפונו בעבר, אלא למהלך רחב יותר של שינוי המפה בצפון הגדה. לדבריהם, מדובר בניסיון ליצור רצף התנחלותי בין הקו הירוק לבקעת הירדן, באופן שעלול להחליש את הרצף הפלסטיני סביב ג'נין.
במקביל, פרסמו הרשויות הישראליות בתחילת השבוע צו צבאי לתפיסת שבעה דונמים מאדמות תושבים באזור אל־ג'בריאת, המשקיף על מחנה הפליטים ג'נין, בטענה שהשטח נדרש ל"צרכים צבאיים".
האדמות שנתפסו נמצאות בשטחי A לפי הסכמי אוסלו, כלומר אזורים שאמורים להיות נתונים לשליטה פלסטינית מלאה. הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות ראתה בכך סימן לכך שהסיווגים המדיניים והביטחוניים בגדה נשחקים בפועל.
אמיר דאוד, מנהל מחלקת הפרסום והתיעוד ברשות, אמר כי בשנתיים האחרונות פועלת ישראל להקמת תשתית צבאית וביטחונית חדשה בצפון הגדה, כהכנה להתרחבות מחודשת באזור.
לדבריו, ממשלת ישראל לא הסתפקה בחזרה לארבעה יישובים שפונו בשנת 2005, אלא אישרה גם הקמת 11 אתרים התנחלותיים חדשים בצפון הגדה, בעיקר סביב ג'נין.
דאוד הוסיף כי לפי התפיסה הישראלית, התרחבות כזו מחייבת "נקודות צבאיות, כבישים ותשתית ביטחונית להגנה על המתנחלים ולהבטחת תנועתם".
לדבריו, הפגיעה גם באזורים המסווגים כשטחי A מלמדת כי ישראל מתייחסת לגדה המערבית כמרחב פתוח לפעילות התנחלותית, בלי להעניק משקל ממשי להסכמים או לחלוקות המדיניות הקיימות.
בעיירה יעבד, מדרום־מערב לג'נין, השינוי הזה מורגש היטב בחיי היומיום.
העיירה החקלאית, שרבים מתושביה מתפרנסים מזיתים, טבק וגידולים עונתיים, מוקפת כיום, לדברי מנכ"ל העירייה מוחמד עבדי, בהתנחלויות, במאחזים ובמחסומים צבאיים מכיוונים שונים.
עבדי אמר לוואפא כי יעבד מתמודדת עם "מציאות קשה ומסוכנת" בעקבות התרחבות ההתנחלויות, שהפכה אלפי דונמים חקלאיים לשטחים סגורים או לכאלה הנמצאים בסכנת תפיסה.
"יותר מ-20 אלף דונם הפכו כמעט סגורים לחלוטין בפני התושבים, אף שמדובר באדמות חקלאיות פוריות הנטועות זיתים, טבק וגידולים עונתיים", אמר.
לדבריו, כ-70% מתושבי העיירה תלויים בחקלאות כמקור הכנסה מרכזי, אולם ההגבלות הישראליות ומניעת הגישה לאדמות פגעו בפרנסת משפחות רבות.
"האנשים היום בלי עבודה ובלי הכנסה. גם העבודה בתוך ישראל כמעט אינה קיימת. התושב נתון למצור כלכלי", אמר.
בשנתיים האחרונות התרחבו מאחזי רועים על אדמות חקלאיות של תושבים פלסטינים. לדברי עבדי, מתנחלים משתמשים באדמות ומעבדים אותן בעצמם, בעוד בעלי הקרקע הפלסטינים אינם מורשים להגיע אליהן.
"כל תושב שמנסה להגיע לאדמתו חשוף לתקיפה, עיכוב והשפלה", אמר. "המתנחלים מתייחסים לאדמות כאילו הן שייכות להם".
עבדי סבור כי כבר לא מדובר רק בהגבלות ביטחוניות, אלא במדיניות שדוחקת תושבים לעזיבה הדרגתית. "לא תמיד מגרשים אנשים בכוח ישיר", אמר. "לפעמים חונקים את שגרת החיים שלהם עד שהם מרגישים שאינם יכולים להמשיך להישאר".
על רקע ההתפתחויות האלה, מזכירים תושבים את האירוע בכפר אל־עסאעסה שמדרום לג'נין, שאירע ב-8 במאי. לפי הדיווח, משפחה פלסטינית נאלצה להוציא את גופת קרוב משפחתה מקברו שעות לאחר שנקבר, תחת איום מתנחלים ובנוכחות הצבא. האירוע נקשר להתגברות פעילות המתנחלים לאחר החזרה לאתר תרסלה, הסמוך לג'בע מדרום לג'נין. השם מופיע בערבית כ"ترسلة", ולכן נכתב כאן בעברית כ"תרסלה"; לא נמצא לו שם עברי רשמי נפוץ כמו שא-נור, חומש או גנים.
תושבים המתגוררים בקרבת האתר רואים באירוע הקבר אחד המקרים שממחישים את עומק השינוי באזור ואת החשש מפני התרחבות נוספת לעבר הכפרים הסובבים את ג'נין.
בצפון הגדה, ובייחוד במחוז ג'נין, המאבק אינו מתנהל רק סביב השליטה בקרקע. הוא נוגע גם לשגרת החיים עצמה: לבית, לשדה, לדרך, לפרנסה ולתחושת הביטחון של התושבים.
מראות שלא נראו בכפרי דרום ג'נין ובעיירותיה במשך יותר משני עשורים חזרו בשנה האחרונה למרחב: אוטובוסים שמביאים מתנחלים להרים ולאתרים ארכיאולוגיים, דגלי ישראל על גבעות ובצדי דרכים, וניידות וכלי רכב של משטרת ישראל הנעים באזור תחת אבטחה צבאית.
בעיני התושבים, אין מדובר במראות שגרתיים או חולפים. הם מעוררים תחושה קשה של חזרה לתקופה שרבים חשבו שכבר הסתיימה.
בכפרים שחיו במשך יותר מעשרים שנה ללא נוכחות התנחלותית ישירה, מתעוררים כיום התושבים למציאות שבה מתנחלים נראים סמוך לבתים ולאדמות, ודגלי ישראל מתנוססים באזורים שהיו עד לאחרונה חלק משגרת החיים הפלסטינית.
תושבים אומרים כי חזרת כלי הרכב של משטרת ישראל לכבישים שבהם לא נראו מאז ההתנתקות ב-2005 מעוררת חשש עמוק. לדבריהם, מה שמתרחש אינו נראה עוד כהיערכות זמנית בלבד, אלא כתחילתה של מציאות חדשה שמתגבשת בהדרגה באזור ומחזירה לזיכרון את שנות הנוכחות הצבאית וההתנחלותית שידעו ג'נין וכפריה בעבר.
