מחוזות הגדה, 1 במאי 2026, וואפא — איסראא ע'וראני
בחודשים האחרונים הפך אזור גדר ההפרדה סמוך לעיירה א־ראם, מצפון לירושלים, לאחת הזירות המסוכנות ביותר עבור עובדים פלסטינים. כמעט מדי יום מתפרסמים דיווחים על מרדפים, מעצרים ופציעות של עובדים שמנסים לעבור את הגדר בדרכם לעבודה מעבר לקו הירוק, לאחר שאיבדו את היתרי העבודה ואת מקור פרנסתם.
התיעודים החוזרים מן המקום מציגים מציאות קשה: עובדים פלסטינים מטפסים על סולמות שהוצמדו לגדר, נורים, נפצעים ומדממים במקום שבו ביקשו רק להגיע לעבודה. התמונות האלה הפכו לסמל של מצוקת העובד הפלסטיני בשנתיים וחצי האחרונות, מאז פרוץ המלחמה ברצועת עזה, שהחריפה את המשבר הכלכלי והעמיקה את הפגיעה במאות אלפי משפחות.
באחד במאי, הפער בין העובד הפלסטיני לבין עובדים במקומות אחרים בעולם נראה חד במיוחד. בעוד בעולם מציינים את היום בדרישה להעלאת שכר, להרחבת זכויות סוציאליות ולשיפור תנאי העבודה, העובד הפלסטיני נאבק על הזכות הבסיסית ביותר: לעבוד ולהביא פרנסה לביתו. במקרים רבים, עצם החיפוש אחר עבודה כרוך בסכנת חיים.
יוסף עקל, תושב בידיא שממערב לסלפית, היה אחד העובדים ששילמו בחייהם על הניסיון להגיע למקום עבודתם. הוא נורה בידי כוחות ישראליים בעת שניסה לעבור את גדר ההפרדה באזור א־ראם. ב־23 בדצמבר מת עקל מפצעיו בבית החולים, לאחר עשרה ימים בטיפול נמרץ בעקבות פציעה קשה מירי בפלג גופו התחתון.
יותר מארבעה חודשים לאחר מכן, אחיו הייתם, שהיה עמו בזמן הירי, עדיין משחזר את אותו יום לפרטיו. "נסענו לא־ראם כדי להיכנס לעבודה מעבר לקו הירוק, יחד עם עשרות עובדים נוספים", סיפר לוואפא. "התחלנו לטפס על הסולם בזה אחר זה. כשהגענו לחלק העליון, אני ויוסף, שהיה כמה שלבים מעליי, שמענו ירי. התחלנו לרדת במהירות. אני כבר הייתי למטה, ויוסף ירד לאט כי נפגע בשתי רגליו. פחדתי שהוא ייפול, אז חזרתי לעזור לו לרדת".
לדבריו, "יוסף דימם מאוד על הסולם. פינינו אותו מיד לבית החולים. הוא נשאר שם עשרה ימים, ואז מת מפצעיו".
עקל עבד במשך כחמש שנים מעבר לקו הירוק. עם פרוץ המלחמה ברצועת עזה והקפאת היתרי העבודה של עובדים פלסטינים, הוא איבד את מקור פרנסתו העיקרי ונשאר כחצי שנה ללא עבודה. בהיעדר הכנסה, ועם משפחה לפרנס והתחייבויות כספיות, החל עקל, אב לשני ילדים, להיכנס לעבודה דרך גדר ההפרדה. הוא נהג להיעדר כחודש, לעבוד, לשוב לביתו לכמה ימים ולצאת שוב. בפעם האחרונה לא חזר.
לפי נתוני הפדרציה הכללית של איגודי העובדים בפלסטין, בשנת 2025 נהרגו 18 עובדים בעת שניסו להגיע למקומות עבודתם. מאז 7 באוקטובר 2023 נהרגו, לפי האיגוד, יותר מ־50 עובדים, לצד פצועים רבים.
אבל סכנת הירי, הפציעה והמעצר היא רק חלק מן המשבר. עובדים רבים שלא נפגעו בגופם נותרו ללא מקור הכנסה, ללא רשת ביטחון וללא יכולת לספק את צורכי משפחותיהם. עבורם, השנתיים וחצי האחרונות הפכו לתקופה של אבטלה מתמשכת, חובות, דאגה יומיומית וחוסר ודאות.
אבו מוחמד, בן 52 ממחוז טובאס, איבד גם הוא את עבודתו מעבר לקו הירוק. בשיחה עם וואפא סיפר כי הוא מובטל כמעט ברציפות יותר משנתיים. הוא מפרנס משפחה בת שמונה נפשות, ולדבריו יש ימים שבהם אינו מצליח לספק אפילו את הצרכים הבסיסיים בבית. שתי בנותיו לומדות באוניברסיטה, והוא חושש שלא יוכל לממן את המשך לימודיהן.
במשך שנתיים ניסה למצוא עבודה בכל דרך אפשרית, אך רוב ניסיונותיו נכשלו. שוק העבודה בגדה המערבית, לדבריו, נשחק תחת ההגבלות, הסגרים והפגיעה המתמשכת בתנועה ובמסחר. הוא הצליח למצוא עבודה רק לפרקי זמן קצרים ולימים בודדים, וההכנסה לא הספיקה לקיום משפחתו.
גם המגזר החקלאי, שבעבר סיפק תעסוקה לעובדים רבים באזור טובאס ובבקעת הירדן הצפונית, כבר אינו מציע פתרון. לפי עובדים באזור, ההגבלות במחסומים, הצבת שערים והידוק השליטה הישראלית בבקעת הירדן פגעו ביכולת להגיע לאדמות ולעבודות עונתיות, והביאו לאובדן מקורות פרנסה גם בתחום החקלאות.
"העובדים היום עומדים בפני שתי אפשרויות קשות", אמר אבו מוחמד. "או שהם מסתכנים במוות, פציעה או מעצר בדרך לעבודה, או שהם נשארים בלי הכנסה ובלי יכולת לפרנס את המשפחה. גם זה גורל אכזרי".
סעיד עמראן, חבר מחלקת ההסברה בפדרציה הכללית של איגודי העובדים בפלסטין, אמר כי מגזר העובדים נמצא במשבר חמור זה יותר משנתיים. לדבריו, מניעת כניסתם של עובדים פלסטינים למקומות עבודתם מעבר לקו הירוק דחפה רבים מהם לנסות להגיע לעבודה בדרכים מסוכנות. "הדרכים האלה מסתיימות לא פעם במוות, בפציעה או במעצר", אמר.
עמראן ציין כי מאז 7 באוקטובר 2023 תועדו, לפי נתוני האיגוד, 38 אלף מקרי מעצר של עובדים פלסטינים. לדבריו, חלק מהעובדים משוחררים לאחר זמן קצר, אך אחרים מועברים לבתי סוהר, מובאים בפני בתי משפט ונדרשים לשלם קנסות שיכולים להגיע עד 10,000 שקל. "הדבר הופך את המצוקה שלהם לקשה עוד יותר", אמר.
לצד הסכנות הביטחוניות והמשפטיות, עובדים שנכנסים ללא היתרים חשופים גם לניצול כלכלי. לפי האיגוד, חלק מהמעסיקים מנצלים את חולשתם ומשלמים להם שכר נמוך, בידיעה שאין להם כמעט יכולת להתלונן או לדרוש את זכויותיהם. במקביל, ספסרים גובים מהם סכומים גבוהים תמורת העברתם בדרכים לא מוסדרות. במקרים רבים מדובר בדרכים מסוכנות ומשפילות, שמסתיימות במעצר או בפגיעה. לפני פחות מחודש, למשל, נעצרו עובדים שניסו להיכנס כשהם מוסתרים בתוך משאית אשפה.
עמראן אמר כי העובדים הפלסטינים סובלים זה שנים מהגבלות ומפגיעות בזכויותיהם, אך התקופה הנוכחית היא החריפה ביותר. לדבריו, שיטות המרדף אחר עובדים הפכו מסוכנות יותר, והמשבר הכלכלי דוחף אותם לקחת סיכונים גדולים יותר. הוא התייחס גם לתוכניותיו של השר איתמר בן גביר להקים מתקן כליאה ייעודי לעובדים פלסטינים, ואמר כי מדובר בהחרפה נוספת של המדיניות כלפיהם.
לפי הנתונים האחרונים של הפדרציה הכללית של איגודי העובדים בפלסטין, מספר המובטלים הפלסטינים עומד כיום על כ־550 אלף, מהם כ־250 אלף שעבדו בעבר מעבר לקו הירוק. שיעור האבטלה הגיע, לפי האיגוד, ל־85% ברצועת עזה ול־38% בגדה המערבית.
באיגוד אומרים כי הנתונים משקפים לא רק משבר תעסוקתי, אלא פגיעה רחבה בתנאי החיים של העובדים וביכולתן של משפחות שלמות להתקיים בכבוד. באחד במאי, היום שבו עובדים בעולם דורשים עוד זכויות, העובד הפלסטיני עדיין נאבק על הזכות להגיע לעבודה — ולשוב ממנה בחיים.
