שכם, 9 ביוני 2026, וואפא – זהראן מעאלי
בבית אמרין, שמצפון־מערב לשכם, שעות הלילה כבר אינן זמן של מנוחה. עבור רבים מתושבי הכפר הן הפכו לשעות של דריכות, פחד ושמירה. התרחבות מאחזי הרועים ההתנחלותיים על הגבעות המקיפות את הכפר, לצד התגברות תקיפות המתנחלים, יצרו מציאות יומיומית של חשש לחיים, לרכוש ולאדמה.
לפנות בוקר ביום שלישי הותקף ביתו של בלאל עבדה, השוכן בפאתי הכפר המערביים. לדבריו, כעשרה מתנחלים רעולי פנים, לבושים שחורים וחמושים, הגיעו למקום וניסו לפרוץ לביתו.
עבדה סיפר כי התוקפים הגיעו מאזור ראס אל־עין, שבו הוקם לאחרונה מאחז התנחלותי חדש. לאחר שניסו לפרוץ לבית, לדבריו, הם יידו לעברו אבנים והציתו את מכוניתו לאחר ששפכו עליה חומר דליק.
ביתו של עבדה נמצא באזור מבודד יחסית. לדבריו, מיקום הבית הגביר את תחושת הסכנה בקרב בני משפחתו, ובעיקר בקרב ילדיו, שהצעיר שבהם בן שמונה.
"מאז שהוקם המאחז ההתנחלותי אני כבר לא ישן בלילה באופן רגיל", אמר עבדה. "אני נשאר ער כדי לשמור עד שעות הבוקר, ואז ישן ביום אם אני מצליח. לפעמים אני יוצא לעבודה בבניין בלי שישנתי בכלל".
לדבריו, הפחד כבר אינו קשור לאירוע נקודתי. הוא הפך לחלק משגרת החיים של המשפחות המתגוררות סמוך למאחזים ההתנחלותיים.
ראש מועצת הכפר בית אמרין, אכרם פקיה, אמר כי זה כשנה מתמודד הכפר עם הסלמה מתמשכת, הכוללת תקיפות חוזרות וצעדים בשטח. לדבריו, בתקופה זו נגרפו אדמות חקלאיות ונפרצו דרכים התנחלותיות חדשות, המחברות בין התנחלויות למאחזים שהוקמו על ההרים המקיפים את הכפר.
תושבי הכפר אומרים כי אין מדובר בתקיפות מבודדות, אלא במדיניות שנועדה לקבוע עובדות חדשות בשטח ולהרחיב את השליטה ההתנחלותית באזור.
השלכות התרחבות המאחזים אינן נעצרות בבתים הסמוכים להם. הן פוגעות גם בענף גידול הצאן, המשמש מקור פרנסה לעשרות משפחות בכפר.
ג'עפר פקיה, מגדל צאן מבית אמרין, אמר כי המתנחלים מונעים מהרועים להגיע לשטחי המרעה שבהם השתמשו במשך עשרות שנים. לדבריו, הם גם תקפו תושבים ופגעו ברכושם.
פקיה סיפר כי במהלך חודש רמדאן פרצו מתנחלים לאחד הבתים וגנבו עשרות ראשי צאן ושני חמורים. לדבריו, גם הוא הותקף ישירות, כאשר מתנחלים ריססו גז פלפל בפניו בעת שניסה לבדוק מה מתרחש באזור.
הוא אמר כי מטרת התקיפות היא להצר את צעדי התושבים ולדחוק אותם מאדמותיהם.
ממזרח לכפר מתאר סאדק פקיה מציאות דומה. אף שביתו מוקף בגדרות תיל ובשערי ברזל כבדים, מתנחלים הצליחו להגיע אליו באפריל האחרון, לחתוך חלקים מהגדר ולהשליך בקבוקי תבערה לעבר הבית.
בני המשפחה הצליחו להשתלט על האש לפני שהתפשטה, אך לדבריו האירוע הותיר בהם פגיעה נפשית קשה. "אנחנו כבר לא יודעים מה זה לישון, מה זה לחיות, ואפילו מה זה לצאת לעבודה", אמר. "אנחנו מאוימים בכל רגע".
תושבי בית אמרין מתארים תחושת חוסר אונים גוברת לנוכח התקיפות החוזרות. הם שואלים מי יכול להגן עליהם ועל משפחותיהם. עבור רבים מהם, הסיפור כבר אינו מסתכם באובדן אדמה, מכונית או מקור פרנסה. הוא נוגע לביטחון האישי ולזכות הבסיסית לחיות בבית ללא פחד.
עבדה אמר כי סביב ביתו אין חומה או אמצעי הגנה שיכולים למנוע מתוקפים להגיע אליו או ליידות לעברו אבנים. הוא קרא לספק הגנה ותמיכה למשפחות המתגוררות בסמוך למאחז ההתנחלותי.
בצל המשך התרחבות המאחזים והתקיפות החוזרות, בית אמרין הפך לאחד הכפרים הפלסטיניים המתמודדים מדי יום עם מציאות ביטחונית וחברתית הולכת ומחריפה. הפחד לילדים משתלב באחיזה באדמה, ורבים מהתושבים מעבירים את לילותיהם ערים. לא בציפייה לבוקר, אלא מחשש לתקיפה הבאה שעלולה להגיע מראש ההר.
