ירושלים, 15 ביוני 2026, וואפא – רמי סמרה
לא ביטחון שמאפשר לישון בשקט, לא יציבות שמגינה על החיים, לא קרקע שמספיקה לילדים ולא שטחי מרעה שמספיקים לצאן. רק מים. זה מה שעליו נאבקים כיום תושבי הכפר ח'אן אל־אחמר, מדרום־מזרח לירושלים הכבושה.
לדברי ראש מועצת הכפר, עיד אל־ג'האלין, בתוך חודש אחד ניתקו מתנחלים שש פעמים את אספקת המים לקהילות הבדואיות שממזרח לירושלים. לדבריו, הניתוקים נעשו על רקע ההחלטות האחרונות שמקדמות את הרחבת ההתנחלויות באזור.
ח'אן אל־אחמר נמצא כ־16 קילומטרים מירושלים, על כביש ירושלים–יריחו. לכפר חשיבות אסטרטגית בשל מיקומו באזור המחבר בין צפון הגדה המערבית לדרומה. שטחו כ־40 דונם, והוא מוקף בכמה יישובים, בהם ענאתא, עיסאוויה ואל־עיזרייה.
הפגיעה בתושבים אינה מסתכמת בניתוק המים. מאז שחתם שר האוצר בממשלת הכיבוש, בצלאל סמוטריץ', לפני כחודש, על צו לפינוי מיידי של הכפר, גברו ההפחדות, הפלישות והאיומים. במקביל, הצבא והמערכת ההתנחלותית הטילו מצור שמכביד על חיי התושבים.
"אנחנו צמאים, חסרי ביטחון, וחיים כאילו אנחנו בבתי כלא", אמר אל־ג'האלין. לדבריו, תקיפות המתנחלים החריפו בקצב מהיר, לצד איומים גוברים להעביר את התושבים ל"מתחם חלופי", שחלק מפרטיו נחשפו בחודשים האחרונים, במיוחד לאחר החתימה על צו הפינוי.
עם החתימה על הצו אמר סמוטריץ' כי "זו רק ההתחלה". הוא התגאה בקידום יותר ממאה התנחלויות חדשות ו־160 מאחזים חקלאיים־רועיים, ובהעברת מאות אלפי דונמים לשליטת כמיליון מתנחלים. לדבריו, המהלך נועד להפוך את ההתנחלויות ל"עובדה בלתי הפיכה" ואת המדינה הפלסטינית ל"חלום שאין לו תקווה".
אל־ג'האלין אומר כי מה שקורה בח'אן אל־אחמר הוא חלק מתוכנית רחבה יותר נגד ירושלים: פינוי פלסטינים מאדמותיהם, ולאחר מכן החלת "ריבונות" ישראלית עליהן.
צווי הפינוי נגד ח'אן אל־אחמר משתלבים בתוכנית התנחלותית שמספרה 1627/7, המוכרת בשם "שכונת שאמי". מחוז ירושלים הזהיר מפני התוכנית ותיאר אותה ככלי מתקדם ל"הנדסה מחדש של הנוכחות הבדואית" במדבר ירושלים.
לפי מחוז ירושלים, התוכנית הופקדה באמצעות מה שמכונה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של "המינהל האזרחי". היא חלה על אדמות העיירה אבו דיס, בשטח של כ־169.9 דונם.
התוכנית מוצגת על ידי כוחות הכיבוש כמהלך של "פיתוח והכשרה", אך בפועל היא נועדה להפוך אדמות חקלאיות ושטחים פתוחים לשכונת מגורים עירונית צפופה. לפי התכנון, הצפיפות תגיע ל־12 יחידות דיור לדונם, והבנייה תתנשא עד לגובה של שש קומות.
לפי דיווחים בכלי תקשורת עבריים, השכונה המתוכננת לבדואים הפלסטינים ממזרח לירושלים תכלול 484 דירות. הצפיפות בה צפויה להגיע ל־20 בני אדם לפחות לדונם. לשם השוואה, בשכונות ההתנחלותיות המתוכננות באזור הצפיפות אינה עולה על שישה בני אדם לדונם.
אל־ג'האלין מתאר את התוכנית הזאת כ"פרויקט מוות שמפזרים עליו סוכר". לדבריו, דחיקת הבדואים לבנייני מגורים צפופים תהפוך את חייהם לבתי כלא גדולים.
חסן מליחאת, המנהל הכללי של ארגון זכויות האדם "אל־בידר", אומר כי העברת הבדואים לסביבה עירונית תחסל את אורח חייהם ואת מקור פרנסתם. לדבריו, גידול בעלי חיים דורש שטחים פתוחים ותנועה מתמדת, ואינו יכול להתקיים בתוך שכונת מגורים צפופה.
אי אפשר לנתק את הניסיון לפנות קהילות בדואיות כמו ח'אן אל־אחמר, אבו נוואר, ואדי ג'מל וג'בל אל־באבא מתוכנית ההתנחלות E1.
עבדאללה אבו רחמה, מנהל הפעולה העממית ברשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, אומר כי ריכוז הבדואים ממזרח לירושלים נועד בראש ובראשונה לאפשר את קידום תוכנית E1, שנחשבת לאחת התוכניות המסוכנות ביותר לעתיד הגדה המערבית.
לדבריו, מטרת התוכנית היא ליצור רצף גיאוגרפי בין ההתנחלויות, ממעלה אדומים, מישור אדומים וקידר ועד ירושלים.
תמונה זו מתחזקת גם מדיווחים עבריים על תחילת סלילתו של כביש "מרקם החיים". מדובר בכביש עוקף התנחלותי שנועד לבודד את הפלסטינים מן האזור, ולזרז את דחיקת הבדואים הפלסטינים מסביבתו.
אבו רחמה מזהיר כי התוכנית תנתק את צפון הגדה המערבית מדרומה, ותבודד את ירושלים מסביבתה הפלסטינית הכפרית. מליחאת מוסיף כי לתוכנית יש גם ממדים אסטרטגיים רחבים: השתלטות על משאבי טבע בשטחי C, וביסוס שליטה צבאית ופוליטית עד גבול ירדן.
מחוז ירושלים מסר כי התוכנית מפרה באופן ברור את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. לפי סעיף 49 לאמנת ז'נבה הרביעית, העברה כפויה או גירוש כפוי של אוכלוסייה אסורים.
גם אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי מגדירה גירוש והעברה בלתי חוקית של אוכלוסייה, באופן ישיר או עקיף, כפשע מלחמה.
ההתעלמות הישראלית מן המשפט הבינלאומי הובילה 11 מדינות אירופיות, בהן בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה, לפרסם הודעה משותפת המזהירה קבלנים המשתתפים במכרזים לבניית התנחלויות באזור מפני השלכות משפטיות. לפי ההודעה, מעורבות בפרויקטים כאלה עלולה לקשור אותם להפרות שעשויות להגיע לכדי פשעים נגד האנושות.
לנוכח האיום הזה, אבו רחמה אומר כי המחאה העממית נגד התוכנית תימשך, לצד פעילות דיפלומטית שמטרתה להפעיל לחץ בינלאומי על ממשלת הכיבוש כדי לעצור את הגירוש.
מליחאת מצביע על כמה דרכי פעולה הנדרשות כעת: סיוע הומניטרי, כספי ומשפטי מיידי לתושבי הקהילות הבדואיות; הגברת הנוכחות העממית בתוך הקהילות המאויימות; והשקת קמפיין תקשורתי ומשפטי רחב נגד מדיניות ההפרדה, כדי לייצר לחץ ציבורי ערבי ובינלאומי.
אל־ג'האלין אומר כי לתושבים אין ברירה אלא להישאר. לדבריו, הם יישארו גם אם ינתקו להם את המים, גם אם יהרסו את בתיהם, וגם אם ינסו להעביר אותם למתחמי מגורים חלופיים.
