עזה, 25 ביולי 2025, וואפא – סאמי אבו סאלם
אל מה שנותר מבית החולים א-שיפא, שהוחרב בעקבות טילים של כוחות הכיבוש, הגיע גבר חיוור פנים, שערו ושפמו מכוסים באבק, ועל גבו תיק פלסטיק לבן.
הוא התקרב אלינו, שאל אם אנחנו עיתונאים, וביקש שנצלם את אחד השהידים ונפיץ את תמונתו בתקשורת, בתקווה שמשפחתו תזהה אותו. כששאלנו היכן נמצא השהיד, השיב: "הנה הוא." הוא הוריד את התיק מהגב, פתח אותו, וחשף שלד: גולגולת, שיניים לבנות, מספר עצמות, עשבים יבשים ושאריות בגדים מגואלות בדם ובחול. בתחילה חשבנו שהתיק מכיל קמח.
לדבריו, מצא את הגופה באזור ואחה, צפונית-מערבית לג’באליה שבצפון הרצועה. הוא יצא בבוקר לחפש קמח לילדיו, ומצא את שאריות הגופה מוטלות על הקרקע. הוא סבר שהאדם נהרג לאחרונה ושהגופה נטרפה בידי כלבים לפני שעלה ממנה ריח מוות.
הוא ציין כי באזור ישנם שהידים נוספים, אך איש – כולל צוותי ההצלה – לא מצליח להגיע אליהם. כל מי שמנסה, כך אמר, גורלו אחד: מוות. גם הפצועים שם מדממים למוות מבלי יכולת חילוץ.
הוא סגר את התיק, קשר את פתחו, נשא אותו שוב על גבו והלך לדרכו, אולי בעקבות הצעתנו לתעד את הגופה בבית החולים לפני הפצת התמונה.
זו אחת מתוך סצנות רבות שמתרחשות במתחם המרפאות החיצוניות של בית החולים א-שיפא – המקום האחרון שנותר פעיל. כאן נעשים ניסיונות אחרונים לטפל בפצועים, לתעד את שמות השהידים ולשמר כל מידע שניתן, לאחר שהכיבוש הרס את המתחם הרפואי הגדול ברצועה.
חדרי המרפאות הוסבו לחדרי ניתוח, טיפול נמרץ ומחסה לחולים דחופים. בחצר הוקם אוהל לקליטת הקורבנות.
החצר גדושה בגופות ובפצועים, אמבולנסים ורכבים פרטיים ממהרים להביא נפגעים מכל רחבי הרצועה – תוצאה של התקיפות או של רעבים שנורו כשהמתינו לסיוע בצפון־מערב עזה.
המולה, צפיפות ומראות קורעי לב. אזרחים מחפשים קרוב משפחה נעדר, אחרים נושאים מבחנות דם ומחפשים את המעבדה, מישהו קורא למי שדם מסוג O+ שיתרום לאביו. אישה בודקת את רשימת השהידים, אם סורקת את פני הפצועים בתקווה שבנה ביניהם, ילד מציג תמונה של אחיו שיצא להביא קמח ולא חזר.
ליד האוהל מונחת גופת שהיד עטופה בתכריך פלסטיק לבן ועליו הכיתוב "אלמוני". מדי פעם מגיעות נשים וצעירים, מותשים מהרעב והחום, מחפשים את יקיריהם בחרדה.
אישה הגיעה עם בנה הצעיר בחיפוש אחר בנה השני. הוא ניסה לפתוח את התכריך, אך היא דחפה אותו הצידה, כרעה ברך, אחזה ברוכסן ביד רועדת ופתחה בבת אחת. פניה של הגופה היו מעוותים ולא זוהו, אך כשחשפה את השיניים אמרה: "זה לא הוא".
שאלנו את מי היא מחפשת. ענתה: "הלך צפונה עם חברים להביא לנו קמח ולא חזר". כששאלנו לשמו – שתקה, והמשיכה לעבר חדר הקירור.
לצד גופת האלמוני התקהלו אזרחים סביב גופת שהיד נוספת. חלקם צעקו, אחרים ניסו להרגיע, אחד התמוטט וכיסה את פניו בידיו.
שאלנו קרוב משפחה. הוא אמר: "זה פדי אל־רפאעי, אב לשבעה. יצא לחפש קמח. נהרג רעב, ילדיו נותרו רעבים".
הודעות המשיכו לזרום לניידים: עשרות הרוגים ופצועים מקרב רעבים שנורו בצפון הרצועה. הגיע אמבולנס, אחריו עוד אחד, ואז רכב אזרחי ובו חמישה פצועים – אחד מהם קטוע רגל, אחרים במצב לא ברור. ביניהם גבר בשנות ה־60 לחייו שואל על בנו, כשהוא מתעלם מהעובדה שחצי מרגלו נקטעה.
הקורבנות מגיעים בעשרות. צוותי הרפואה מתקשים להתמודד עם היקף הפצועים. אזרחים נושאים גופות ופצועים בריצה, מנסים להציל חיים. חובש נשא על זרועותיו שתי ילדות, אחריו צעדה אשה פצועה שהתמוטטה על הקרקע.
עמדנו בכניסה למתחם א-שיפא. התנועה החוצה ואליו נמשכת, מדרום לצפון ולהפך. אנשים חוזרים מהצפון – חלקם נושאים קמח, אחרים נושאים גזעי עצים, אחרי שמחיר קילוגרם עץ הגיע ל־8 שקלים. רבים חזרו בידיים ריקות – אך בחיים.
אנשים רבים נבוכים מהמגע עם המצלמה. לא רגילים לכך שנפשם נרמסת, או שמבקשים מהם פת לחם או שק קמח. אך מאז 7 באוקטובר 2023, החיים תחת ההפצצות הישראליות הפכו לקשים בהרבה מכל תחזית.
שני גברים פגשו אותנו – עייפים, בגדיהם מכוסים באבק ובקמח. כל אחד נושא שק על גבו. אחד מהם, עקור מבית חאנון, אמר ששמו נעאים: "זה היום השלישי שאני מנסה להשיג קמח – היום סוף סוף הצלחתי".
נעאים הלך 14 קילומטרים הלוך וחזור בשביל שק קמח, שמיועד ל־14 בני משפחה – הוא, אחיו, ילדיהם, ואחותו שבעלה וילדיה נהרגו.
לדבריו, הוא ואחיו מתחלקים בנקודות חלוקה שונות, כדי שלא ייפגעו כולם יחד. אם אחד ייכשל – אולי השני יצליח.
נעאים לא מפחד מהמוות במחסומי הסיוע. הוא מחייך ואומר: "שיהרגו אותי כשאני מנסה להביא קמח – עדיף מלמות רעב. המשפחה שלי לא אכלה שלושה ימים".
משפחת אל־רפאעי יצאה לחפש קבר לבנם. השהיד האלמוני עוד ממתין לזיהוי. ובחוץ – צעירים ממשיכים לנוע צפונה, לעבר הגבול, בציפייה למשאיות הסיוע בסמוך לכפר חרביה ליד בית לאהיא.
מאז 2 במרץ, ישראל – הכוח הכובש – ממשיכה במדיניות הרעבה שיטתית נגד כ־2.4 מיליון תושבים ברצועה. המעברים סגורים, הסיוע נחסם, והרצועה שרויה ברעב עמוק שגבה כבר חיי רבים.
מאז 7 באוקטובר 2023, כוחות הכיבוש מבצעים פשעי השמדה המונית: הרג, רעב, הרס וטרנספר, תוך התעלמות מהקריאות הבינלאומיות ומהוראות בית הדין הבינלאומי.
הטבח הוביל לכ־203 אלף שהידים ופצועים, רובם ילדים ונשים, ליותר מ־9,000 נעדרים, מאות אלפי עקורים, ומגפת רעב שגבתה את חייהם של רבים – בהם ילדים.
