הרשות לענייני אסירים ומשוחררים ומועדון האסיר פרסמו עדויות חדשות של קבוצת עצורים מרצועת עזה, שבוקרו במהלך חודש יולי. העדויות שפורסמו משקפות מחדש את רמת הפשעים חסרי התקדים שנחשפו אליהם העצורים בזמן מעצרם ובחקירות.

הדו"ח שפורסם היום (חמישי) סקר את תנאי הכליאה הנוכחיים של העצורים, והפשעים הרפואיים, ההרעבה השיטתית וההתעללויות שהם עוברים בבתי הכלא ובמחנות. הצוותים המשפטיים של הרשות והמועדון גבו את העדויות במהלך ביקורים במתקני הכליאה: הנגב, עופר, סדה תימן והמסקוביה.

הדו"ח כלל עדויות שבהן סוהרים שפכו מים רותחים על גופו של אחד העצורים, ובמקרה אחר נאמר כי עצורים אולצו להתפשט והוכו קשות. עצור נוסף הוכרח לשתות אלכוהול. עצור אחר העיד כי עבר עינוי פסיכולוגי חמור, לאחר שהחוקר אמר לו שבני משפחתו נהרגו – דבר שהוביל אותו לניסיון התאבדות. במהלך ביקור עורך דינו התברר כי משפחתו בחיים.

הדו"ח כלל גם עדותו של העצור (מ.י), שאמר: "נעצרתי בפברואר 2024, עברתי חקירה בשטח, ולאחר מכן הועברתי למחנה סדה תימן למשך 25 ימים, ואז למחנה סמוך לירושלים, ולאחר מכן למתקן עופר, ומשם לנגב.

לאורך כל התקופה עברתי את כל סוגי העינויים. בעת הגעתי לנגב שפכו מים רותחים על גופי. כיום אני מוחזק במחנה אוהלים, כשבכל אוהל מוחזקים 27 עצורים בתנאים קשים מאוד. אנו סובלים מהתעללויות יומיומיות, רעב והשפלה. האוכל לא ראוי למאכל, ואנו נאלצים לצום כדי לאכול ארוחה אחת בערב. אנו גם מנועים מטיפול רפואי, אפילו במקרה של גרד שפגע בעצורים והחמיר בגלל היעדר היגיינה ואמצעי טיפול."

"הופשטתי לגמרי והוכרחתי לשתות אלכוהול"
מ.י הוסיף: "נעצרתי בפברואר 2024 במסדרון ההומניטרי, הועברתי למחנה סמוך לעזה ל־25 ימים, ואז למחנה סמוך לירושלים, ומשם למחנה עופר, שם שהיתי 60 ימים, ואז לנגב. במחנה בעזה הוכיתי בכלי חד, הפצע בראשי הצריך תפרים מתכתיים שנותרו 119 ימים וגרמו לזיהום בקרקפת. במחנה סמוך לירושלים הופשטתי לגמרי והוכרחתי לשתות אלכוהול."

"ניסיתי להתאבד אחרי שהחוקר סיפר לי שמשפחתי נהרגה"
העצור (ח.נ) העיד: "נעצרתי בדצמבר 2024 במחסום של כוחות הכיבוש, הוכיתי קשות והופשטתי. החוקר אמר לי שכל בני משפחתי נהרגו. זה גרם לי למשבר נפשי קשה והוביל אותי לניסיון התאבדות בתא, אלמלא חבריי התערבו. כשעורך דיני ביקר אותי וגילה שמשפחתי בחיים, התמוטטתי ובכיתי – לא האמנתי למה ששמעתי."

"אנו חיים בפחד תמידי"
העצור (ה.ד) העיד: "נעצרתי באוקטובר 2024 במחסום צבאי, עברתי חקירה בשטח, ולאחר מכן הוחזקתי בברקסים סמוך לעזה למשך 110 ימים, לפני שהועברתי לנגב. התנאים כאן קשים מאוד – חיפושים יומיומיים, התעללות והשפלה. אנו נדרשים לשבת על הברכיים, ידיים מאחור, בעת הספירה הביטחונית. המחלות נפוצות, והפחד מלווה אותנו תמיד. גם טיפול רפואי לא מקבלים, ואנו רעבים בכוונה."

"נגרם לי נזק חמור בראייה כתוצאה מהמכות"
העצור (א.ו) העיד: "נעצרתי בפברואר 2024 מבית ספר בח'אן יונס, כשצבא הכיבוש עצר מעל 100 אזרחים. הועברתי לברקסים ל־23 ימים, ואז למתקן סמוך לירושלים, ומשם לעופר ולבסוף לנגב. בדרך מעופר לנגב הוכיתי באזיקים בראשי, מה שגרם לירידה חמורה בראייה בעין שמאל, כאבים קבועים וחוסר שווי משקל. חזרתי להידבק בגרד בגלל התנאים הבלתי אנושיים."

"רגלי נשברה ולא קיבלתי טיפול"
העצור (ח.י) העיד: "נעצרתי בדצמבר 2023 מבית ספר בשכונת שג'עיה לאחר העקירה. הועברתי לברקסים סמוך לעזה, ואז לנגב. הוכיתי בצורה קשה, שגרמה לשבר במפרק רגל ימין. לא קיבלתי שום טיפול למרות הכאב העז, אפילו לא משככי כאבים. אני מתקשה בהליכה וסובל מכאבים קבועים."

"כלב תקף אותי ונשך את רגלי"
העצור (ה.ר) העיד: "נעצרתי באוקטובר 2024 מרפיח, עברתי חקירה בשטח, הופשטתי, כלב תקף אותי ונשך את רגלי. הועברתי לברקסים, נחקרתי בשיטת 'הדיסקו' ובשיטות נוספות על ידי המודיעין, ואז למחנה עופר, ולתאי הבידוד במסקוביה, שם הוחזקתי בבידוד 4 חודשים. עברתי חקירות צבאיות באשקלון, ולפני שבוע הוכיתי באכזריות באלות."

עובדות מרכזיות על עצורי עזה

הרשות ומועדון האסיר מסרו כי מאז תחילת השמדת האוכלוסייה לא הצליחו הארגונים לזכויות אדם לקבוע את המספר המדויק של העצורים מעזה, בשל העלמה כפויה שיטתית. המספר מוערך באלפים. העדויות של עצורי עזה הן מהקשות ביותר, בשל היקף הפשעים שנעשו נגדם.

הכיבוש הקים מחנות ייעודיים לעצורי עזה, בהם: סדה תימן, ענתות, עופר, נפתלי, ואגף רקפת בכלא רמלה. רוב העצורים מוחזקים בנגב ובמחנה/כלא עופר.

על פי נתוני שב"ס מתחילת יולי, מספר העצורים מעזה שהוגדרו "לוחמים בלתי חוקיים" עומד על 2,454 – הנתון הגבוה ביותר מאז תחילת ההשמדה. מספר זה אינו כולל את העצורים המוחזקים במחנות צבא, אלא רק את אלו שבידי שב"ס.

הרשות והמועדון ציינו כי חוק "לוחם בלתי חוקי" משמש כלי עיקרי להכשיר את העלמה הכפויה, והוא מפר את המשפט הבינלאומי באופן מהותי ומבני. החוק גם מעודד שימוש נרחב בעינויים נגד עצורי עזה.

הם הדגישו כי הכיבוש ממשיך בהשמדה ובפשעים לעיני העולם, מבלי שנראה שינוי ממשי שיוכל לעצור את המתקפה הכוללת. הזמן החולף רק מעמיק את השיתוק של מנגנוני זכויות האדם, ומחייב לשאול מה הטעם בקיומם, לנוכח ההחרגה המתמשכת ממנה נהנה הכיבוש בזירה הבינלאומית.