עזה, 11 ביולי 2025 – מאת מוחמד דהמן

ברצועת עזה הנצורה, הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה החריפה אינם מסתכמים עוד בקמח ותרופות. גם מוצר פשוט כמו סוכר הפך לאמצעי הישרדות חיוני – במיוחד עבור חולי סוכרת, הזקוקים לו כדי לשמור על איזון גופני ולמנוע קריסה בריאותית.

בין האוהלים ובמרכזי האכלוס הצפופים, מתמודדים חולי סוכרת, כמו חולים במחלות כרוניות אחרות, עם התדרדרות מהירה במצבם הבריאותי – זאת לא רק בשל המחסור הקשה במשאבים, אלא גם בעקבות יוקר המחיה שגרם לכך שחתיכת שוקולד הפכה לחלום רחוק וסמל של מותרות.

במרכז אכלוס זמני בעיר עזה, ישבה לילה מוחמד (46) מותשת, ואמרה: "לא עלה על דעתנו לאגור מזון כמו אחרים. לא ציפינו שההסלמה הישראלית תחזור בעוצמה כזו. אני חולה סוכרת וסובלת גם מלחץ דם גבוה. הסוכר הוא לא רק מזון בשבילי – הוא תרופה שמחזיקה אותי בחיים."

לילה, שבעבר ניהלה אורח חיים מאוזן עם תפריט קפדני ותרופות קבועות, מתמודדת כיום עם נפילות סוכר חוזרות ונשנות, ונאלצת להסתפק בשאריות של תוסף תזונתי – היחיד שנותר לה.

"אני בקושי עומדת על הרגליים. לפעמים אני מצליחה לקנות שתי כפיות סוכר רק כדי להכין לעצמי כוס תה. זו הדרך שלי לברוח רגע מהמציאות הזו. כל מה שאני רוצה הוא שהמתקפה תיגמר – אולי אז נחזור לעצמנו, לפני שיהיה מאוחר מדי."

גם עבד אל-חי אבו לבדה (53), פליט מהעיר רפיח ששוהה כיום באזור אל-מואסי שבח'אן יונס, התמודד עם סוכרת במשך שנים רבות. "כל החיים שלי השתנו", הוא מספר. "לקחתי תרופות, שמרתי על תזונה נכונה, אבל אחרי ההפוגה האחרונה, הכול נעלם. אין תרופות, אין סוכר, ואין אוכל מתאים שיכול לעזור לי להתמודד עם המחלה."

הוא מוסיף בכאב: "אני מותש תמידית. לפעמים אני מתעלף בגלל נפילת סוכר. אין לי אפילו חתיכת שוקולד או ממתק קטן. אם יש תוסף תזונתי, המחיר שלו לא הגיוני – הרבה מעבר למה שאני יכול להרשות לעצמי."

רנדה חוסיין (38), פליטה מרפיח השוהה אף היא באוהל באל-מואסי, מוסיפה: "הילדים שלי רזים מאוד. כל יום הם מבקשים ממתק או שוקולד, אפילו חתיכת חלבה. אבל אין – הכול נעלם. ואם יש, זה במחירים שאי אפשר לשלם."

לדבריה, "קילו סוכר עלה לפני ההסלמה כ־3 שקלים. עכשיו, אם בכלל מוצאים – המחיר מגיע ל־450 שקלים. חתיכת שוקולד קטנה שעלתה 2 שקלים – עולה עכשיו 80, וגם זה נדיר. הילדים שלי לא מסוגלים אפילו לשאת מיכל מים. אני נאלצת להביא אותו בעצמי, למרות שגם אני סובלת מעייפות קשה. אין לנו כוחות. הגוף שלנו נשבר."

סוכר הוא לא מותרות: עדות רפואית על אסון שקט

בריאיון לסוכנות הידיעות "וואפא", הזהירה ד"ר עוּלא נג'אר מהשלכות המחסור במזון חיוני ברצועת עזה. לדבריה, פחמימות – ובהן סוכר, קמח, תפוחי אדמה ואורז – הן חיוניות לתפקוד תקין של הגוף, במיוחד בקרב ילדים וקשישים.

נג'אר ציינה כי היעדר רכיבים אלו גורם לירידה חדה במשקל, תת תזונה, התייבשות, שיבוש בתפקוד מערכות פנימיות, ואף סכנת מוות.

באשר לחולי סוכרת – במיוחד כאלה מהסוג הראשון – היא הדגישה כי המחסור בסוכר מסכן את יכולתם לווסת את האינסולין, ועלול להוביל לקריסת מערכות, חומציות בדם ומצבים מסכני חיים הדורשים טיפול מיידי.

לדבריה, תנודות חוזרות ברמות הסוכר עלולות להוביל לסיבוכים חמורים כגון שבץ מוחי או לבבי, עיוורון, אי-ספיקת כליות ונזקים עצביים – עד כדי צורך בכריתת גפיים.

סימני האזהרה כוללים בין היתר עצבנות, הזעה, דופק מואץ, כאבי ראש, סחרחורת ואף איבוד הכרה או מוות, אם לא יינתן טיפול בזמן.

בהתייחס לאלטרנטיבות זמינות, הציעה נג'אר מזונות כמו לחם, אורז, פסטה, תמרים, צימוקים ופירות – אולם ציינה בצער כי יוקר המחיה בעזה מונע מרוב החולים גישה גם למוצרים בסיסיים אלו.

היא הוסיפה: "אנחנו רואים לפחות מקרה אחד או שניים של נפילת סוכר בכל מרכז רפואי ביום – גם אצל חולים, גם אצל נשים בהריון ומניקות. תוספי תזונה קיימים רק לילדים מתחת לגיל חמש עם תת תזונה חריף. כל השאר – לא מקבלים מענה."

נג'אר סיכמה: "אין לנו נתונים מדויקים על מספר חולי הסוכרת, בגלל הפסקות חשמל, מחסור בסולר, והיעדר אינטרנט. אין תשתית לאיסוף מידע מסודר, והיקף האסון נותר חבוי."

על פי דו"ח של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום הבריאות העולמי (אפריל 2024), כ־350,000 איש ברצועת עזה סובלים ממחלות כרוניות – בהם 71,000 חולי סוכרת, 225,000 עם יתר לחץ דם ו־45,000 עם מחלות לב וכלי דם. בנוסף, אלפים נוספים מתמודדים עם סרטן, אי ספיקת כליות ומחלות קשות נוספות.

הדו"ח מדגיש כי מחסור בתרופות חיוניות, סגירת מתקנים רפואיים – לרבות בית החולים לסרטן ובית החולים הפסיכיאטרי היחיד בעזה – מונעים ממטופלים את האפשרות לקבל אפילו את השירותים הבסיסיים הדרושים להישרדות.

כשאין חלופות והמחירים ממשיכים לעלות, החולים נופלים בזה אחר זה בשקט. ילדים נותרים ללא מקורות אנרגיה בסיסיים לצמיחה. החיים הפכו למאבק יומיומי קשה ומייסר – בין רעב, מחסור ומחלה.