עזה, 23 ביוני 2025 – חוסיין נציר אל-סנואר

גל החום הקיץ הנוכחי מחמיר את אחת ממשברי ההישרדות הקשים ברצועת עזה: המחסור במים. מזה כשנה ושמונה חודשים, מתמודדים תושבי הרצועה עם קריסה של מערכות המים והביוב, כשעל פי נתוני האו"ם, 90% מהם אינם מצליחים להשיג מים ראויים לשתייה. המצוקה החריפה היא תוצאה ישירה של מדיניות סגר ממושכת, הרס מכוון של תשתיות חיוניות, ומניעת דלק וחשמל – מה שמוביל לצמא המוני ולסכנת התייבשות.

תמונות יומיומיות של עשרות תושבים מתקבצים סביב משאיות מים, נושאים ג'ריקנים, סירים ובקבוקי שימורים – הפכו לשגרה. המים מגיעים לעיתים אחת לכמה ימים, בכמויות מוגבלות. ההמון נדחף, ממתין, מתווכח, ולעיתים חוזר בידיים ריקות. אלו שיכולים להרשות לעצמם נאלצים לשלם עד 40 שקלים לקוב מים – סכום אסטרונומי בעבור משפחות שאיבדו את מקור פרנסתן.

"הצמא הורג אותנו," אומר מוחמד אל-ערג’א. "אין מים, אין אוכל, אין בגדים. הכיבוש הפך כל מרכיב בסיסי של החיים לנשק." לדבריו, מדובר ביובש מכוון – פצצות על בארות מים, הפגזות על משאיות הובלה, השבתת לוחות סולאריים, גנרטורים, קווי הולכה. "זו מלחמה על קיום."

איבראהים אל-דווש מוסיף: "הסבל חצה את גבולות הסיבולת. עזתים נאלצים לצמצם כל שימוש במים. הבארות המרכזיות נכבשו או נהרסו. אין דרך להגיע אליהן." לדבריו, המחסור החמור הופך כל מקלחת, כל שתייה, לכלי הישרדות של ממש.

תופיק אבו טהא מתאר את התחושה האישית: "אנחנו רואים את הילדים מתייבשים מול העיניים. אין איך לטפל בהם, אין מים נקיים, אין אוכל. אפילו ניסיונות להשיג מים מסכנים אותנו – לצאת לחפש מים עלול להסתיים במוות."

יוסף אבו אל-כאס מצטרף לתיאור: "לפעמים אני מחכה שעות ליד משאית, ובסוף לא מקבל אפילו טיפה. יש ימים שהיא לא חוזרת. ואז נותר רק לקנות במחירים בלתי אפשריים."

גם בקנה מידה מערכתי, הקריסה מוחלטת. דובר יוניסף, ג’יימס אלדר, מסר ש־60% ממתקני המים בעזה מושבתים. לדבריו, "הילדים יתחילו למות מצמא. זה לא אסון טבע – זה יובש פוליטי. היה אפשר למנוע זאת אם רק היו מכניסים דלק."

הרשות הממשלתית למים ברצועה דיווחה כי תפוקת המים ירדה ב־70%–80% מאז תחילת המלחמה. ב־75% מהבארות העירוניות נרשמו פגיעות קשות. עיריית דיר אל־בלח התריעה מפני קריסה מוחלטת של האספקה – הבארות שנותרו פועלות על סולר שמספיק לשבוע בלבד.

חאן יונס, שמאכלסת אלפי פליטים מרפיח ומדרום הרצועה, סובלת מהחרפה ניכרת: מקורות המים שלה הופצצו, קווי המים מישראל נותקו, והמאגרים אזלו. תושבים מנסים לשרוד על מה שנותר.

מאז ה־7 באוקטובר 2023, כוחות הכיבוש מיישמים מדיניות של הרעבה וצימאון. החמרת המצור, חסימת סיוע, הפצצת תחנות חלוקה – כל אלה הופכים את מאבק ההישרדות למסלול מוות. מי שלא מת מהפגזה – גווע מרעב ומצמא.