18 ביוני 2025, בקעת הירדן – מאת אסראא גוראני, וואפא
במשך שישה ימים ברציפות, סובלים חקלאי הבקעה הצפונית מהפסדים כלכליים חמורים בעקבות סגירתם המוחלטת של שני המחסומים המרכזיים המובילים לאזור – מחסום חמרה ומחסום תייסיר – וההחמרה בתנאי המעבר בהם לאחר מכן. שני המחסומים מהווים את הצירים העיקריים שבאמצעותם עוברת התוצרת החקלאית משטחי הבקעה לשווקים בגדה ובישראל.
הסגר הוטל באופן פתאומי במשך שלושה ימים בראשית השבוע, ולאחר מכן הושארו המחסומים פתוחים לפרקי זמן קצרים בלבד, תחת הגבלות חמורות. כתוצאה מכך, נתקעה כמות עצומה של ירקות ופירות בשדות, ללא יכולת שינוע או שיווק. החקלאים מצאו עצמם חסרי אונים מול הררי תוצרת שהחלה להירקב בשמש הקופחת – מכה קשה שמתווספת לשנה וחצי של סגירות מתמשכות, מתקפות מתנחלים והפסדים שנצברים בעקביות.
מוחמד צואפטה, חקלאי ותיק מהכפר ברדלה, מספר לוואפא כי סגר המחסומים התרחש בדיוק בעיצומו של קטיף השומשום – ענף חיוני לפרנסת משפחתו ולשותפיו. לדבריו, בתוך שלושה ימים היה צפוי לקטוף כ־2,000 קרטונים של שומשום, אך אף לא קרטון אחד יצא מן השדה. "כל הגידול נשאר באדמה", אמר בכאב. "הצמחים נרקבו, לא ניתן לשווק אפילו ארגז אחד. השקעתי חודשים של עבודה, דשנים, השקיה, חומרים. כל ההשקעה התאדתה".
צואפטה אינו לבדו. גם חקלאים אחרים מדווחים על השמדה יזומה של תוצרת חקלאית – חלקם נאלצו לקבור את היבול באדמה, אחרים חילקו אותו לעמותות צדקה או האכילו בו בעלי חיים. לדבריהם, ההפסדים לא התחילו השבוע – אלא הם תוצאה של שיטתיות מתמשכת מצד הכיבוש והמתנחלים: חסימות, החרמות, מאחזים חקלאיים, תקיפות פיזיות, מניעת גישה לאדמות, השחתת יבולים, הריסת תשתיות השקיה, ולעיתים – שחרור עדרים של מתנחלים לתוך השדות בעיצומם של ימי הקציר.
צואפטה מתאר כיצד מאז שהוקמה נקודת מאחז חקלאי מתנחלית בסמוך לאדמותיו, חייו הפכו לשרשרת של מאבקים יומיומיים. "הם מתנכלים לי כל הזמן. מונעים ממני להיכנס לשטח, שורפים יבול, חותכים צינורות. לא רק אני – גם השותפים שלי, גם הפועלים. כל המשפחות שתלויות בפרנסה הזו נשארו בלי כלום".
האשם צואפטה, מנהל מחלקת החקלאות בבקעה הצפונית, מאשר את חומרת המצב. לדבריו, הבקעה מייצרת בתקופה זו של השנה כ־100 טון של ירקות טריים מדי יום, רובם מושקים ונאספים בקפדנות. אך הסגר בן שלושת הימים בתחילת השבוע הביא לאובדן המוני של תוצרת – במיוחד בגידולים עדינים כגון מלונים, עגבניות, קישואים ותפוחי אדמה, הרגישים לשהות ממושכת בשמש.
לפי נתוני המחלקה, חקלאי הבקעה הצפונית מעבדים במהלך השנה כ־12 אלף דונם של קרקעות מושקות. מתוכם, כ־4,000 דונם נמצאים בעונת קטיף ברגעים אלו – 3,000 מהם בשדות פתוחים ו־1,000 בתוך חממות. "כל השטחים הללו", אומר צואפטה, "הפסיקו לשווק. אין תנועה. הסחורה נתקעת בגבול".
גם לאחר שנפתחו המחסומים באופן חלקי, התנועה בהם נותרה מוגבלת. רכבים נעצרים לזמן ממושך, לעיתים שעות בשמש הקופחת, דבר שגורם לתוצרת להתייבש, להירקב או לאבד מאיכותה. כל עיכוב, כך אומרים החקלאים, הופך לאובדן. הפירות נובלים, העלים מצהיבים, השווקים מסרבים לקנות.
האשם צואפטה מציין שהבעיה אינה רק תוצאה של סגר זה או אחר. מאז תחילת המלחמה בעזה באוקטובר 2023, חווה הבקעה הצפונית עשרות סגירות חלקיות או מלאות, גידול מתמשך בנקודות חיכוך, הקמת עמדות צבאיות חדשות, ובמקביל – הסלמה בהתקפות המתנחלים.
לדבריו, רק בשנת 2024 חלה ירידה של 60% ברווחי החקלאים באזור – תוצאה ישירה של סגירת המחסומים, מחסור בשיווק, הרס יבולים ומדיניות מכוונת של חנק כלכלי מצד הכיבוש. לדבריו: "זו לא גזירת שמיים. זו תוכנית מתוכננת שמטרתה לרוקן את הבקעה מתושביה הפלסטינים, כדי להשתלט על הקרקע".
ולא רק הבקעה נפגעה. בכל רחבי הגדה המערבית דווח השבוע על עשרות מחסומים חדשים, סגירות מלאות או חלקיות, והחמרות חמורות בתנועת הסחורות. החקלאות, כמו תחבורה, חינוך ובריאות – סופגת את הפגיעה במלוא העוצמה.
לפי נתוני הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, נכון לתחילת 2025 קיימים בגדה 898 מחסומים, שערים, עמדות צבאיות ונקודות פיקוח. מאז החלה ההתקפה הישראלית על איראן, נסגרו מרבית המחסומים או הוגבלו באורח דרמטי – במה שהרשות מגדירה "פשע ענישה קולקטיבית".
ראש הרשות, מואיד שעבאן, הדגיש: "זוהי פגיעה ישירה בזכויות הבסיסיות ביותר של העם הפלסטיני – הזכות לנוע, לקבל טיפול רפואי, ולחיות. המחסומים לא רק חונקים את הכלכלה – הם חלק ממערך אפרטהייד, שמפריד באופן ברור בין תושב פלסטיני למתנחל. הכביש פתוח ליהודי, סגור לערבי. אין דרך אחרת לקרוא לזה".
