עזה, 12 ביוני 2025 – מאת מחמד דהמאן

בבוקר הראשון של חג הקורבן, 6 ביוני, יצא הצלם העיתונאי עבד א-רחים ח'דר מביתו בג'באליא שבצפון רצועת עזה למשימה עיתונאית. כעבור כשעתיים קיבל שיחת טלפון משכנו, שבישר לו כי מטוסי קרב של כוחות הכיבוש הישראלי תקפו ישירות את האזור שבו שכן בית משפחתו – מבנה רב-קומות שהתגוררו בו 38 מבני משפחתו.

ח'דר לא האמין בתחילה שהבית שלו עצמו הוא יעד התקיפה. כשהגיע למקום, מצא רק מכתש אדיר, הריסות ודממה מוחלטת. "לא מצאתי בית. מצאתי חור, אבק, שקט מפחיד. כאילו הזמן עצר," סיפר לכתב סוכנות הידיעות וואפא.

"בבית היו 38 מבני המשפחה: ההורים, האחים, הדודים, הנשים, הילדים. משפחה שלמה נמחקה. רק לפני רגע החזקתי מצלמה, והפכתי בעצמי לתמונה. הפכתי לסיפור."

הבית, ששימש מקלט לקרובים וקרובי משפחה שברחו מהפצצות, הפך ברגע אחד לקבר המוני. "הבית היה מלא באנשים אהובים. ילדים צחקו, נשים בישלו. כולם ניסו לשמוח בחג למרות הרעב והפחד. פתאום – הכול נגמר. לא נשאר קיר, לא נשאר פנים שאפשר לזהות."

צוותי החילוץ והאזרחים הצליחו לחלץ חמש גופות ושלד גופות במשקל כולל של 180 ק"ג, ככל הנראה של שני הרוגים. שאר הגופות נותרו קבורות מתחת להריסות. "האזור הוכרז 'אזור פינוי' בצו של הכיבוש. אי אפשר להגיע לשם. אין ציוד, אין מנופים, אין צוותים. אני מחכה כל יום בשולי הרחוב. רק אבק וזיכרונות."

לדבריו, ייתכן שמתחת להריסות קבורים גם עקורים נוספים שלא היו רשומים ברשימות ההרוגים. "הבית שלנו תמיד היה פתוח. אירחנו קרובים וחברים שנמלטו מההפצצות במקומות אחרים. אולי יש שם אנשים שאיש לא ידע על נוכחותם."

ח'דר מתקשה להכיל את גודל האובדן. "הם מתו בבת אחת. אני מת כל יום מחדש. הבית לא היה קירות. הבית היה צחוק של ילדים, תפילות של אבא שלי, קולה של אמא שלי. הכול נעלם."

על השתיקה הבין־לאומית הוא אומר: "אנחנו לא מתים רק מהפצצות, אלא גם מהשתיקה של העולם. מאטימות. איך ממשיכים אחרי שאיבדת 38 בני משפחה? איך בכלל קמים בבוקר?"

"חוויתי את זה, אבל אני לא מדבר רק בשם עצמי. אני מדבר בשם כל אמא שאיבדה את ילדיה, כל ילד שאיבד את אמא. אנחנו לא מספרים. לנו יש שמות, פנים, זיכרונות. לא ניעלם. אנחנו נמשיך לספר את הסיפור."

בין ההרוגים נמנה רמזי ח'דר, בן 47, מנהל התכניות של תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP) בעזה, שנהרג יחד עם אשתו ושישה מילדיהם. רק אחד מילדיהם שרד.

מנהל ה־UNDP, אכים שטיינר, פרסם הודעת אבל והביע צער עמוק על מותו של רמזי ח'דר ומשפחתו. לדבריו, ח'דר היה מחויב בכל מאודו לשרת את העם הפלסטיני, ומותו הוא אובדן כואב לכל הצוות. "עובדי האו"ם ואזרחים בעזה אינם – ולעולם לא צריכים להיות – מטרות. על הקהילה הבין־לאומית להגן עליהם לפי הדין ההומניטרי."

"יש לעצור את המלחמה הזאת מיד," הוסיף שטיינר. "איש לא צריך לשאת בכאב ובסבל שמשפחת רמזי נושאת – כפי שגם אלפי משפחות אחרות בעזה נושאות."

לפי נתוני משרד הבריאות בעזה, נכון לאמצע מאי, כוחות הכיבוש הישראלי ביצעו למעלה מ־12,000 מעשי טבח מאז 7 באוקטובר 2023. כ־2,200 משפחות נמחקו כליל מהמרשם האזרחי, וכ־5,120 משפחות נותרו עם בן משפחה אחד בלבד. ההשמדה המתמשכת הובילה למעלה מ־182,000 הרוגים ופצועים – רובם ילדים ונשים – ליותר מ־11,000 נעדרים, מאות אלפי עקורים, ורעב קטלני שהוביל למותם של רבים, כולל ילדים.