המוות אורב למפונים ברצועת עזה. מרכזי חלוקת הסיוע הפכו למלכודות, "מוקשים של מוות", שגובים קורבנות ברעב ובדם. המפונים חוצים מרחקים עצומים כדי להשיג אריזות מזון, בזמן שמדיניות המצור הישראלית ממשיכה זה החודש השלישי ברציפות ומונעת את כניסת הסיוע ההומניטרי.

על פי מקורות רפואיים בעזה, מאז 27 במאי נהרגו 75 בני אדם ונפצעו יותר מ־400 כתוצאה מירי ותקיפות של כוחות הצבא הישראלי סמוך למרכזי הסיוע.

ישראל חוסמת לחלוטין את מעבר הסיוע ההומניטרי לעזה מאז תחילת מרץ. בשבועות האחרונים, החלה לנתב את האזרחים למרכזי סיוע בפיקוחה הישיר, תוך שהיא כופה עליהם סדרי חלוקה כאוטיים וצפיפות קשה – ואחר כך מפזרת את ההמון בירי ובפצצות. כך נהרגים ונפצעים עשרות, בזמן שהם מנסים נואשות להשיג מזון.

סאהר אחמד, תושב הרצועה, מספר: "הלכתי השבוע למרכזי הסיוע שהצבא טען כי דרכם מחולק מזון לאזרחים, אך לא הצלחתי לקבל דבר. הצפיפות בלתי נסבלת, והירי לעבר הרעבים מתבצע ישירות. מעבירים אותנו מאזור שמוגדר 'הומניטרי' לאזור בשליטת הצבא, ושם משפילים אותנו מול כל העולם."

הוא מוסיף: "הסבל איננו רק רעב – הוא הפך לחרדה מתמדת ושפיכות דמים. מי שמגיע ראשון מקבל קרטון מזון, אך מי שמתעכב שנייה – נותר ללא דבר. מספר החבילות המועט איננו מספיק לעשרות אלפי רעבים."

לדבריו, החיילים ירו באש חיה, כיתרו את ההמון עד שעות אחר הצהריים, ורק אז איפשרו לצאת – במסלול אחד בלבד שנקבע מראש.

אלאא אבו אלחבר, מפונה נוסף, יצא ממואסי ח'אן יונס בשתיים בלילה וצעד רגלית למרכז סיוע שהוקם מערבית לרפיח. כשהגיע, הופתע לגלות אלפים כבר במקום. "בשעה חמש ורבע החלה ירי כבד, אז כולם התחילו לזחול על בטנם כדי להגיע לנקודת החלוקה. עברתי קילומטר בזחילה, מותש, סיכנתי את חיי – ובסוף לא קיבלתי כלום. אשוב מחר, אולי אזכה במנת מזון למשפחתי הרעבה."

רביע אלמצרי הצליח יותר: "הגעתי למקום בשלוש לפנות בוקר. כשהדליקו את האורות בחמש ורבע, גילינו כמה מעט חבילות יש. הסתערנו. הצלחתי לקבל אחת."

אבל הדרך חזרה הייתה מסוכנת לא פחות: "חיילים ירו, מזל"טים ירו, וצריך לברוח גם משודדים חמושים ששולחים אותם לקחת בכוח את החבילות מהמפונים. אלו כנופיות שמשרתות את מטרות הכיבוש."

אלמצרי קורא לעולם לפעול: "על העולם החופשי להתערב, להפעיל לחץ שיביא לסיום המלחמה, פתיחת המעברים, והכנסת מזון ושתייה. כולם רעבים – ילדים, זקנים, נשים. אין לחם. ואם יש, המחיר בלתי נסבל."

סם רוז, מנהל ענייני אונר"א, אמר בהודעה רשמית שפרסמה סוכנות האו"ם: "במהלך הפסקות האש הוכחנו שאפשר להעביר סיוע בבטחה ובקנה מידה רחב לכל מקום שבו יש צורך."

לדבריו, "שיטות החלוקה הנוכחיות אינן עומדות בצרכים ההומניטריים הדחופים של תושבי עזה, במיוחד חולים, זקנים ופצועים."

הוא הדגיש כי אונר"א מנהלת את מבצע חלוקת המזון המתמשך הגדול ביותר בעולם. הסיוע מוכן – אך יש לאפשר גישה ישירה למקבלי הסיוע. "אין זמן לבזבז."

האומות המאוחדות טוענות כי ישראל, באמצעות מדיניות הרעבה מכוונת וחסימת מעברים, דוחפת את הפלסטינים לעבר רעב קולקטיבי כהכנה לגירוש כפוי.

שר החוץ הבלגי כינה את המצב "אסון" ואמר: "עלינו לסייע לעזתים. הלחץ על נתניהו נכשל, כיוון שארצות הברית תומכת בו שוב ושוב." הוא הביע תמיכה באונר"א וגינה את השימוש הציני בטענת "אנטישמיות" כדי לחפות על פשעי מלחמה.

הממונה הכללי של אונר"א, פיליפ לזאריני, אמר שהשיטה החדשה של חלוקת הסיוע היא "מלכודת מוות". לדבריו, על ישראל להסיר את המצור, לאפשר גישה בטוחה לאו"ם ולהפסיק את ההרעבה ההמונית של מיליון ילדים.

הוא הדגיש: "חייבים לאפשר לתקשורת הבינלאומית להיכנס לעזה ולתעד באופן עצמאי את מה שמתרחש."

עוד הוסיף כי בעבר פוזרו נקודות החלוקה ב־400 אתרים. כעת צומצמו ל־3 או 4 בלבד, מה שמאלץ את האזרחים ללכת מרחקים ארוכים. "310 מעובדי אונר"א נהרגו במהלך המלחמה בעזה," אמר.