בקעת הירדן, 27.5.2025 – מאת אסראא גוראני ונדים עלאווי
סוכנות הידיעות והמידע הפלסטינית "וואפא" מפרסמת היום, בשיתוף עם איגוד סוכנויות הידיעות הערביות (פאנ"א), דו"ח מיוחד על מצב המים בבקעה הפלסטינית תחת הכותרת: "בין הבצורת להתנכלויות הקולוניאליות: תושבי הבקעה מודרים ממי העוג’ה".
תושבי קהילות הרעייה והחקלאות באזור העוג’ה בבקעת הירדן מצאו עצמם בן לילה בעיצומו של משבר מהקשים שידעו בשנים האחרונות, עם התייבשותו של מעיין העוג’ה – מקור המים המרכזי והחיוני באזור.
הבצורת השנה הגיעה מוקדם מהרגיל, עוד לפני שיא הקיץ, ומעידה על שילוב מסוכן בין ירידה חדה בכמות הגשמים לבין השתלטות מתמשכת מצד כוחות הכיבוש והמתנחלים על מקורות המים.
פרחאן גואנמה, תושב קהילת שַלאל אל-עוג’ה שמתפרנס מגידול צאן, אומר ל"וואפא": "השנה הזו היא מהקשות ביותר שידענו בקהילות הרעייה. המעיין הזה הוא עמוד השדרה של החיים כאן".
לדבריו, חולשת עונת הגשמים הייתה רק אחת מהבעיות: "המעיין התייבש מוקדם, אבל גם מזה שנים אנחנו סובלים ממדיניות של ייבוש מצד כוחות הכיבוש והמתנחלים שמנסים לגרש אותנו מהאזור". הוא מדגיש שהמעיין הוא מקור המים המרכזי לקהילות הרעייה, והפגיעה בו מכוונת.
גואנמה מוסיף: "השנה נקלענו בין שני איומים – מצד אחד מחסור בגשמים, מצד שני פגיעה שיטתית מצד הכיבוש". הוא מדגיש שהגורם האנושי, במיוחד חפירת בארות עמוקות על ידי הכיבוש לטובת ההתנחלויות, הוא סיבה מרכזית להתייבשות המעיין.
לצד השאיבה המאסיבית של מי התהום בידי הרשויות הישראליות, המתנחלים פוגעים אף הם בזכות התושבים למים – באמצעות תקיפות יומיומיות נגד חקלאים בדרכם למקורות המים, ניתוק קווי מים, השחתת צינורות והתחברות למערכות ההולכה הפלסטיניות.
לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ורשות המים הפלסטינית, ממוצע הצריכה היומי של אזרח פלסטיני עמד בשנת 2022 על 85.7 ליטרים – פחות מהמומלץ על פי תקנים בינלאומיים. כאשר לוקחים בחשבון את זיהום מקורות המים בעזה, כמות המים הניתנת בפועל לשימוש אישי יורדת ל־20.5 ליטר ליום בלבד.
עוד עולה מהנתונים כי צריכת המים היומית של אזרח ישראלי גבוהה פי שלושה מזו של פלסטיני, ומגיעה ל־300 ליטר ליום. צריכת המתנחלים גבוהה אף יותר – פי שבע מהצריכה הפלסטינית.
אשרף ברכאת, מנהל מחוז החקלאות ביריחו ובבקעה, מסביר ל"וואפא" כי זה שבע שנים ישנה ירידה מתמדת במפלס המעיין, בעיקר בשל השאיבה המתמשכת והנרחבת מצד ההתנחלויות. לדבריו, המעיין מסכן כיום את עצם קיום הקהילות הבדואיות באזור.
ברכאת מציין גם כי ההתייבשות השנה החלה מוקדם במיוחד – כבר באפריל – בעוד שבשנים קודמות זה קרה רק ביולי. "זהו לא רק מחדל טבעי, אלא תוצאה ישירה של מדיניות הכיבוש".
המעיין, לדבריו, משרת קהילות רבות, ביניהן שלאל, נג’אדה עליונה ותחתונה, כועבנה, סווידאת, ג’ראחיד, צֻעַיידה, עטאיית ורומאנין – המונות כ־140 משפחות. בנוסף, הוא מזין כ־13 אלף ראשי בקר וצאן, וכ־8,000 דונם של אדמות חקלאיות.
מומחה המים סאיל וושאחי מסביר שמעיין העוג’ה הוא מהמעיינות הקארסטיים ההיסטוריים של פלסטין – נביעות המתאפיינות בזרימה גבוהה בתחילת החורף, וירידה חדה בעונת הקיץ. לדבריו, המעיין נהג לספק בין 1200 ל־1500 מ"ק לשעה, ולעיתים אף 2000, אך כעת השאיבה ירדה ל־200–300 מ"ק בלבד – ובמגמת ייבוש.
הוא מזהיר שהכמות הנמוכה נובעת גם ממיעוט משקעים – שפגע בראש המעיין – וגם מתוקפנות ישירה מצד המתנחלים שמסיטים את זרימת המים אל ההתנחלויות.
החוקר וליד אבו מחסן מזכיר כי מעיין העוג’ה נמצא באגן המזרחי, שמרביתו בשטחי הגדה, וכי על פי הסכמי אוסלו, זכאים הפלסטינים ל־118 מיליון מ"ק מים בשנה – חצי מהכמות מתוך האגן הזה.
למרות ההסכמים, בפועל כוחות הכיבוש והמתנחלים שולטים על מקורות המים. באזור האגן המזרחי לבדו, יש 42 בארות ישראליות שמפיקות כ־50 מיליון מ"ק בשנה, שגורמות לשאיבה יתרה, ייבוש המעיינות, והפחתת כמות המים הניתנת לפלסטינים.
החפירה העמוקה של הבארות הישראליות תרמה במשך השנים לייבוש הדרגתי של בארות פלסטיניות רבות, ולפגיעה חמורה בזמינות המים – הן לשימוש אישי והן לשימוש חקלאי ורעייתי.
אבו מחסן מציין שההתייבשות השנה נגרמה גם בשל עונה גשומה חלשה מאוד – ובמקומות מסוימים ירדו פחות מ־50% מהממוצע השנתי – אך מדגיש שהתפקיד המרכזי הוא למערכת ההשתלטות והשאיבה של כוחות הכיבוש.
התנכלויות כוחות הכיבוש והמתנחלים למקורות המים מתחלקות, לדבריו, לשני מישורים: הראשון – חפירת בארות עמוקות והפניית מי התהום להתנחלויות. השני – השתלטות פיזית על מקורות מים גלויים כמו נביעות, חסימת ערוצים, והשחתת תשתיות.
מחקרו של תיסיר ג’בארה על שליטת ישראל במים גילה שכוחות הכיבוש השתלטו על שטחים עם מקורות מים מרכזיים – לכאורה לשם "שמירה על טבע", אך בפועל – להשקיית ההתנחלויות. כיום, כ־90% ממעיינות הגדה נשלטים בידי ישראל.
לפי המחקר, נאסרה חפירה של בארות חדשות לרשויות פלסטיניות, בעוד שלמתנחלים ניתנה גישה חופשית. אזור העוג’ה, שבו הופקו בעבר 17 מיליון מ"ק מים בשנה, התייבש כמעט לחלוטין. החקלאים נאלצו לכרות 90% מהעצים, ובשנת 1987 – גם חצי מהעצים שנותרו.
הרשות הפלסטינית לאיכות הסביבה תיעדה עשרות הפרות סביבתיות מצד כוחות הכיבוש ברבעון הראשון של 2025: הריסת בארות, הזרמת שפכים גולמיים, חיתוך קווי מים, הרעלת שדות, פגיעה בבעלי חיים, והחדרת פסולת מסוכנת.
בין היתר תועדו 15 פגיעות בבארות מים בג’נין, טובאס, הבקעה הצפונית, חברון, יריחו, קלקיליה ושכם; וארבע תקיפות על רשתות מים. בשמונה מקרים נוספים הוזרמו שפכים גולמיים לשדות חקלאיים ביריחו, קלקיליה, חברון ובית לחם.
הרשות קובעת בדו"ח כי מדובר בהפרות חמורות של אמנות בזל ושל האמנה לשימור המגוון הביולוגי.
אזור הבקעה משתרע לאורך הגבול המזרחי של הגדה – כ־120 ק"מ, ברוחב שנע בין 5 ל־20 ק"מ. זהו 28% משטח הגדה המערבית, בשטח כולל של 1600 קמ"ר, ובו חיים יותר מ־65,000 פלסטינים.
