מאת: ענאן שחאדה
כפר וולאג'ה שוכן כארבעה קילומטרים צפונית־מערבית לבית לחם ודרומית־מערבית לירושלים. במהלך הנכבה של 1948 איבדו תושביו הפלסטינים כ־70% מאדמותיהם, ורבים מהם נאלצו להימלט. חלקם חזרו ובנו מחדש את בתיהם על אדמות הכפר שנותרו בגדה המערבית, כ־2 ק"מ מהכפר המקורי, ואחרים התפזרו למחנות פליטים בגדה ובמדינות הסמוכות.
לאחר מלחמת 1967, נגזלו מהכפר כ־50% מהאדמות שנותרו, בעקבות הקמת ההתנחלויות גילו (1971) והר גילו (1972), וכן בעקבות סלילת גדר ההפרדה והכביש העוקף לירושלים. בתקופה האחרונה, העמיקה ישראל את מהלכי השליטה בכפר, כאשר העבירה את המחסום הצבאי שחוצץ בין וולאג'ה לירושלים אל תוך שטח הכפר, במרחק שני קילומטרים מהמיקום המקורי. המהלך חוסם את דרכם של החקלאים לשטחיהם ומנתק את התושבים ממקורות פרנסתם, במסגרת תוכניות ייעודיות להרחבת ההתנחלויות.
המחסום החדש חוסם גישה לכ־1,200 דונם של אדמות חקלאיות – כרמי זיתים, מרעה וטרסות מעובדות – שהיוו מקור פרנסה לעשרות משפחות. זהו חלק ממאמץ כולל לניתוק הקהילות הפלסטיניות, כדי לחבר את התנחלויות אזור בית לחם עם ירושלים ולהפוך את וולאג'ה לגטו מבודד.
גישה למעיין עין חיניה, השוכן על הקו הירוק והיה מוקד בילוי לתושבי האזור, נחסמה לחלוטין.
לדברי סוהיל חליליה, ראש יחידת מעקב ההתנחלויות במכון אריג', העברת המחסום לעומק הכפר נעשתה כחלק מתוכנית ההתנחלויות של "ירושלים רבתי". לדבריו, המהלך בוצע על ידי עיריית ירושלים והוא חלק מתוכנית כוללת המחברת את ירושלים עם גוש עציון. בינתיים, החלה ישראל להרחיב את התנחלות הר גילו, לקשר את ההתנחלות נחל חילץ עם המאחז סידי בועז, ולבסס שליטה בשטח עין הקסיס מדרום לבית לחם – שהפך גם הוא למאחז קבוע.
חליליה מדגיש שהמיזמים הללו יוצרים רצף גאוגרפי יהודי בין ירושלים לגוש עציון. המחסום החדש נקרא על ידי הרשויות הישראליות "עין יעל", כשם התנחלות חדשה שמתוכננת להיבנות במקום. לפי ההערכות, העברת המחסום תאפשר לבודד שטח של כ־2,000–3,000 דונם הנמצא בין גדר ההפרדה למחסום – אדמות השייכות לכפר ההיסטורי של וולאג'ה, שתושביו גורשו ממנו ב־1948. האזור כולו נטוע בעצי זית.
כבר לפני 2017 הציבה ישראל את המחסום הראשון באזור, אך העירייה בירושלים קידמה תוכנית להזזתו לטובת התנחלות. ממשלת ישראל אישרה את העברת המחסום ב־2017 למרחק של 1.5–2 ק"מ מדרום. לאחר מכן הוחלפו שערי הגישה להתנחלות הר גילו, ומ־2022 הורחבה ההתנחלות באמצעות שכונות חדשות.
מטרת המהלך, כך לפי חליליה, היא להעמיק את האחיזה הישראלית באדמות וולאג'ה: להקיף את הכפר ממזרח בגדר, מדרום וממערב בהתנחלות הר גילו, ומצפון במחסום – ולצמצם עוד את שטחו.
המחסום המחודש הועבר דרומה, הורחב, הוצבו בו מצלמות ומבני שמירה, והותקנו שלטים רשמיים – סימנים ברורים לכך שישראל מתכננת השתלטות מלאה על אזור עין חיניה.
עין חיניה עצמה היא אתר ארכיאולוגי הכולל בריכות מים מהתקופות הביזנטית והרומית. עיריית ירושלים הכריזה על האזור כ"גן לאומי", שנרשם בשם "עמק רפאים", ונמסר לניהול רשות הטבע והגנים הישראלית.
חליליה מסביר: מטרת ישראל היא לספח את עין חיניה כאתר תיירותי ולאסור על פלסטינים להיכנס אליו. זהו מהלך מכוון לניתוק האוכלוסייה הפלסטינית ממקורות החיים, התרבות והנוף שלה.
בעמותת זכויות האדם "עיר עמים" מציינים כי העברת המחסום אינה רק גזילת אדמות, אלא פגיעה חמורה באורח החיים של התושבים – חקלאות מסורתית, קשר לנוף ולזהות הקהילתית. לדברי החוקר אביב טטרסקי מהעמותה, מדובר ב"פרק עגום נוסף במסע של נישול תושבי וולאג'ה מאדמותיהם", תוך שימוש ב"טענות ביטחוניות מזויפות להסוואת מדיניות של גירוש שקט".
לדבריו, העובדה שהמהלך התעכב שבע שנים ושקיימות פרצות רבות בגדר ההפרדה, מוכיחה שהמניע אינו ביטחוני אלא קרקעי.
העברת המחסום משתלבת, כך לפי "עיר עמים", עם שתי תוכניות נוספות של כוחות הכיבוש: הקמת התנחלות חדשה בשם "הר גילו מערב" על אדמות וולאג'ה, והפיכת שטחים חקלאיים לפארק לאומי, כביכול לשימוש תושבי ירושלים. בפועל, כפי שמעידים מקרים קודמים, מדובר בשטח שיישמר בלעדית עבור מתנחלים, ותיאסר כניסת פלסטינים.
מושלת מחוז ירושלים בגדה המערבית מסרה כי כל ההצהרות על "פיתוח תשתיות לרווחת כלל התושבים" הן מס שפתיים שמטרתו להלבין פרקטיקות גזעניות. לדבריה, המהלך מנוגד באופן ברור לחוק הבינלאומי, להחלטות מועצת הביטחון ובראשן החלטה 2334 של האו"ם משנת 2016, הקובעת כי כל ההתנחלויות בשטח הפלסטיני הכבוש אינן חוקיות ויש להפסיקן באופן מיידי.
