הביזה כמדיניות: עדויות שנאספו בשבועות האחרונים מצביעות על תופעה שיטתית של שוד רכוש פרטי שביצעו חיילי כוחות הכיבוש בתוך בתים פלסטיניים, מרגע שאלה פונו בכוח על ידם. לצד ההרג, ההריסות והגירוש – מדווחים עשרות אזרחים בגדה וברצועה כי רכושם נבזז: כסף מזומן, תכשיטים, מחשבים ניידים, טלפונים, בגדים ואף מצרכים בסיסיים.
לפי תיעוד שפורסם לאחרונה, תופעה זו אינה חדשה: במהלך הנכבה של 1948, תיעדו פליטים והיסטוריונים – בהם גם ישראלים – מקרים נרחבים של שוד ערים וכפרים פלסטיניים שנכבשו. ההיסטוריון אדם רז ציין שגניבות בוצעו בערים כמו יפו, לוד, רמלה ובאר שבע, וכי חיילים נטלו תכשיטים וכסף מפליטים גורשו תחת נשק.
ההיסטוריה חזרה על עצמה – כך נכתב בדו"ח – מאז פתיחת המתקפה על רצועת עזה באוקטובר 2023. גם בגדה המערבית, ובמיוחד בג'נין, רמאללה, סלפית, טובאס וקלנדיה, תועדו חיילים כשהם עוקרים משפחות מבתיהן ולאחר מכן בוזזים את תכולתם.
ג'נין: "הבית הפך למזבלה – ו־50 אלף שקל במזומן נעלמו"
במהלך פשיטות חוזרות ונשנות על מחנה הפליטים ג'נין וסביבתו, תושבים העידו כי חיילים הפכו את בתיהם לעמדות צבאיות. כשהתאפשר להם לחזור – גילו הרס, לכלוך ושוד נרחב.
אבו עלאא, תושב שכונת אל־ג'בריאת, תיאר כיצד פונה מביתו בכוח יחד עם אשתו. לדבריו, חיילים איימו לירות בו אם לא יתפנה תוך עשר דקות. לאחר 27 ימים, כשחזר, מצא "מזבלה, לא בית", כשבין השאר נגנבו תכשיטים בשווי 50 אלף שקל, 7,000 שקל במזומן, ו־1,000 דינר.
גם בבית משפחת עוויס, סמוך לדואר אל־עודה, תועדה פריצה וביזה. האם, אום נג'יב, סיפרה כי בנה נאלץ להותיר את מחשבו הנייד – וזה נעלם. בגדים נבזזו, וחיילים נראו מחלקים ביניהם פריטי לבוש של המשפחה.
רמאללה, טובאס וקלנדיה: טלפונים, מחשבים, תכשיטים – והכול נעלם
ברמאללה דיווח מקאחח חוסיין כי חיילים נכנסו לביתו לפנות בוקר, ריכזו את המשפחה בחדר, ודרשו להניח את הטלפונים הניידים על שולחן. כשהסתיימה הפשיטה, נעלמו כל הטלפונים, מחשב נייד ופריטים בשווי כולל של כ־12 אלף שקל.
במקרה אחר בעיר, אזרח נוסף דיווח על פריצה לבית שכניו, גניבת מזומנים ופיזור חביות שמן זית על הרצפה.
בטובאס, תושב בשם מוחמד בני עודה נאלץ לעזוב את ביתו בכפייה והותיר מאחור תיק עם 1,500 דינר – שמעולם לא נמצאו. לדבריו, מדובר בתופעה מוכרת בקרב תושבים שמפחדים לדווח מחשש מנקמה.
בקלנדיה, מוחמד אל־דלו סיפר כי חיילים כלאו אותו, את אשתו ואת ילדיו בחדר אחד, וערכו "חקירה" תוך כדי חיפוש אגרסיבי. לאחר עזיבתם גילה שגנבו לו תכשיטים בשווי 2,500 דינר, 1,500 שקל, צ'קים, ובבית בתו – 7,000 שקל ו־5 אונקיות זהב.
סלפית: שוד במחסומים
במחסום הצבאי שבכניסה הצפונית לסלפית, שבו עוברים מדי יום אזרחים, סוחרים ואנשי חינוך, תועדו מקרי ביזה על ידי חיילים שעיכבו מכוניות, ערכו חיפושים והשאירו את הרכבים פתוחים וללא פיקוח.
מעאז סולטן סיפר כי חויב לעזוב את רכבו ולעבור חיפוש אישי – וכשחזר, גילה ש־600 שקל נגנבו. גם סוחר בשם אבו חאלד תיאר כיצד נעצר למשך חצי שעה, וכששב למשאיתו, חסרו לו 6,000 שקל ממגירת הנהג.
קריאות לתיעוד, ולתביעות משפטיות
הפעיל נזמי סלמאן קרא להפסיק להתייחס לשודים הללו כ"יוזמות פרטיות" ולהכיר בהם כתופעה ממוסדת. לדבריו, מדובר במדיניות מכוונת להשפלה, ענישה קולקטיבית ושלילת תחושת הביטחון של האזרחים.
החוקר עיסמת מנסור הצביע על תיעוד ישראלי מפורש – כולל תצלומים שהעלו חיילים עצמם לרשתות – של רכוש שגנבו מבתי אזרחים. לדבריו, אין מנגנון ענישה ממשי, ותחת כהונת איתמר בן גביר, החיילים מקבלים חסינות דה־פקטו.
מנסור קרא להקים מערך תיעוד משפטי שיעמוד בסטנדרטים בינלאומיים, כך שניתן יהיה להגיש תביעות – גם בבתי דין זרים – להשבת רכוש ולמניעת הישנות המקרים. לדבריו, "האזרח לבדו לא יוכל להתמודד מול המערכת הישראלית – זו אחריות לאומית".
