ירושלים, 8.5.2025 – וואפא / בלאל ע'ית' כסוואני
בלב העיר העתיקה בירושלים, סמוך לשער החדיד, אחד משערי מסגד אל-אקצא המבורך, שוכן "רבאט אלכורד" – אתר אסלאמי היסטורי שהוקם בתקופה הממלוכית במאה השביעית להיג'רה, כאשר המפקד א-סיפי כורד, מאנשי הצמרת של הממלוכים, הקדיש אותו לאירוח עניים, עולי רגל, מבקרים, חכמים ומוראביטון.
למעלה משבעה עשורים היה הרבאט חלק בלתי נפרד מהמרקם הדתי והאדריכלי הקשור לאל-אקצא, והפך לאחד מהעדויות הבולטות לריבאט האסלאמי בעיר הקדושה.
לאחרונה, פרצו רשויות הכיבוש הישראלי אל רבאט אלכורד – הידוע גם בשם "חוש א-שהאבי" – והסירו את לוחות הברזל והעפר שהותירו במקום מחלקת הווקף האסלאמית בירושלים, כחסימה לשטח המוביל למנהרה שנחפרה לפני עשרות שנים, וזאת במטרה להרחיב את רחבת רבאט אלכורד ולכפות מציאות חדשה במקום.
הרחבת רחבת החוש
האזרח ח׳דר מוסא א-שהאבי, המתגורר בחוש א-שהאבי (רבאט אלכורד), אמר לוואפא כי המשפחה הופתעה מרצף אירועים שמטרתם להרחיב את רחבת החוש כדי להגדיל את מספר "המתפללים היהודים" במקום שמקיף את הקיר המערבי של מסגד אל-אקצא.
הוא ציין כי מאז שנת 1971 קיימות תמיכות ברזל בשתי נקודות מתחת לקשתות החוש, ועד שנת 2011 לא נעשה דבר בנוגע להן. אז ניסתה ישראל להסיר את התמיכות, אך המשפחה קיבלה צו מניעה מבית המשפט הישראלי האוסר על כל "שיפוץ" במקום.
עוד הוסיף כי לאחרונה ניסו רשויות הכיבוש להסיר את שארית התמיכות אף שקיימים סדקים במבנה, ולאחר מכן פרצו לשכונה בטענה של עבודות שיפוץ והסרת עפר. לדבריו, המשפחה הגישה עתירה לבית המשפט הישראלי בשיתוף עם מספר מוסדות דתיים וזכויותיים, בדרישה להוציא צו מניעה נגד העבודות.
לפי א-שהאבי, מתגוררות במקום כ-18 משפחות ירושלמיות, המונות יותר מ-100 בני אדם, אשר סובלים מהתנכלויות בעת כניסתם ויציאתם. הוא ציין כי תושבי החוש חוששים מכוונות הכיבוש ומרגישים באיום ממשי על בתיהם. למרות שרשויות הכיבוש הפסיקו בשלב זה את העבודות והחזירו את לוחות הברזל והריצוף, נראה כי בכוונתם להשלים את שיפוץ הגג, הקירות והרצפה.
א-שהאבי אמר: "למרות שהפסיקו את העבודות, אנו חיים בתחושת דריכות למה שיקרה אם יחזרו".
הוא הוסיף כי החוש נושא את שם משפחת א-שהאבי, המתגוררת בו מזה מאות שנים, ומאז שנות ה-70 הפך ליעד ישיר במדיניות הכיבוש לייהוד סביבת אל-אקצא וכפיית מציאות חדשה המשרתת את הנרטיב הישראלי סביב מה שמכונה "המקדש המדומה".
תקיפות חוזרות
לפי א-שהאבי, החל הכיבוש בניסיונות ממושכים להחליש את המבנה באמצעות חפירות, ואחר כך חיזק אותו בתמיכות ברזל כהכנה לקישורו לרחבת הכותל, על אף ההתנגדות החוזרת של בעלי המקום ותושבי השכונה.
הוא הוסיף כי בשנת 1999 התמודדה משפחת א-שהאבי עם ניסיון פריצה של הרב הקיצוני יוסי אולוביץ', שניסה להסיר את העפר כדי לפתוח מעבר חדש.
התקיפות חזרו בשנים שאחר כך, והגיעו לשיא בינואר 2011, כאשר הכריזו רשויות הכיבוש על פתיחתו של מה שכונה "הכותל הקטן", ותלו שלט הנושא את השם הזה מעל רבאט אלכורד, יחד עם הביטוי "חוש א-שהאבי", בניסיון למחוק את זהותו האסלאמית ולהפוך אותו בהדרגה לרחבת תפילה יהודית, כחלק ממיזם הייהוד המואץ בירושלים.
א-שהאבי הוסיף: "זרימת המתנחלים לביצוע פולחנים דתיים יהודיים בתוך הרבאט הפכה למחזה שבועי, המתרחש בכל שבת ובחגים, וכולל תקיעות שופר ופולחנים פומביים תחת אבטחה כבדה של משטרת הכיבוש – הפרה ברורה של המצב הקיים מאז כיבוש ירושלים ב־1967".
הוא הדגיש כי רבאט אלכורד, שנבנה כתחנה ללימוד, תפילה ואירוח עבור מבקרי אל-אקצא, ניצב כיום מול תכנית הדוקה לטשטש את זהותו ולהפוך אותו לאתר יהודי מזויף, כחלק ממגמה רחבה לבודד את מסגד אל-אקצא מסביבתו ההיסטורית והטבעית, ולהפוך את האזור למה שמכונה "השכונה היהודית הקדושה".
תכנית ייהוד מואצת
היועץ התקשורתי של מחוז ירושלים, מע'רוף א-רפאעי, אמר לוואפא כי ההתפתחויות סביב רבאט אלכורד מצביעות על תכנית ייהוד מואצת שמטרתה השתלטות מלאה על הקיר המערבי של מסגד אל-אקצא, כהכנה לסגירת שער החדיד כפי שקרה לשער המוגרבים, והכשרת הרבאט לרחבת תפילה יהודית תחת השם "הכותל הקטן".
לדבריו, התכנית מאיימת בהריסת הרבאט וטשטוש מאפייניו האסלאמיים, כפי שנהרסה בעבר שכונת המוגרבים. היא כוללת גם הרחבת ההשפעה היהודית ללב הרובע האסלאמי – משער השלשלת ועד שער אל-ע'ואנמה – בשיטת "שיני הסדן", במטרה לבודד את אל-אקצא מסביבתו ההיסטורית האסלאמית.
א-רפאעי הוסיף: "הסכנה אינה נעצרת כאן, אלא מגיעה עד כדי גירוש משפחות פלסטיניות מוראביטון ופתיחת שערים המובילים למנהרות המאיימות על יסודות אל-אקצא, בתמונה שממחישה מטרה כוללת לחיסול הנוכחות האסלאמית באזור".
הוא הדגיש כי הייהוד ההדרגתי של רבאט אלכורד משתלב באסטרטגיה להפיכתו למרחב מקביל לרחבת הכותל, בניסיון להשתלט לחלוטין על הקיר המערבי של אל-אקצא ולבסס את נרטיב "המקדש" המדומה על חורבות המורשת האסלאמית וההיסטורית של העיר.
מדיניות שיטתית
המוסדות האסלאמיים בירושלים הדגישו כי תקיפת חוש א-שהאבי בידי רשויות הכיבוש הישראלי היא חלק ממדיניות שיטתית לכתר את מסגד אל-אקצא בפרויקטים של ייהוד ומהווה סכנה ממשית לקיר ולרחבת רבאט אלכורד – כמו גם לתל שער המוגרבים ולחומת אל-באראק – אשר כולם מהווים חלק בלתי נפרד ממסגד אל-אקצא/החראם א-שריף.
הם ציינו כי הפרה זו מוכיחה כי הרשויות מתעלמות מהמצב ההיסטורי והמשפטי של ירושלים ומהטענות הכוזבות שלהן על רגישות דתית או פוליטית לגבי ההיסטוריה של רבאט אלכורד. זאת, למרות שוועד המורשת של אונסק"ו בהחלטות 199 ו-200 משנת 2016 והחלטה 39 משנת 2015 התריעו ודרשו מישראל ככוח כובש להפסיק את הפרותיה וההשתלטות על אזורים הסמוכים לאל-אקצא – לרבות בית הקברות באב א-רחמה, הארמונות האומיים, תל שער המוגרבים ורבאט אלכורד.
המוסדות קראו לרשויות הכיבוש לכבד את המשפט הבינלאומי ואת ההחלטות הנ"ל (200, 199 ו-39), וכן את הדו"חות המקצועיים של אונסק"ו, ולהיענות לדרישת ההחלטות לאפשר לווקף ירושלים לממש את זכותו לשימור המקום ולתחזוקתו, בהתאם למחאות שהוגשו בידי הווקף וממלכת ירדן, בדרישה לכיבוד שלמות וזהות המסגד אל-אקצא והחראם א-שריף – שכן כל חומותיו וכל הדרכים המובילות אליו הן חלק אינטגרלי ממנו.
המוסדות קראו למדינות ערב והאסלאם, ולכל הגופים הבינלאומיים הרלוונטיים, להתערבות דחופה להפסקת ההפרות הללו ולהגנה על האתרים האסלאמיים ההיסטוריים, שהם חלק בלתי נפרד מהווקף האסלאמי ומהמורשת התרבותית המתמשכת מזה אלפי שנים.
רבאטים סביב אל-אקצא
החוקר איחסאן א-דיק מאוניברסיטת א-נג'אח כתב במחקרו על הרבאט סביב אל-אקצא, כי בהתאם למסורת הריבאט באסלאם ובשל חשיבותו של בית אלמקדס, הקימו האיובים והממלוכים מוסדות ריבאט סביב המסגד כדי לשכן בהם מפקדים, חכמים, מבקרים ועולי רגל. מטרת הרבאט לא הייתה צבאית בלבד, אלא גם לספק אכסניה לאורחים – כפי שמעידות הכתובות החרוטות על המבנים.
בין המאות השביעית לעשירית להיג'רה נבנו בירושלים שבעה רבאטים, בהם רבאט עלאא' א-דין אל-בסיר, רבאט אלמנצורי, רבאט אלמרדיני, רבאט אלזמני, רבאט ג'אויש, רבאט אלחמוי, והחשוב מכולם – רבאט אלכורד, הסמוך לשער החדיד, אשר הוקדש על ידי המפקד הממלוכי א-סיפי כורד, מושל מצרים, בשנת 693 להיג'רה, בתקופת הסולטאן אל-נאצר מוחמד בן קלאוון.
החוקר הוסיף כי הרבאט משתרע על פני קומה ראשונה מתוך שלוש קומות: הקומה השנייה שייכת לבית הספר אל-ג'והריה שהוקדש על ידי הצופי ג'והר זמאן בשנת 884 להיג'רה, והקומה השלישית נבנתה בתקופה העות'מאנית. הכניסה לרבאט היא דרך פתח קטן קמור, שבצידיו שני סלעים, ומובילה למעבר צר ומקורה המוביל לחללים פתוחים, שמובילים לחדרים ותאים.
החוקר ציין כי היהודים טוענים כי הקיר המערבי של רבאט אלכורד מהווה המשך לחומת אל-באראק, אותה הם מכנים "הכותל", וכינו את אבני הרבאט "הכותל הקטן".
לסיום, כתב החוקר כי הרבאט נשאר במשך מאות שנים ווקף אסלאמי שמילא תפקיד רוחני וחברתי, עד שחלקים ממנו נהרסו ונרכשו במאה ה-11 על ידי השייח' שוהאב א-דין אחמד, שייח' החראם אל-קודסי. בשנת 1156, הקדיש השייח' עבד אלוהאב בן שוהאב א-דין את המקום לצאצאיו, שהתיישבו בו ושימרו אותו – מכאן שמו "בית א-שהאבי", הידוע כיום כ"חוש אל-שהאבי".
