עזה, 1.5.2025 | וואפא – חוסיין נזיר א-סנואר
המצור הממושך וסגירת המעברים הפכו את הרעב לנשק מלחמה נוסף ברצועת עזה. תושבים מדווחים על התמוטטות מוחלטת של מערך אספקת המזון, התרופות והמים, וארגונים הומניטריים מזהירים: עזה עלולה להפוך למקום קבורה המוני.
מאז תחילת מתקפת הכיבוש באוקטובר 2023, החיים בעזה התדרדרו לשפל שלא נראה כמותו. לצד ההפצצות, ההרס ההמוני והעקירה, כוחות הכיבוש הישראלים חוסמים כל אפשרות להכנסת מזון וציוד הומניטרי לרצועה. בחודשיים האחרונים, לאחר סגירת כל המעברים, הופסק לחלוטין זרם הסיוע, והרעב מכה בכל חלקי האוכלוסייה.
"הגוף שלנו התנוון", מספר בסאם חמודה, תושב העיר. "הבטן צורחת, האוכל אזל, אין יותר מה לאכול. סגרו לנו את המעברים, ונלחמים בנו באש וברעב. כולנו כאן חלשים, רזים, חולים". לדבריו, גם המזון שניתן בעבר על ידי טקיות ויוזמות אזרחיות – התייבש. "מאז תחילת הרמדאן הכל הלך ונעלם. הטקיות סגרו את הדלתות. לא נשאר אפילו עלים לאכול. גם העצים נכרתו ונשרפו. כל מה שנשאר שימש לבישול, כי גם גז לבישול לא נכנס לעזה".
חאלד אלאסטל מתאר מציאות קשה לא פחות: "המגפה של הרעב טרפה את הגוף שלנו ושל הילדים. אין אוכל. אם יש – אי אפשר לקנות. המחירים בשמיים". לדבריו, גם המצרכים הבסיסיים ביותר הפכו לנדירים: "קמח, אורז, פסטה – אין. המעט שנכנס נמכר במחירים שלאף אחד אין איך לשלם. זה עונש קולקטיבי".
תושבים אחרים מספרים על ימים שלמים בלי אוכל כלל. "אנחנו שמונה נפשות בבית, ואף אחד לא קיבל ארוחה מלאה כבר הרבה זמן", אומר סאעד עוודאללה. "זה לא רק אנחנו – הרוב בעזה באותו מצב. בלי חזרת הטקיות ובלי חבילות מזון, עשרות אלפים ימותו מרעב. אנשים כבר לא מצליחים ללכת. אין להם כוח לזוז".
התושבים מדווחים גם על קריסה מוחלטת של מערכת האפייה. הקמח הפך לנדיר במיוחד, מחיר שק של 25 קילו קפץ לטווח שבין 700 ל-1000 שקל, אם בכלל ניתן למצוא. כיכרות לחם נמכרות ב-3 שקלים, וגם הן לא זמינות ברוב השכונות. "אנחנו חיים על שימורים נגועים ותבשילים מקטניות ישנות. אין בשר, אין דגים, אין ביצים, אין ויטמינים. המחלות כבר פה", מספר סאלם עבד אלהאדי.
בתוך כך, גם מערך הטקיות קרס. לדברי אחמד אבו אלנדי, מפעיל טקיה ותיקה בעיר, כמעט כל הטקיות הפסיקו לפעול, כולל אלו שנתמכו בעבר על ידי גופים בינלאומיים. "אין חומרי גלם, אין מה לחלק. רק מעטות פועלות, ובקושי מצליחות לשרת חלק קטן מהתור העצום של הרעבים".
בתוך הרצועה, תחושת הייאוש מתפשטת. "הילדים שלנו כבר לא חולמים על צעצועים – הם חולמים על לחם", אומר אב לשישה. "אנחנו קונים ויטמינים ותוספים כשהם זמינים, אבל גם זה נגמר. נשארנו עם כאב, חולשה, והשפעות רפואיות שלא נוכל לתקן בעתיד, אם בכלל נשרוד".
דוברת תוכנית המזון העולמית של האו"ם, לבנה כנזלי, מסרה כי המלאי ברצועה אזל לחלוטין. 700 אלף איש קיבלו מהם ארוחות מדי יום – והסיוע הופסק לחלוטין. מאות משאיות של סיוע הומניטרי עומדות חסומות במעברים, ממתינות לאישור שאינו מגיע.
"אם המצב הזה יימשך – יהיו מקרי מוות מרעב", היא הזהירה. לפי נתוני הארגון, 92% מהתינוקות בגיל חצי שנה עד שנתיים אינם מקבלים תזונה בסיסית. 65% מהאוכלוסייה אינה מצליחה להשיג מים ראויים לשתייה או לבישול.
קלייר ניקולאה, ראש תחום החירום בארגון "רופאים ללא גבולות", אמרה כי המצב ברצועה הוא קטסטרופלי בכל קנה מידה. "העולם רואה – ולא עושה כלום. ישראל משתמשת באוכל כנשק, כעונש קולקטיבי. החסימה המוחלטת שהחלה בתחילת מרץ מובילה לתוצאה אחת: מותם של חפים מפשע".
לדבריה, גם המנגנונים המשפטיים הבינלאומיים, כמו בית הדין בהאג, פועלים באיטיות שלא תואמת את קצב המוות על הקרקע. "אם העולם לא יתערב – עזה תהפוך לבית קברות המוני. לא במטאפורה. בפועל."
