טובאס, 30.4.2025, וואפא – מאת אלחארת' אלחצני
לפני שכוחות הכיבוש הישראלי פתחו במלחמת ההשמדה נגד רצועת עזה ב־7 באוקטובר 2023, הלכה והסלימה המתקפה בגדה המערבית, כולל ירושלים, מיום ליום.
במקביל להשמדה המתמשכת בעזה, החריף גם המצב בגדה: פשיטות יומיומיות על מרכזי ערים, עיירות, כפרים ומחנות פליטים, מלוּות בהרג, מעצרים, הרס בתים, תשתיות ורכוש ציבורי ופרטי.
אף שהמתקפה מתמקדת במחוזות ג'נין, טולכרם, טובאס, צפון בקעת הירדן ושכם, היא מתפשטת לכל רחבי הגדה, בליווי חסר תקדים של תקיפות מתנחלים בחסות צבא הכיבוש ותמיכת ממשלתו, ובצל חיתוך מרקם החיים בגדה דרך מחסומים צבאיים וסגירת כניסות לעיירות וכפרים בשערי ברזל.
המציאות הזו דחקה את מעמד העובדים אל סף משבר, במיוחד לאחר שעשרות אלפי עובדים איבדו את פרנסתם בתוך שטחי 48, בעקבות מגבלות שהטילה ישראל על גישת עובדים לאזורי תעסוקה.
האזרח סאמי דראגמה, אחד מאותם עובדים, מספר לוואפא כי טרם אוקטובר 2023 השתכר מעל 8,000 שקל בחודש, אולם מאז נותר עם יום או יומיים עבודה בשבוע בלבד.
על פי הדו"ח השנתי לשנת 2024 של איגוד העובדים הכללי של פלסטין, כ־215 אלף עובדים הועסקו בתוך שטחי 48, אך הרוב המכריע הפך למובטל.
הדו"ח קובע כי המתקפה הישראלית המתמשכת, והשלכותיה על המגזר הכלכלי והתעשייתי, הובילו לעלייה דרמטית באבטלה: כ־507 אלף עובדים פלסטינים מצאו עצמם ללא עבודה.
ברחוב המסחרי נשמעות הערכות פסימיות על השפעות המתקפה בעזה ובגדה, כפי שהן ניכרות בירידה החדה בכוח הקנייה המקומי.
עבדאללה דראגמה, בעל חנות בגדים בטובאס, אמר לוואפא: "העובדים היו מנוע מרכזי של השוק המקומי", והוסיף כי אובדן פרנסתם פגע ביכולתם לצרוך, גם בתקופת עיד אל־פיטר שבדרך כלל מביאה להתאוששות בשווקים.
דבריו מתיישבים עם נתוני איגוד העובדים, שלפיהם ההפסד המצטבר של העובדים משטחי 48 עקב אבטלה נאמד בכ־1.25 מיליארד שקל מדי חודש.
"יש עובדים שהיו משתכרים קרוב ל־20 אלף שקל בחודש", הסביר סאמי דראגמה, "וכיום – הכנסתם היא אפס, או לכל היותר עבודה מקוטעת".
היעלמות סכומי עתק שזרמו לשוק המקומי, הביאה לשיתוק כלכלי חמור בגדה המערבית.
מאז שאיבדו עשרות אלפים את עבודתם בשטחי 48, ניסו למצוא חלופות בגדה, אך הפשיטות היומיומיות, המחסומים וההגבלות סיכלו את מאמציהם. מעל אלף מחסומים ושערים – עשרות מהם סגורים – מבתרים את הגדה, מבודדים מחוזות ומקשים על התנועה.
האזרח באסם דבאבּאת סיפר לוואפא: "אחרי שאיבדתי את עבודתי בפנים, ניסיתי לעבוד בבקעת הירדן... לא שרדתי שם זמן רב ועזבתי".
החלטתו לא התקבלה סתם כך. לעיתים נסע מעל 100 ק"מ כדי להגיע למקום עבודתו – מרחק שביום רגיל נמשך פחות מ־20 דקות.
כמוהו גם עשרות עובדים שנתקלו במחסומי תייסיר ואל־חמרה המפרידים בין טובאס לבקעת הירדן.
בחישוב פשוט, קובע דבאבּאת כי הוצאות התחבורה עלו לו יותר מהשכר שקיבל בעבודות החקלאיות בבקעה.
גם הזמן שהתבזבז בדרכים שכנע אותו לעזוב את העבודה – למרות שמדובר באזור בעל ביקוש גבוה לידיים עובדות.
המצוקה הכלכלית הקשה דחפה חלק מהעובדים לנסות להיכנס לשטחי 48 בכל דרך אפשרית.
בחודשים האחרונים נעצרו מאות עובדים פלסטינים בידי המשטרה הישראלית, תוך אלימות קשה, בטענה שאין בידם היתרי שהייה.
לפי איגוד העובדים הכללי של פלסטין, מאז 7 באוקטובר 2023 כ־10,000 עובדים פלסטינים נעצרו, נחקרו או הוכו על ידי המשטרה הישראלית.
ולא בכך מסתיים העניין – מספר עובדים אף קיפחו את חייהם בדרכם למקומות עבודה בשטחי 48, או כתוצאה מתנאי עבודה נטולי בטיחות מינימלית.
לפי דיווחי האיגוד, מתחילת השנה נהרגו 15 עובדים פלסטינים מירי כוחות הכיבוש, בעת מרדפים בתוך שטחי 48, או כתוצאה מנפילה מגדר ההפרדה. האחרון שבהם היה ערפאת קַאדוּס (53) מהכפר עיראק בורין שמדרום לשכם.
בסך הכול נהרגו בשנת 2024 עד כה 56 עובדים: 25 מהם בשוק העבודה בגדה, 14 בשטחי 48, ו־13 בניסיון להגיע למקום עבודתם – חלקם נורו למוות, אחרים נפלו מגדר ההפרדה.
עוד לפני מלחמת ההשמדה והמתקפה הנוכחית, תנאי העבודה בשטחי 48 לא היו אידיאליים. עובדים בעלי היתרים יצאו לעבודה עוד לפני עלות השחר, המתינו שעות במחסומים צבאיים תוך חיפושים משפילים, ונאלצו להתמודד עם ספסרי עבודה שגזלו אחוזים גבוהים ממשכורתם.
איגוד העובדים הכללי של פלסטין קרא לארגון העבודה הבינלאומי, לאיגודים בינלאומיים ולארגוני זכויות אדם לפעול לעצירת רדיפת העובדים בדרכם לעבודה בשטחי 48, ולחייב את ממשלת הכיבוש לפצותם כלכלית על תקופת האבטלה הכפויה.
