רמאללה, 15 בנובמבר 2026, וואפא – היום, 15 בנובמבר, מצוין יום השנה ה־38 להכרזת העצמאות של מדינת פלסטין. ביום זה בשנת 1988 הכריז הנשיא המייסד, המנהיג יאסר ערפאת, על עצמאות פלסטין בפני המועצה הלאומית הפלסטינית, שהתכנסה באלג'יר.

יום השנה מצוין על רקע המשך התוקפנות הישראלית ברצועת עזה, ההרג, ההרס והעקירה בכפייה, והאסון ההומניטרי חסר התקדים שנגרם בעקבותיה. במקביל מתגברים בגדה המערבית, לרבות ירושלים, הפשיטות הקטלניות, המעצרים השרירותיים ותקיפות המתנחלים נגד תושבים ורכושם, הנעשות בהגנת כוחות הכיבוש. אלה מלווים בהרחבת ההתנחלויות, בהשתלטות על אדמות ובהריסת בתים, במסגרת מדיניות הפוגעת בקיום הפלסטיני ובזכויותיו הלאומיות וההיסטוריות של העם הפלסטיני.

הכרזת העצמאות באלג'יר ב־1988 העניקה משקל מדיני ומוסרי למאבק הפלסטיני לסיום הכיבוש, למימוש הזכות להגדרה עצמית ולהקמת מדינה. היא הייתה שיאו של מאבק לאומי ממושך, שהגיע לנקודת מפנה באינתיפאדה העממית שפרצה ב־1987, והתוותה את יסודותיה ואת זהותה של המדינה הפלסטינית.

דבריו של המנהיג יאסר ערפאת במעמד ההכרזה מוסיפים להדהד בזיכרון הפלסטיני: "המועצה הלאומית מכריזה, בשם אלוהים ובשם העם הערבי הפלסטיני, על הקמת מדינת פלסטין על אדמתנו הפלסטינית, ובירתה ירושלים".

ההכרזה נשענה על זכותו הטבעית, ההיסטורית והמשפטית של העם הפלסטיני למולדתו, על הקרבתם של דורות למען חירותה ועצמאותה, על החלטות הפסגות הערביות ועל הלגיטימיות הבינלאומית המגולמת בהחלטות האו"ם מאז 1947.

את מגילת העצמאות חיבר המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש. הקראתה בידי המנהיג יאסר ערפאת סימנה שלב חדש במאבק למימוש הזכות הפלסטינית לחירות, לעצמאות ולהקמת מדינה שבירתה ירושלים.

מגילת העצמאות — תרגום לעברית

בשם אלוהים הרחמן והרחום

על אדמת השליחויות האלוהיות לאנושות, על אדמת פלסטין, נולד העם הערבי הפלסטיני. הוא צמח והתפתח, ויצר את קיומו האנושי והלאומי מתוך קשר אורגני, שאין בו ניתוק או הפסקה, בין העם, האדמה וההיסטוריה.

בעמידתו האיתנה במרחב ובזמן עיצב עם פלסטין את זהותו הלאומית, ובהתמדתו בהגנה עליה הגיע עד כדי נס. אף שקסמה של הארץ העתיקה הזאת ומיקומה החיוני בנקודת המפגש בין מעצמות ותרבויות עוררו שאיפות, תאוות ופלישות שמנעו מעמה לממש את עצמאותו המדינית, דבקותו המתמשכת של העם באדמתו היא שהעניקה לארץ את זהותה והפיחה בעם את רוח המולדת.

כשהוא ניזון מרבדים של ציוויליזציה וממגוון תרבויות, ושואב השראה ממורשתו הרוחנית וההיסטורית, המשיך העם הערבי הפלסטיני לאורך ההיסטוריה להתפתח מתוך אחדות מלאה בין האדמה לאדם. בעקבות הנביאים שעברו בארץ המבורכת הזאת, העלה מכל צריח תפילת הודיה לבורא, ועם פעמוניהם של כל כנסייה ובית תפילה השמיע מזמור של רחמים ושלום.

מדור לדור לא חדל העם הערבי הפלסטיני להגן באומץ על מולדתו. התקוממויותיו החוזרות של עמנו היו ביטוי של גבורה ושל רצון בעצמאות לאומית.

בשעה שהעולם המודרני עיצב את מערכת ערכיו החדשה, הוציאו יחסי הכוחות המקומיים והעולמיים את הגורל הפלסטיני מכלל גורלם של העמים. שוב התברר כי הצדק לבדו אינו מניע את גלגלי ההיסטוריה.

כך נפער הפצע הפלסטיני הגדול מתוך סתירה מכאיבה: העם שעצמאותו נשללה ומולדתו נכבשה בכיבוש מסוג חדש נאלץ להתמודד גם עם הניסיון להפיץ את השקר שלפיו "פלסטין היא ארץ ללא עם". למרות סילוף היסטורי זה, הכירה הקהילה הבינלאומית, בסעיף 22 לאמנת חבר הלאומים משנת 1919 ובהסכם לוזאן משנת 1923, בכך שהעם הערבי הפלסטיני — ככל יתר העמים הערביים שנפרדו מהמדינה העות'מאנית — הוא עם חופשי ועצמאי.

למרות העוול ההיסטורי שנגרם לעם הערבי הפלסטיני בעקירתו ובשלילת זכותו להגדרה עצמית בעקבות החלטת העצרת הכללית 181 משנת 1947, שחילקה את פלסטין לשתי מדינות, ערבית ויהודית, החלטה זו עדיין מעניקה בסיס של לגיטימיות בינלאומית המבטיח את זכותו של העם הערבי הפלסטיני לריבונות ולעצמאות לאומית.

כיבוש האדמה הפלסטינית וחלקים מהאדמה הערבית בידי הכוחות הישראליים, עקירת רוב הפלסטינים וגירושם מבתיהם בכוחו של טרור מאורגן, והכפפת הנותרים לכיבוש, לדיכוי ולהרס יסודות חייהם הלאומיים, הם הפרה בוטה של עקרונות הלגיטימיות הבינלאומית, של מגילת האו"ם ושל החלטותיו המכירות בזכויות הלאומיות של העם הערבי הפלסטיני, ובהן זכות השיבה, ההגדרה העצמית, העצמאות והריבונות על אדמת מולדתו.

בלב המולדת ובגבולותיה, בגלויות הקרובות והרחוקות, לא איבד העם הערבי הפלסטיני את אמונתו האיתנה בזכותו לשיבה ובעצמאותו. הכיבוש, מעשי הטבח והעקירה לא הצליחו לעקור את הפלסטיני מתודעתו ומזהותו. הוא המשיך במאבקו וגיבש את אישיותו הלאומית מתוך הניסיון המצטבר של המאבק.

הרצון הלאומי יצר את מסגרתו המדינית — ארגון השחרור הפלסטיני, הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני, בהכרת הקהילה הבינלאומית, המיוצגת באו"ם ובמוסדותיו ובארגונים אזוריים ובינלאומיים אחרים.

על יסוד האמונה בזכויות הבלתי ניתנות לשלילה, ההסכמה הכלל־ערבית והלגיטימיות הבינלאומית, הוביל אש"ף את מאבקיו של עמו הגדול, המאוחד באחדותו הלאומית והעומד איתן מול מעשי הטבח והמצור, במולדת ומחוצה לה.

ההתנגדות הפלסטינית נחרתה בתודעה הערבית והעולמית כאחת מתנועות השחרור הלאומי הבולטות של תקופתנו.

האינתיפאדה העממית הגדולה, המתגברת בשטח הכבוש, לצד העמידה האיתנה במחנות במולדת ומחוצה לה, העלו את ההכרה האנושית במציאות הפלסטינית ובזכויות הלאומיות הפלסטיניות לרמה עמוקה ובשלה יותר. הן חתמו תקופה שלמה של סילוף ושל קהות מצפון, וצרו על התפיסה הישראלית הרשמית, שהורגלה להסתמך על מיתוסים ועל טרור בשלילת הקיום הפלסטיני.

עם האינתיפאדה, ומתוך הניסיון המהפכני המצטבר בכל זירות המאבק, מגיעה ההיסטוריה הפלסטינית לאחת מנקודות המפנה המכריעות שלה, והעם הערבי הפלסטיני שב ומאשר את זכויותיו הבלתי ניתנות לשלילה ואת מימושן על אדמתו הפלסטינית.

בהסתמך על זכותו הטבעית, ההיסטורית והמשפטית של העם הערבי הפלסטיני למולדתו פלסטין, ועל הקרבת הדורות למען חירות מולדתם ועצמאותה; מכוח החלטות הפסגות הערביות והלגיטימיות הבינלאומית המגולמת בהחלטות האו"ם מאז 1947; ומתוך מימוש זכותו של העם הערבי הפלסטיני להגדרה עצמית, לעצמאות מדינית ולריבונות על אדמתו — המועצה הלאומית מכריזה, בשם אלוהים ובשם העם הערבי הפלסטיני, על הקמת מדינת פלסטין על אדמתנו הפלסטינית, ובירתה ירושלים.

מדינת פלסטין היא מדינתם של הפלסטינים באשר הם. בה יפתחו את זהותם הלאומית והתרבותית וייהנו משוויון זכויות מלא. אמונותיהם הדתיות והפוליטיות וכבודם האנושי יישמרו במסגרת משטר דמוקרטי פרלמנטרי, המבוסס על חופש הדעה, על החופש להקים מפלגות, על שמירת הרוב על זכויות המיעוט ועל כיבוד החלטות הרוב בידי המיעוט.

המדינה תושתת על צדק חברתי, שוויון ואי־אפליה בזכויות הציבוריות בשל גזע, דת או צבע עור, או בין נשים לגברים, במסגרת חוקה המבטיחה את שלטון החוק ואת עצמאות מערכת המשפט. היא תהיה נאמנה למורשתה הרוחנית והתרבותית של פלסטין, המושתתת על סובלנות ועל דו־קיום בין הדתות לאורך הדורות.

מדינת פלסטין היא מדינה ערבית וחלק בלתי נפרד מהאומה הערבית, ממורשתה ומתרבותה ומשאיפותיה למימוש יעדי השחרור, ההתפתחות, הדמוקרטיה והאחדות. היא מאשרת את מחויבותה לאמנת הליגה הערבית ואת נחישותה לחזק את הפעולה הערבית המשותפת, וקוראת לבני האומה הערבית לסייע בהשלמת הקמתה בפועל, באמצעות גיוס הכוחות והגברת המאמצים לסיום הכיבוש הישראלי.

מדינת פלסטין מצהירה על מחויבותה לעקרונות האו"ם ולמטרותיו, להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ולעקרונות ולמדיניות של אי־ההזדהות.

מדינת פלסטין מצהירה כי היא מדינה שוחרת שלום, המחויבת לעקרונות הדו־קיום בשלום. היא תפעל עם כל המדינות והעמים להשגת שלום בר־קיימא, המבוסס על צדק ועל כיבוד זכויות, שבמסגרתו יופנו כוחות האדם לבנייה והתחרות תהיה על יצירת חיים, ללא פחד מפני המחר. העתיד אינו נושא אלא ביטחון למי שפעלו בצדק או שבו אל דרך הצדק.

במסגרת מאבקה להשכנת שלום בארץ האהבה והשלום, פונה מדינת פלסטין לאו"ם, הנושא באחריות מיוחדת כלפי העם הערבי הפלסטיני ומולדתו, ולמדינות ולעמים שוחרי השלום והחירות. היא קוראת להם לסייע לה להשיג את יעדיה ולשים קץ לטרגדיה של עמה, באמצעות הבטחת ביטחונו ופעולה לסיום הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים.

מדינת פלסטין מצהירה כי היא מאמינה בפתרון בעיות בינלאומיות ואזוריות בדרכי שלום, בהתאם למגילת האו"ם ולהחלטותיו. היא דוחה איום בכוח, באלימות או בטרור, וכן שימוש בהם נגד שלמות שטחה ועצמאותה המדינית או נגד שלמות שטחה של כל מדינה אחרת, מבלי לגרוע מזכותה הטבעית להגן על אדמתה ועל עצמאותה.

ביום נצחי זה, 15 בנובמבר 1988, בעומדנו על סף עידן חדש, אנו מרכינים ראש בכבוד וביראה לזכר חללי עמנו וחללי האומה הערבית, שבדמם הטהור הציתו את אורו של השחר העיקש הזה ונפלו כדי שהמולדת תחיה.

אנו נושאים את לבבותינו בידינו, כדי למלאם באור העולה מזוהר האינתיפאדה המבורכת, מעמידתם האיתנה של בני עמנו במחנות, בתפוצות ובארצות ההגירה, ומנושאי דגל החירות: ילדינו, זקנינו, צעירינו, אסירינו, עצורינו ופצועינו, הדבקים באדמה הקדושה, בכל מחנה, כפר ועיר; ומן האישה הפלסטינית האמיצה, השומרת על קיומנו ועל חיינו ועל אשנו התמידית.

אנו מתחייבים בפני נשמות חללינו, בפני המוני עמנו הערבי הפלסטיני, בפני אומתנו הערבית ובפני כל בני החורין ואנשי הכבוד בעולם, להמשיך במאבק לסילוק הכיבוש ולביסוס הריבונות והעצמאות.

אנו קוראים לעמנו הגדול להתאחד סביב דגלו הפלסטיני, להתגאות בו ולהגן עליו, כדי שיישאר לעד סמל לחירותנו ולכבודנו, במולדת שתישאר תמיד מולדת חופשית לעם של בני חורין.