רמאללה, 26 באוגוסט 2026, וואפא – הקמפיין הלאומי להשבת גופות ההרוגים ומוסדות האסירים מסרו כי החזקת גופותיהם של פלסטינים בידי ישראל, לצד סוגיית הנעדרים, היא אחת הסוגיות הקשות ביותר עבור המשפחות, הנמנעות מלדעת מה עלה בגורל יקיריהן, להיפרד מהם ולקבור אותם.

בהודעה משותפת שפורסמה היום, יום רביעי, ערב היום הלאומי להשבת גופות ההרוגים, נמסר כי בעקבות דיווחים בתקשורת הישראלית על החזקת כ־1,700 גופות, זהותם של 799 מההרוגים ידועה לקמפיין ולמוסדות הפלסטיניים. האחרון שבהם, לפי ההודעה, הוא פתחי חאזם מג'נין, שנהרג בביתו וגופתו מוחזקת מאז.

מתוך 799 הגופות שזהות בעליהן ידועה, 256 מוחזקות ב"בתי הקברות למספרים", 99 הן של אסירים, 81 של ילדים מתחת לגיל 18 ועשר של נשים.

בקמפיין ובמוסדות האסירים אמרו כי הנתונים מצביעים על היקף נרחב של מדיניות החזקת הגופות, שלדבריהם נמשכת זה עשרות שנים והתרחבה באופן ניכר במהלך המתקפה על רצועת עזה, על רקע ההרג הנרחב, ההיעלמויות הכפויות והחזקת גופות ללא מסירת מידע למשפחות.

הם הדגישו כי הנתונים אינם סופיים, בעיקר בשל הקושי לתעד את היקף האירועים ברצועת עזה, שבה עדיין מוגדרים אלפים נעדרים וקיימים קשיים להגיע למקומות שבהם נמצאים קורבנות.

לדבריהם, על הגורמים הפלסטיניים והבינלאומיים לפעול בדחיפות לבירור גורלם של כלל הנעדרים, לזהות את הגופות ולתעד את נסיבות מותם ואת המקומות שבהם הן מוחזקות.

הגופה כאמצעי לחץ וענישה

בקמפיין ובמוסדות האסירים טענו כי החזקת גופות הופכת את הענישה לכזו שנמשכת גם לאחר המוות, בכך שהיא מונעת מהמשפחות להיפרד מקרוביהן ולקבור אותם בהתאם לאמונתן.

לדבריהם, גם כאשר ישראל מחזירה גופות, היא מטילה לעיתים מגבלות על ההלוויה והקבורה, ובהן קבורה בשעות הלילה, הגבלת מספר המשתתפים, נוכחות ביטחונית מוגברת, דרישה לערבויות כספיות או העברת הגופה למקום מרוחק מבית המשפחה.

הקמפיין התייחס גם ל־930 גופות מרצועת עזה שלדבריו כבר הוחזרו, וקרא לחקור את תנאי החזקתן ואת אופן הטיפול בהן, לרבות טענות בדבר פגיעה בכבוד המת וחשדות אפשריים לנטילת איברים.

הוא דרש חקירה עצמאית ושקופה וגישה לראיות ולמידע רפואי ופורנזי הנוגע לגופות.

מדיניות שנמשכת עשרות שנים

לפי ההודעה, ישראל מחזיקה גופות של פלסטינים זה עשרות שנים. מאז 1967 נקברו אלפי פלסטינים במה שמכונה "בתי הקברות למספרים", שבהם קברים מזוהים במספרים ולמשפחות מידע מוגבל על מקום הקבורה.

בקמפיין ציינו כי בשנת 2004 הוגבלה המדיניות לזמן מה, אך היא הורחבה מחדש משנת 2015 בהתבסס על תקנות שעת החירום מתקופת המנדט הבריטי.

בשנת 2017 קבע בית המשפט העליון בישראל כי אין בסיס משפטי מספק להחזקת הגופות, אך עיכב את יישום החלטתו כדי לאפשר לממשלה להסדיר את הנושא בחקיקה.

לפי ההודעה, בשנת 2018 תוקן החוק כך שניתנו למשטרה סמכויות להחזיק בגופות, וב־2019 אישר בג"ץ החזקת גופות לצורכי "מיקוח".

בקמפיין טענו כי בכך הפכה החזקת הגופות מצעד חריג למדיניות המבוססת על שילוב של צווים צבאיים, חקיקה והחלטות שיפוטיות.

"אבל מושהה"

בקמפיין ובמוסדות האסירים תיארו את מצבן של המשפחות כ"אבל מושהה", שבו הן אינן יכולות להיפרד מקרוביהן, לקבור אותם ולסיים את תקופת אי־הוודאות.

לדבריהם, במקרים שבהם מוחזרות גופות כשהן קפואות או נושאות סימני פגיעה, הרגע שאמור לסיים את ההמתנה הופך לעיתים להמשך של הטראומה.

הם הדגישו כי החזקת הגופה אינה משפיעה רק על ההרוג, אלא גם על משפחתו, שנותרת ללא אפשרות לקיים את מנהגי האבל והקבורה.

קריאה להתערבות בינלאומית

הקמפיין ומוסדות האסירים טענו כי החזקת גופות והסתרת גורלם של נעדרים פוגעות בכבוד האדם ומעלות שאלות הנוגעות להפרת המשפט הבינלאומי ההומניטרי ומשפט זכויות האדם, לרבות החובה לכבד את המתים ולאפשר למשפחות לדעת מה עלה בגורל קרוביהן.

הם קראו להקים מנגנונים עצמאיים לחקירה, תיעוד וזיהוי, לאתר את הגופות ולהביא להשבתן למשפחות.

עוד דרשו להפסיק את מדיניות החזקת הגופות, לחשוף מיד מידע על גורל הנעדרים, לזהות את כלל הגופות ולהחזירן למשפחותיהן.

בקמפיין אמרו כי השבת הגופות אינה רק דרישה של משפחות, אלא סוגיה של אמת, כבוד וצדק, וקראו להפוך את סוגיית הגופות והנעדרים לנושא בינלאומי דחוף ולפעול להעמדת האחראים למדיניות לדין.