טולכרם, 25 באוגוסט 2026, וואפא – הודא חבאיב
רשימת הקניות של משפחות רבות במחוז טולכרם כבר אינה דומה לזו שהכירו לפני כמה שנים. הירידה בכוח הקנייה והעלייה ביוקר המחיה מאלצות משפחות לצמצם הוצאות, לוותר על חלק מהצרכים, ובמקרים אחרים גם להיכנס לחובות כדי לממן הוצאות שאי אפשר לדחות.
באחת מחנויות המזון בעיר עומדת אם לחמישה ילדים, שביקשה להישאר בעילום שם, מול המדפים, בודקת מחירים, בוחרת מוצרים ואז מחזירה חלק מהם למקום.
לדבריה, תקציב המשפחה כבר אינו מספיק לכל מה שהיו רגילים לקנות. הלחם ומוצרי היסוד קודמים לכל, ואילו צרכים אחרים, שבעבר היו חלק משגרת החיים, הפכו למותרות.
עובדת במגזר הציבורי סיפרה כי המשפחה בוחנת כיום כל רכישה: "אנחנו חושבים פעמיים אם באמת צריך את המוצר. קונים רק את ההכרחי, ואפילו חלק מהדברים הבסיסיים נדחים עד שיש כסף, במיוחד כשמקבלים רק מחצית מהמשכורת".
המשבר הכלכלי דוחף משפחות נוספות להסתמך על אשראי ועל קנייה בהקפה. החובות לחנויות ולאנשים פרטיים מצטברים מחודש לחודש, בשעה שהיכולת להחזיר אותם הולכת ונשחקת.
אבו מוחמד, עובד בן 50 מטולכרם, סיפר כי משכורתו כבר אינה מספיקה לכיסוי צורכי המשפחה והחובות שצבר. לדבריו, שניים מילדיו לומדים באוניברסיטה, ובחודשים האחרונים נאלץ ללוות כסף כדי לממן מזון, חשבונות והוצאות בית.
"הגעתי למצב שבו אני לוקח הלוואה כדי להחזיר חוב קודם", אמר. "לפעמים לא נשאר מהמשכורת מספיק אפילו לכמה ימים. אני מנסה לצמצם ככל האפשר, אבל יש דברים בסיסיים שאי אפשר לוותר עליהם".
החוב כפתרון זמני
עבור משפחות רבות, החוב הפך לדרך לעבור את סוף החודש. אלא שהפתרון הזמני הזה הופך בהדרגה לנטל נוסף.
אמג'ד בסאם, בעל חנות מזון בטולכרם, אומר כי יותר לקוחות מבקשים לקנות בהקפה. לדבריו, גובה החובות של חלק מהמשפחות גבוה בהרבה מבעבר, ובעלי החנויות משתדלים להתחשב במצב ככל האפשר.
הוא מספר שגם דפוסי הקנייה השתנו. הלקוחות קונים כמויות קטנות יותר, מחפשים מוצרים זולים יותר ומתמקדים במוצרי יסוד. המכירות של מוצרים שאינם הכרחיים ירדו משמעותית.
שילוב של משברים
הכלכלן והיועץ עבד א־רחמן ח'דר אומר כי מחוז טולכרם הוא מהאזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהמצב הכלכלי הנוכחי, בשל שילוב של כמה גורמים.
לדבריו, עקירת תושבים ממחנות הפליטים טולכרם ונור שמס בעקבות מתקפת הכיבוש הביאה לכ־25 אלף עקורים שנכנסו לעיר ולכפרים הסמוכים, ויצרה עומס כלכלי כבד.
גורם נוסף הוא אובדן העבודה בישראל של תושבים רבים מהמחוז. לדברי ח'דר, משפחות רבות הסתמכו על הכנסה מעבודה בשטחי 1948, והפסקתה הפתאומית יצרה זעזוע כלכלי שהשפיע על חלקים רחבים מהחברה.
הוא הוסיף כי כלכלת העיר נשענה גם על קונים שהגיעו משטחי 1948, אך תנועתם לטולכרם נעצרה לאחר שכוחות הכיבוש סגרו מעברים ושערים בכניסות לעיר.
לדבריו, משפחות נאלצו להשתמש בחסכונות ולמכור נכסים כדי להתמודד עם המשבר. חלקן מכרו תכשיטים, קרקעות, כלי רכב ואף ציוד ביתי.
גם משבר השכר במגזר הציבורי, הפגיעה במגזר הפרטי ואובדן מקומות עבודה החריפו את המצב. לדברי ח'דר, עובדים שבעבר נחשבו לבעלי הכנסה יציבה נמצאים כיום בסיכון ממשי לעוני.
מוותרים גם על מה שהיה בסיסי
ח'דר אומר כי דפוסי הצריכה השתנו מן היסוד. משפחות ויתרו על בילויים ועל רכישות לא חיוניות, וכיום ההוצאה מתמקדת במה שהוא מכנה "הבסיס של הבסיס" – בעיקר מזון ושתייה.
לדבריו, סימני העוני נעשו בולטים יותר, ובהם קבצנות ובקשות לסיוע ברכישת לחם ותרופות. מצבם של העקורים קשה במיוחד, משום שרבים מהם איבדו את בתיהם, עבודתם ומקורות פרנסתם.
גם השווקים בטולכרם התרוקנו. ח'דר מציין ירידה חדה בקניית בגדים, בולטת במיוחד לקראת פתיחת שנת הלימודים, תקופה שבעבר הייתה מאופיינת בפעילות מסחרית ערה.
לדבריו, משפחות רבות משתמשות מחדש בבגדים ובציוד ישן ומחפשות מוצרים מיד שנייה, כולל תלבושת בית ספר משומשת, במקום לקנות חדשה.
הלוואות דוחות את המשבר
ח'דר מזהיר כי הלוואות אינן פותרות את הבעיה אלא דוחות אותה. לדבריו, תושבים פונים לבנקים ולחברות אשראי גם כשכבר יש להם התחייבויות קודמות, בניסיון לפרוס חובות ולקבל הלוואות חדשות לכיסוי הוצאות דחופות.
לדבריו, הבעיה חריפה במיוחד לקראת פתיחת שנת הלימודים והאוניברסיטאות. המשפחות מחפשות פתרון מיידי, אך אינן תמיד מסוגלות להתמודד עם המחיר הכלכלי העתידי.
הוא מדגיש כי רוב הכסף אינו מופנה להשקעה או לפעילות יצרנית, אלא להוצאות יומיומיות, ולכן ההשפעה של החוב על המשפחות ועל הכלכלה כולה הולכת ומחריפה.
גם החקלאות במחוז נפגעה. לפי ח'דר, אזורים חקלאיים הסמוכים לחומת ההפרדה וההתפשטות ההתנחלותית נמצאים תחת איום של השתלטות, פינוי וחישוף קרקעות.
לכך מתווספים עלויות ייצור גבוהות, קשיי שיווק ומגבלות במעברים, שמכבידים עוד יותר על החקלאים ומצמצמים את יכולת הענף לספק הכנסה למשפחות.
