רמאללה, 19.4.2026, וואפא — ראמי סמארה
התצלום "ההתעללות" (L'Abuso), שהתפרסם על שער השבועון האיטלקי L'Espresso, חרג בהרבה מגבולות צילום עיתונאי נקודתי והפך בתוך ימים למסמך חזותי מכונן — כזה שממקם את עצמו בלב העימות בין תיעוד מציאותי לבין מאמץ שיטתי להכחיש אותה.
התמונה, שפורסמה ב־10 באפריל וצולמה באוקטובר 2025, עוררה הד בינלאומי רחב והציתה דיון ציבורי ודיפלומטי. במרכזה עומד מתנחל חמוש, פניו מביעות בוז וגסות, הניצב מול אישה פלסטינית במהלך פעילות לא אלימה למסיק זיתים במקבץ סובא, בעיירה אד'נא שבמחוז חברון.
הרגע המתועד, על אף היותו שבריר שנייה, נטען במשמעות רחבה בהרבה: הוא מגלם בתוכו מציאות מתמשכת של אלימות מתנחלים והגיבוי הממסדי לה. דווקא משום כך, עורר התצלום תגובת נגד חריפה מצד ישראל, שניסתה לצמצם את נזקיו באמצעות ערעור על עצם אמינותו.
מרגע שהתמונה הופצה, נפתחה נגדה מתקפה רשמית רחבת היקף. שגרירות ישראל באיטליה תקפה את המגזין והאשימה אותו בפרסום מידע כוזב ובהטיה אנטישמית. בהמשך הועלתה גם הטענה כי מדובר בתמונה "מזויפת", שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית — טענה שהפכה לציר המרכזי במאמץ לבלום את השפעתה.
אלא שהמהלך הזה התברר כמהלך הפוך. במקום לערער את אמינות התצלום, הוא הוביל לבדיקה מדוקדקת מצד מומחים, עיתונאים וצופים, שהצביעו באופן חד משמעי על אותנטיות התמונה. הדיוק בפרטים, הקוהרנטיות החזותית וההקשר התיעודי — כל אלה חיזקו את מעמדה כעדות אמינה ולא כיצירה מניפולטיבית.
עוצמת התצלום נובעת מהפשטות שלו: מפגש חזיתי בין כוח מזוין לבין אזרחית בלתי חמושה. הפער הזה אינו זקוק לפרשנות מורכבת; הוא נוכח לעין ומערער את הנרטיב הרשמי שמבקש להציג מציאות מאוזנת או סימטרית.
האישה המתועדת בתמונה היא עורכת הדין מיעאד אבו אל־רוב, מהכפר קבאטיה שבאזור ג'נין, הפועלת במסגרת הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות. היא השתתפה בפעילות סמלית במהלך עונת המסיק, אך הפכה, כמעט בעל כורחה, לדמות מרכזית בשיח שהתפתח סביב התצלום.
לדבריה, הניסיון להכחיש את התמונה אינו מקרה נקודתי אלא חלק ממדיניות רחבה יותר, שמטרתה לטשטש את המציאות בשטח ולשמר תדמית בינלאומית של מדינה הפועלת במסגרת נורמטיבית. היא מדגישה כי התצלום עצמו אינו אלא ייצוג חלקי של אירוע רחב בהרבה.
בפועל, באותו יום, לדבריה, הותקפה הפעילות על ידי יותר מ־50 מתנחלים. התקיפה כללה ירי מסיבי של גז ותחמושת חיה, קללות ומרדף אחרי משתתפים — כולל לתוך חצרות בתים סמוכים. המראות, היא אומרת, היו קשים בהרבה מן הרגע שהוקפא בעדשה.
האירוע משתלב, לפי עדותה, במגמה רחבה של החרפת אלימות המתנחלים בשנתיים האחרונות, מגמה שלדבריה קיבלה חיזוק באמצעות מדיניות ממשלתית, הכוללת הרחבת החימוש ומתן גיבוי משפטי.
במסגרת עבודתה ברשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות, עוסקת אבו אל־רוב בתיעוד שיטתי של הפרות ובהכנת תיקים משפטיים מורכבים להגשה לערכאות, בשיתוף עורכי דין. הפעילות הזו, לצד החשיפה התקשורתית, הפכה אותה ליעד ישיר לאיומים.
ברשתות החברתיות הופצו תמונותיה כשהן מלוות בסימוני מטרה ובדימויי נשק, באופן המהווה איום מפורש על חייה. מצב זה, לדבריה, יצר תחושת איום ממשית — לא רק כלפיה אלא גם כלפי בני משפחתה.
אבו אל־רוב, אם לארבעה, מתארת מתח מתמיד בין פעילותה הציבורית לבין האחריות המשפחתית. החשש מפני מעצר או פגיעה מלווה אותה בשגרת חייה, במיוחד בעת מעבר במחסומים.
למרות זאת, היא רואה בתצלום נקודת מפנה אפשרית. לדבריה, עצם החשיפה הבינלאומית, והקושי של הגורמים הרשמיים להתמודד עמה, עשויים להפוך למנוף ללחץ בינלאומי רחב יותר — כזה שיחזיר את הסוגיה הפלסטינית למרכז סדר היום העולמי.
