ירושלים, 30 במרץ 2026 – המליאה הכללית של הכנסת הישראלית אישרה הערב (שני), בקריאה שנייה ושלישית, את החוק להוצאה להורג של אסירים פלסטינים. 62 חברי כנסת הצביעו בעד החוק, 48 התנגדו, וחבר כנסת אחד נמנע.

את הצעת החוק יזמה חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, והוביל אותה השר לביטחון לאומי, הקיצוני איתמר בן גביר, אשר התגאה לא פעם בעינוי האסירים הפלסטינים, הרעבתם וביצוע הפרות ופשעים נגדם.

ועדת הביטחון הלאומי בכנסת אישרה ביום שלישי האחרון את הצעת החוק הקובעת הטלת עונש מוות על פלסטינים שהורשעו בביצוע פעולות שהובילו למותם של ישראלים, בטרם אושר במליאה הכללית הערב. הוועדה עקפה למעלה מ-2,000 הסתייגויות שהוגשו נגד הצעת החוק במהלך דיוניה, לקראת אישורו לקריאה שנייה ושלישית, כך לפי הודעת הכנסת – צעד המשקף את האצת מסלול החקיקה למרות המחלוקת סביבו.

החוק קובע הטלת עונש מוות על מי ש"גורם במזיד למותו של אדם במסגרת פעולה המוגדרת כפעולת טרור". כמו כן, הפרויקט קובע כי לא ניתן יהיה להעניק חנינה במקרים אלו, מה שמשמעותו קיבוע פסק הדין ללא אפשרות להקלה או לשינוי בהחלטה מדינית או משפטית מאוחרת יותר.

לפי נוסח החוק, יוטל עונש חובה ללא צורך בהסכמה שיפוטית פה אחד, וגזר דין המוות יבוצע בתלייה על ידי שירות בתי הסוהר הישראלי, על כך שביצוע גזר הדין ייעשה בתוך תקופה מוגדרת שלא תעלה על 90 יום ממועד מתנו.

החוק כולל אפליה במנגנון יישומו בין פנים ישראל לבין הגדה המערבית; הוא קובע הטלת עונש מוות בגדה כעונש בסיסי, תוך מתן סמכות חריגה לבית המשפט הצבאי להטיל מאסר עולם ב"נסיבות מיוחדות", כאשר השר לביטחון יקבע את מדיניות הגוף המשפטי המוסמך לשפיטת הנאשמים. כמו כן, החוק מעניק לראש הממשלה סמכות לפנות לבית המשפט בבקשה לדחיית ביצוע גזר הדין ב"נסיבות מיוחדות", ובלבד שסך תקופת הדחייה לא תעלה על 180 יום.

לפי סטטיסטיקות של מועדון האסיר הפלסטיני, כ-9,500 פלסטינים וערבים שוהים בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי, בעוד מספר האסירים שגופותיהם מוחזקות בבתי הכלא עומד על 97 שהידים, כתוצאה מעינויים והזנחה רפואית מכוונת, בהם 86 שהידים מאז מלחמת ההשמדה ברצועת עזה. מספר שהידי תנועת האסירים מאז שנת 1967 עלה ל-326.

עונש המוות נחשב לתקדים נדיר בתולדות מערכת המשפט הישראלית, שכן הוא בוצע רק פעם אחת בשנת 1962 נגד הבכיר הנאצי אדולף אייכמן.

ארבע מדינות אירופיות – בריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה – קראו לישראל לסגת מהצעת החוק והביעו דאגה מהשלכותיה, תוך הדגשה כי עונש המוות מהווה צורה "בלתי אנושית ומשפילה" של ענישה ואינו משיג הרתעה. כמו כן, ארגון העפו הבינלאומי "אמנסטי" הזהיר מפני סכנת חקיקה זו, וראה בה כזו המקבעת את משטר האפרטהייד, ועלולה להציב את ישראל בעימות ישיר עם המגמה העולמית לביטול עונש המוות, כשיישומו עלול להוות פשע מלחמה במלוא המובן.