רמאללה, 12 בפברואר 2026 (וואפא) כוחות הכיבוש עצרו מאז אתמול בערב (רביעי) ועד הבוקר (חמישי) 40 תושבים בכמה מחוזות בגדה המערבית, בהם ארבע נשים וילדה.

מועדון האסיר מסר בהודעה כי מספר מקרי המעצר בגדה המערבית, כולל ירושלים, מאז תחילת “פשע מלחמת ההשמדה” עלה לכ־22 אלף. הנתון כולל מי שנותרו במעצר ומי ששוחררו לאחר מכן. במועדון האסיר ציינו כי מדובר בנתון חריג היסטורית בהיקף המעצרים בפרק זמן של כשנתיים וחצי. לפי ההודעה, הנתון אינו כולל מעצרים ברצועת עזה, שמוערכים באלפים, ואינו כולל מעצרים בשטחי 1948.

לפי ההודעה, מבצעי המעצר מלווים ב“פשעים והפרות חסרות תקדים”, ובהם תקיפות פיזיות קשות, “טרור מאורגן” נגד עצורים ובני משפחותיהם, חבלה והרס נרחב בבתים, החרמת כלי רכב, כסף ותכשיטי זהב, פגיעה בתשתיות, הריסת בתי משפחות של עצורים, שימוש בבני משפחה כבני ערובה, שימוש בעצורים כמגנים אנושיים, הוצאות להורג בשטח, וניצול המעצרים ככיסוי להרחבת ההתנחלויות בגדה.

מועדון האסיר הוסיף כי מאז תחילת המלחמה נערכו “חקירות שטח” רחבות שהקיפו אלפים, שבמהלכן, לדבריו, חיילים ביצעו מעשים “שאינם פחות חמורים” ממעשי עינוי במתקני חקירה וכליאה.

בהודעה נטען כי מדיניות המעצר היומי היא אחד הכלים המרכזיים שבהם השתמשה המערכת הישראלית לאורך שנים כדי לפגוע בפלסטינים ולבלום כל התארגנות או מאבק. לפי מועדון האסיר, המדיניות נמשכת ואף מתרחבת גם אחרי הסכם הפסקת האש, שלדבריו לא עצר את “ההשמדה” ואת “התוקפנות הכוללת” בזירות הפלסטיניות השונות.

מועדון האסיר מסר כי בימים האחרונים נעצרו עשר נשים, ובהן ילדה, וחלקן הועברו לחקירה. בעקבות זאת, לפי ההודעה, מספר האסירות במתקני הכליאה של כוחות הכיבוש עלה ל־66, ובהן שלוש ילדות.

עוד נמסר כי מאז תחילת המלחמה תועדה עלייה חדה במעצרים של נשים, עם יותר מ־680 מקרי מעצר בקרבן. הנתון, לפי ההודעה, אינו כולל נשים שנעצרו ברצועת עזה, שמספרן מוערך בעשרות.

לפי מועדון האסיר, העילה המרכזית שמיוחסת לנשים היא “הסתה” ברשתות החברתיות, טענה רחבה ועמומה שלדבריו משמשת להרחבת מעגל המעצרים ולהעמקת הפיקוח והשליטה, תוך הפיכת הרשתות לכלי דיכוי נגד מי שמבקשות להביע עמדה. עוד ציין כי עילה נוספת היא מעצר מינהלי בטענה לקיומו של “תיק סודי”.

מועדון האסיר מסר כי רוב האסירות מוחזקות בכלא דמון, ואחרות מוחזקות במתקני חקירה ומעצר, בתנאים שהוגדרו בהודעה “קשים”, תוך פגיעה מתמשכת וזכויות בסיסיות שנשללות מהן.

בהודעה נמסר כי ארגוני זכויות תיעדו פגיעות “חסרות תקדים” באסירות משלב המעצר, דרך החקירה, העברה זמנית לכלא השרון ועד הכליאה בדמון. לפי ההודעה, האסירות מתמודדות עם הרעבה, דיכוי ותקיפות, ונמנעות מהן פגישות עם ילדיהן ובני משפחותיהן בשל מדיניות מניעת ביקורים. נטען כי הדבר החריף את מצבן הנפשי, במיוחד בקרב מי שזקוקות למעקב רפואי, וכי בין האסירות יש שתיים שחולות בסרטן.

מועדון האסיר הוסיף כי בין המדיניות שמופעלת כלפי אסירות מאז תחילת המלחמה נמנות, לפי טענתו, עינויים, התעללות והשפלה שיטתית, חיפוש בעירום כפרקטיקה מרכזית של פגיעה מינית, בידוד, שימוש באסירות כבנות ערובה ללחץ על משפחותיהן, ושלילת טיפול רפואי.