רמאללה, 26 בדצמבר 2025 (וואפא) – נתוני מעקב ותיעוד שאספה ועדת החירויות בארגון העיתונאים, לתקופה שמ־7 באוקטובר 2023 ועד סוף 2025, מצביעים על דפוס שיטתי ומתמשך של פגיעה אלימה בעיתונאים, שהגיע לשיאו בשנת 2025. לפי הדו"ח, מדובר במעבר ממה שהוגדר כהפרות נקודתיות למדיניות קבועה של השתקת עיתונות באמצעות הרג, פציעה וגרימת נכות לצמיתות.

לפי הנתונים, מספר הפציעות הקשות בקרב עיתונאים עד סוף נובמבר 2025 הגיע ל־76 – נתון שהארגון הגדיר כאינדיקציה מדאיגה להסלמה: העיתונאי, נטען בדו"ח, אינו עוד "יעד אפשרי" אלא יעד קבוע וחוזר.

הארגון קבע בדו"ח ועדת החירויות כי במהלך 2025 עברו כוחות הכיבוש ממדיניות של הגבלות על העבודה העיתונאית למדיניות של "נטרול" העיתונות בכוח קטלני, במטרה להשתיק עדים, למנוע תיעוד פשעים ולפגוע ביכולת להציג את הנרטיב בשטח.

ועדת החירויות טענה כי שנת 2025 היא שנת שיא בפגיעה האלימה בעיתונאים, עד כדי הגדרתה כשנה של פגיעה קולקטיבית חוזרת, במיוחד באוהלים, בבתי חולים ובמוקדי התכנסות של צוותי תקשורת. לפי הדו"ח, נרשמו פגיעות ישירות בראש, בצוואר, בחזה, בבטן ובאזורים נוספים, שגרמו לקטיעת איברים, לאובדן ראייה ולנכויות קבועות. הדו"ח מציין גם ריבוי מקורות סיכון – צבא, מתנחלים, רחפנים וירי ארטילרי.

לפי חלוקה כרונולוגית של הנתונים, בין ינואר למרץ 2025 המשיך, לפי הדו"ח, דפוס של הפצצת בתי עיתונאים ברצועת עזה, לצד פציעות מירי חי בגדה המערבית – בעיקר בג'נין, חברון ורמאללה. בתקופה זו, נטען, החלה מגמה ברורה של פגיעה במרכזים תקשורתיים ובעיתונאים בתוך שכונות מגורים, כך שהפגיעה לא נקשרה רק לרגעי הסיקור, אלא לזהות העיתונאי עצמו.

בחודשים אפריל ומאי 2025 נטען כי הפגיעה נכנסה לשלב של "טבח תקשורתי". הדו"ח מציין במיוחד את 7 ו־8 באפריל, אז הותקפה לדבריו אוהל עיתונאים בבית החולים נאסר: תשעה עיתונאים נפצעו באירוע אחד, ציוד עיתונאי הושמד, ועיתונאים נוספים מתו בהמשך מפצעיהם. בארגון טענו כי מדובר באירוע מתועד וחוזר, שהתרחש במקום ידוע ובשימוש בנשק כבד, ועשוי להיחשב לפשע מלחמה ולפגיעה קולקטיבית בעיתונות.

ביוני 2025, לפי הדו"ח, נרשמו מקרי הרג קבוצתיים של עיתונאים במהלך סיקור בבתי ספר, בתי חולים ובכיכרות ציבוריות.

ביולי ואוגוסט 2025, כך נטען, בלט דפוס של גרימת נכות קבועה: הדו"ח מציין את אובדן הראייה של העיתונאי אכרם דלול, קטיעת רגלו של העיתונאי ג'מאל בדח, ופציעתו של העיתונאי מוחמד פאיק שהובילה לשיתוק קבוע, לצד פגיעות חוזרות בראש ובצוואר – מה שמצביע, לדברי הארגון, על פגיעות שנועדו ליצור נזק בלתי הפיך.

בספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2025 נרשמה, לפי הדו"ח, הרחבה של מעגל האלימות: המשך הפצצות ברצועת עזה לצד עלייה בתקיפות מתנחלים בגדה המערבית – בעיקר בביתא ובחברון – שכללו, לפי הטענה, מכות, דריסות, הצתת כלי רכב ושבירת ציוד עיתונאי. עוד נטען על פגיעות שאירעו במהלך סיקור מסיק הזיתים, אירוע אזרחי מובהק, דבר שהארגון הגדיר כעדות לחיבור בין אלימות צבאית לאלימות מתנחלית.

מבחינה גיאוגרפית, לפי הארגון, רצועת עזה היא האזור המסוכן בעולם לעיתונאים – בעיקר בעזה, חאן יונס, דיר אל־בלח, נוסייראת, ג'באליה ורפיח – כאשר מוקדי הפגיעה היו באוהלי עיתונאים, בתי חולים, בתי ספר של עקורים ובתים פרטיים. בגדה המערבית התרכזו התקיפות בירושלים, ג'נין, שכם, ביתא, טולכרם, חברון ורמאללה.

בדו"ח נטען כי דפוסי הפגיעה כללו תקיפה ישירה, ירי חי, רימוני גז והלם ותקיפות מתנחלים תחת הגנת כוחות הכיבוש. האמצעים שתועדו כוללים, לפי הארגון, רחפנים מודיעיניים ורחפנים ממולכדים, תקיפות אוויריות כבדות, פגזים ארטילריים, ירי חי וכדורי מתכת, לצד מכות באלות, בעיטות קת וניסיון דריסה בכלים צבאיים.

עוד נמסר כי רוב הפציעות התרחשו במהלך סיקור בשטח ובמקומות שבהם נוכחות העיתונאים הייתה ידועה, אף שלבשו מיגון וסימונים עיתונאיים. לפי הדו"ח נרשם גם דפוס של פגיעה חוזרת באותם עיתונאים ביותר מאירוע אחד.

ועדת החירויות סיכמה כי הפגיעה בעיתונאים היא פגיעה ישירה באמת ובחופש הביטוי, וכי היעדר אחריות משפטית מתמשך מעודד המשך פשעים נגד אנשי תקשורת.

יו"ר ועדת החירויות בארגון, מוחמד אל־לחאם, אמר כי מה שהתרחש בשנת 2025 מהווה, לדבריו, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, וכן פגיעה שיטתית בקבוצה מוגנת – העיתונאים – במסגרת מדיניות רשמית להשתקת תקשורת בכוח. לדבריו, אין מדובר באירועים נקודתיים אלא ב"עיקרון מבצעי" של: "בלי עדים, אין נרטיב, אין תמונה".

אל־לחאם הוסיף כי הפגיעה בעיתונאים בפלסטין חדלה להיות מקרית או תלויה בנסיבות, והפכה לחלק מבני מהתנהלותם הצבאית והביטחונית של כוחות הכיבוש.