מרכז המחקר הפלסטיני פתח ברמאללה את כנסו השנתי תחת הכותרת „האסטרטגיה הלאומית הפלסטינית באזור משתנה”, בחסות נשיא מדינת פלסטין, מחמוד עבאס. הכנס נערך באולם אחמד א־שקירי במתחם הנשיאות, בהשתתפות רחבה של הנהגה פוליטית, חוקרים, דיפלומטים ואנשי אקדמיה.
בטקס הפתיחה השתתף ראש הממשלה מוחמד מוסטפא, כנציג הנשיא, לצד חברים בוועד הפועל של אש״ף ובוועד המרכזי של פת״ח, שרים ונציגי הקהילה הדיפלומטית. הכנס נועד לבחון מחדש את המסלול הלאומי הפלסטיני על רקע המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, ההחרפה בגדה המערבית והשינויים העמוקים בזירה האזורית והבינלאומית.
בדבריו אמר ראש הממשלה מוסטפא כי חרף עשרות השנים שחלפו מאז יצאה לדרך התנועה הלאומית הפלסטינית, היעד שעליו התאחד העם נותר קבוע ולא נתון למיקוח: סיום הכיבוש, מימוש מדינת פלסטין העצמאית שבירתה ירושלים, והבטחת זכויות העם הפלסטיני שאינן ניתנות לערעור – הגדרה עצמית, עצמאות ושיבה. לדבריו, יעד זה לא היה מעולם סיסמה רגשית, אלא פרויקט מדיני מתמשך, שנבנה בעקביות והניב הישגים משמעותיים בזירה הבינלאומית והדיפלומטית.
מוסטפא תיאר את הרגע הנוכחי כרגע מדיני מורכב במיוחד, שאינו מאפשר הסתפקות בהעלאת זיכרונות היסטוריים או בהיצמדות לשיח סמלי. המציאות, לדבריו, מחייבת חשיבה מחודשת ועמוקה על הדרך להפוך את ההישגים המדיניים, המשפטיים והדיפלומטיים לאופק מדינתי ממשי, המבוסס על נוכחות פלסטינית ריבונית על הקרקע.
ראש הממשלה הדגיש כי הקמת הרשות הפלסטינית, בניית מוסדות המדינה והעמקת ההכרה הבינלאומית במדינת פלסטין, שהגיעו לשיאם בהצהרת ניו יורק, לא היו מהלך מקרי ולא תוצאה של מחווה חיצונית. לדבריו, מדובר בפרי מאבק מדיני ודיפלומטי ממושך, שיש להשלים אותו באמצעות בניית יסודות של מדינה מתפקדת, בעלת חוסן מוסדי וכלכלי.
בהמשך התייחס מוסטפא לשורת האתגרים המרכזיים העומדים בפני הפרויקט הלאומי. הוא ציין את מדיניותה של ישראל, שלדבריו ממשיכה להתחמק מהתחייבויותיה, דוחה כל הסדר מדיני צודק ופועלת באופן שיטתי ליצירת עובדות בשטח. אתגרים אלה, הוסיף, הועמקו בשל הפילוג הפנים־פלסטיני, שפגע ביכולת להגן על הישגים לאומיים ופתח פתח לניצול חולשות מבניות.
מוסטפא אמר כי המלחמה המתמשכת נגד העם הפלסטיני, שהגיעה לשיאה במלחמת ההשמדה ברצועת עזה, לוותה במערכה מקבילה נגד האדם, הקרקע והמוסדות בגדה המערבית ובירושלים. לכך נוספו לחצים כלכליים ופיננסיים שיטתיים, שנועדו לפגוע לא רק ביכולת החוסן החברתי, אלא גם בעצם קיומה של הרשות הפלסטינית כגרעין המדינה הפלסטינית העתידית וכישותה המדינית במסגרת הייצוג הבלעדי של אש״ף.
בהתייחסו לזירה הבינלאומית ציין ראש הממשלה את השינויים הגיאופוליטיים, החלטות האו״ם והיוזמות המדיניות, ובהן החלטת מועצת הביטחון 2803. הוא הזהיר כי יישום חלקי או סלקטיבי של החלטות אלה עלול להוביל לעיצוב מחודש של הסכסוך הרחק מהמשפט הבינלאומי ומהחלטות הלגיטימציה הבינלאומית, במקום לקדם פתרון צודק ובר־קיימא.
על רקע זה אמר מוסטפא כי הפרויקט הלאומי הפלסטיני עומד בפני מבחן אמיתי. לדבריו, המציאות אינה מאפשרת עוד ניהול של משבר מתמשך, אלא מחייבת מעבר מודע להכרעה אסטרטגית. „השלב הבא אינו יכול להיות המשך של מה שהיה”, אמר, „אלא שלב המחייב קבלת החלטות, שותפויות אמיתיות, בהירות מטרה, כלים מציאותיים ורצון מדיני להשלים את המשימה הלאומית”.
מוסטפא הציג שלושה צירים מרכזיים לאסטרטגיה הפלסטינית בשלב הקרוב. הציר הראשון נוגע לחידוש יסודות המפעל הלאומי, ובראשם השבת האחדות הלאומית – לא כסיסמה, אלא כתנאי מעשי לכל התקדמות. לצדו ציין את הצורך בהנעת הכלכלה הלאומית בהתאם לשינויים המקומיים, האזוריים והבינלאומיים, ובחיזוק תפקוד המוסדות הציבוריים, תוך העמקת עקרונות של שקיפות, אחריותיות ושירות לאזרח. בלב ציר זה, הדגיש, עומד שיקום רצועת עזה כחלק בלתי נפרד מהמדינה הפלסטינית, ולא כקובץ נפרד של סוגיות הומניטריות.
הציר השני, לדבריו, מתמקד באיחוד רצועת עזה והגדה המערבית על בסיס עמדה לאומית ברורה: מדינה אחת, משטר אחד, חוק אחד ונשק חוקי אחד. מוסטפא הדגיש כי ניהול השלב הבא בעזה מחייב אחריות פוליטית, יכולת מוסדית וניהול מושכל של תקופת המעבר, לצד איחוד המוסדות הקיימים ויישום תוכנית התאוששות כלכלית שתשלב מחדש את כלכלת עזה בכלכלה הפלסטינית הכוללת.
הציר השלישי עוסק במסלול המדיני, הדיפלומטי והמשפטי, שלדברי מוסטפא אינו אופציה אלא נתיב אסטרטגי מחייב. מימוש מדינת פלסטין, אמר, אינו הבטחה דחויה אלא תהליך מתמשך שיש להשלימו, בהסתמך על המשפט הבינלאומי, על הצהרת ניו יורק ועל הישגים ממשיים בשטח. הדבר מחייב פעולה מתואמת עם מדינות ערב, עם הקהילה הבינלאומית ועם מוסדות האו״ם.
ראש הממשלה הדגיש כי הכרה בינלאומית כשלעצמה אינה מספיקה. הפיכת ההכרה למציאות מחייבת בניית מדינה בעלת חוסן כלכלי ומוסדי, גיוס כלל הכוחות הלאומיים במסגרת אש״ף, ועיצוב מחדש של היחסים הכלכליים עם ישראל באופן שיאפשר השתחררות מתלות כפויה ומעבר ליחסים המבוססים על אינטרסים הדדיים. במקביל, קרא למיצוב פלסטיני מודע בזירה האזורית, הנשען על קריאה מפוכחת של השינויים ושומר על העקרונות הלאומיים.
„העם שלנו, שעמד איתן ושילם מחיר כבד, ראוי לשיח כן, לאסטרטגיה ישימה ולאופק ממשי של מדינה ושל חירות”, אמר מוסטפא, והוסיף כי השלמת המשימה הלאומית אינה עוד אפשרות רחוקה, אלא אחריות היסטורית המוטלת על ההנהגה כולה.
בדבריו הודה למרכז המחקר הפלסטיני, בראשות מוחמד אשתיה, על ארגון הכנס ועל תרומתו האינטלקטואלית והלאומית, וכן לחוקרים, לאקדמאים ולמשתתפים על תרומתם לדיון הציבורי בשלב מכריע זה.
בדברי הפתיחה שלו אמר יו״ר מועצת המנהלים של המרכז, מוחמד אשתיה, כי הכנס מתקיים בתקופה הקשה ביותר שידעה הסוגיה הפלסטינית והאזור כולו, על רקע סדר עולמי מתערער שבו מתלכדות מלחמות צבאיות עם עימותים כלכליים ומסחריים.
אשתיה הדגיש כי מציאות זו משתקפת בפלסטין בהמשך המלחמה, בהרס הנרחב ובניסיונות העקירה והגירוש. לדבריו, הפגיעה הישראלית אינה מוגבלת לרצועת עזה, אלא מתרחבת גם לגדה המערבית ולירושלים, באמצעות מעצרים נרחבים, החמרת השליטה הצבאית והידרדרות הומניטרית חסרת תקדים.
עוד אמר כי ישראל לא הסתפקה בתוקפנות הצבאית, אלא המשיכה להרחיב את מפעל ההתנחלות, להסלים את אלימות המתנחלים ולהפקיע קרקעות. לדבריו, מספר המתנחלים בגדה המערבית, כולל ירושלים, מתקרב כיום ל־881 אלף, נתון שמערער כל אפשרות להסדר מדיני צודק. במקביל, מערכת המחסומים והשערים הצבאיים חונקת את חיי היומיום של הפלסטינים ומעמיקה את המצור על החברה הפלסטינית.
אשתיה ביקר בחריפות את מדיניות כפל הסטנדרטים הבינלאומית, שלדבריו מגנה מתנחלים בודדים אך מתעלמת מהמפעל ההתנחלותי כולו, נמנעת מהטלת סנקציות ממשיות ומעניקה לישראל כיסוי מדיני ומוסרי. עם זאת, ציין כי הנרטיב הישראלי מתקשה יותר ויותר לעמוד בזירה הבינלאומית, לנוכח גל מחאה עולמי חסר תקדים והתגברות התמיכה הציבורית בזכויות הפלסטינים.
בהמשך הציב אשתיה שלוש שאלות מרכזיות לדיון בכנס: עתידה של רצועת עזה נוכח המשך המצור והקיטוע הטריטוריאלי; אופיו של פתרון הקבע בעזה בשותפות פלסטינית, מעבר לפתרונות זמניים ההופכים לעובדות קבע; והמתווה שבמסגרתו תיטול הרשות הפלסטינית את ניהול הרצועה, על רקע דרישות בינלאומיות לרפורמות.
לדבריו, רפורמה אמיתית משמעה תיקון כשלים ובניית מוסדות פלסטיניים ברמות הגבוהות ביותר של יעילות, פוליטית, מנהלית ופיננסית, באופן המשרת את הפרויקט הלאומי ומחזק את חוסנו של העם הפלסטיני.
הכנס, הנמשך יומיים, כולל חמש ישיבות מקצועיות העוסקות בתמורות האזוריות והבינלאומיות ובהשלכותיהן על הסוגיה הפלסטינית, בעתיד המערכת הפוליטית, בהשלכות המלחמה ובאפשרויות לבניית אסטרטגיה לאומית כוללת. לדברי המארגנים, מטרתו היא לחבר בין ניתוח מחקרי לבין בחירה מדינית מעשית, ולמנוע קיבוע של פתרונות זמניים כמצב קבע – ברצועת עזה ובגדה המערבית.
