הבקעה הצפונית, 6 בנובמבר 2025 – וואפא: חארת' אל חוסיני
בכפר חרבת סמרה שבבקעה הצפונית עמדו החקלאים על סף פתיחת עונת הזריעה החדשה, כשהגשמים הראשונים כבר קרבים. אבל לפני שהעונה החלה, מתנחלים הקימו גדרות סביב אדמות פרטיות הרשומות בטאבו – בשטח כולל של כ־1,500 דונם. פעולה זו, אומרים התושבים, עלולה לסכל לחלוטין את העונה החקלאית.
במהלך השבועות האחרונים גידרו מתנחלים מאות דונמים נוספים באזורים אום אל־ג'מאל ואל־פארסיה, גם הם בבקעה הצפונית. מהדי דראע'מה, יו״ר מועצת המאלח, אמר כי רק בשבועות האחרונים גודרו כ־2,000 דונם נוספים, וכי בשנתיים האחרונות – במקביל למלחמת ההשמדה בעזה – חלה “קפיצה חסרת תקדים” בהיקף ההשתלטות על אדמות הבקעה.
דו"ח של ארגון “בצלם”, שפורסם במרץ 2024 תחת הכותרת “קהילות מאוימות בגירוש”, מתאר כיצד מאז 7 באוקטובר הגבירו הרשויות הישראליות את הלחץ על עשרות קהילות רועים פלסטיניות בבקעה הצפונית כדי לגרום להן לעזוב. על פי הדו"ח, צומצמו שטחי המרעה, הוגבלה אספקת המים, ונעשה ניסיון לנתק את הבקעה מהגדה באמצעות תיאום הדוק בין הצבא, המשטרה, המתנחלים והמועצה האזורית בקעת הירדן.
מאז רק החמיר המצב. התושבים באזור מתפרנסים כמעט אך ורק מחקלאות בעלית ומגידול צאן – שני ענפים התלויים זה בזה. גידור השטחים החקלאיים מונע מהם גישה לאדמותיהם ולשטחי המרעה, וגורם לפגיעה ישירה בכלכלה המקומית.
הפעיל עארף דראע'מה כינה את מה שקורה “מלחמה שקטה בבקעה”, והעריך כי בשנתיים האחרונות השתלטו מתנחלים על כ־150 אלף דונם של אדמות חקלאיות ומרעה. לדבריו, רבות מהאדמות הללו היו בעבר מוגדרות “שמורות טבע” או “שטחי אש”, אך כיום הן נתונות בפועל לשליטת המתנחלים – “זו הדרך המתוחכמת ביותר של הכיבוש להשתלט על הקרקע”, אמר.
החקלאי חאמד אבו אל־זית סיפר כי מתנחלים גידרו כ־50 דונם מאדמותיו, שאותן הוא מעבד מדי שנה, ואף החרימו בשנה שעברה שני טרקטורים שהיו בבעלותו. לדבריו, “הם לא רק גידרו, הם גם הרסו את היבולים שלנו והשתמשו בהם למרעה של הצאן שלהם”.
על פי דו"ח “בצלם”, מאז אוקטובר האחרון השתלטו מתנחלים על כ־4,000 דונם נוספים, גידרו שטחים שנתפסו עוד קודם, והציבו מחסומים שמונעים מהחקלאים גישה לדרכים חקלאיות. בין היתר נבנו קטעי גדר לאורך כביש 90 סמוך להתנחלויות “נוף גלעד” ו“גושן”, וכן בין ההתנחלויות “משקיוט” ו“רותם”, שבסמוך לכפרים הפלסטיניים פארסיה ועין אל־חלוה.
תושבים בבקעה מתארים מציאות שבה גדרות מתכת ותיל חוצצות בין כפרים, מונעות גישה לשדות, ומסמנות בפועל השתלטות על אדמות חקלאיות. עבורם, הגדר אינה רק מכשול פיזי – היא סמל למדיניות מתמשכת של סגירה, דחיקה והשתלטות איטית שמאיימת למחוק את נוכחותם הפלסטינית במזרח הגדה.
