שנת 2024 סימנה את המשך המשבר הכלכלי והחברתי ברשות הפלסטינית, שנבע מתוקפנות ממושכת ברצועת עזה והשלכותיה על הגדה המערבית. הדיווחים מצביעים על התכווצות חסרת תקדים בתוצר המקומי הגולמי ברצועת עזה בשיעור של למעלה מ-82%, לצד שיעור אבטלה חסר תקדים של 80%. בגדה המערבית התכווץ התוצר המקומי ב-19%, ושיעור האבטלה עלה ל-35%. במצטבר, הכלכלה הפלסטינית רשמה ירידה של 28% בתוצר המקומי, עם שיעור אבטלה ממוצע של 51%, נתון גבוה משמעותית מהשנה הקודמת.
הנתונים מבוססים על הערכות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, שפותחו בתיאום עם ועדת הייעוץ לסטטיסטיקה כלכלית, המורכבת ממומחים כלכליים, אקדמאים, ומוסדות פיננסיים פלסטיניים. ההערכות מתחשבות בנתונים עדכניים ובהנחות לגבי מצב פוליטי וכלכלי, השפעת הסיוע החיצוני, מדיניות הכיבוש, ומספר העובדים הפלסטינים בישראל. בנוסף, נלקחו בחשבון נתוני מסחר, פעילות כלכלית ותנאי החיים בשטחים הפלסטיניים.
ההתמוטטות הכלכלית לא פסחה על ענפים מרכזיים. ענף הבנייה רשם ירידה חדה של 46%, כאשר ברצועת עזה הגיעה הירידה ל-98%. ענף התעשייה ירד ב-33%, והחקלאות התכווצה ב-32%. גם ענף השירותים, המהווה כ-65% מהכלכלה הפלסטינית, חווה ירידה של 27%, עם השפעה דרמטית יותר ברצועת עזה מאשר בגדה המערבית. הירידה בפעילות הכלכלית שיקפה גם צמצום משמעותי בתשתיות ובשירותים בסיסיים, כולל תשתיות בריאות, חינוך ותשתיות אספקה, אשר החריפו את המשבר ברצועת עזה והובילו למחסור קריטי במזון ובציוד רפואי.
המסחר הבינלאומי ספג ירידה כוללת של 11% במהלך השנה, כאשר הייצוא הפלסטיני ירד ב-13% והייבוא צנח ב-11%. הסחר עם ישראל מהווה עדיין חלק מרכזי מהפעילות הכלכלית, אך התלות בסחורות מיובאות ממשיכה להוות נקודת חולשה משמעותית בכלכלה הפלסטינית. מצב זה הוביל להגדלת הגירעון המסחרי ולהחמרה בפערי אספקה, בעיקר ברצועת עזה.
רמות האבטלה הגבוהות, במיוחד ברצועת עזה, מלוות בירידה משמעותית בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, שירד ל-40% בלבד ברמה הארצית. ברצועת עזה ירדה ההשתתפות ל-36%, ואילו בגדה המערבית ל-43%, נתונים שממחישים את עומק המשבר הכלכלי. ירידה זו, בשילוב עם העלייה החדה במחירי המזון והצריכה, יצרו תנאי מחיה קשים במיוחד עבור מרבית האוכלוסייה.
מבט קדימה לשנת 2025 כולל שלושה תרחישים אפשריים. התרחיש הבסיסי מניח המשך הגבלות תנועה וסחר, עם צמיחה מזערית של 0.6% בלבד בתוצר המקומי. תרחיש התאוששות ושיקום, הכולל את הפסקת התוקפנות הישראלית והתחלת שיקום רצועת עזה, עשוי להביא לצמיחה משמעותית של 19.6%. לעומת זאת, תרחיש פסימי, המניח החרפה במצב הביטחוני והכלכלי, עשוי להוביל לירידה נוספת של 5.5% בתוצר המקומי ולשיעור אבטלה שעשוי לעלות מעבר ל-53%.
על אף התחזיות, נותרת התלות בסיוע בינלאומי כגורם מרכזי בשיקום הכלכלה הפלסטינית. גיוס משאבים חיצוניים למימון פרויקטים ולשיקום התשתיות ההרוסות יידרש לשם יצירת יציבות בסיסית, אך ללא שינוי מהותי במצב הפוליטי והכלכלי, האתגרים צפויים להישאר משמעותיים גם בשנים הבאות.
