כבר כתבתי כאן שעבור רוב היהודים, הפלסטינים שנעצרו ונפצעו במסגד אל-אקצא, הם לא יותר מצירוף מופשט. אין להם שם. אין להם פנים. אין להם משפחה. אין להם שאיפות. אין להם תקווה.
אז תכירו את חאלד זייתון. מתגורר במזרח ירושלים. נולד לכיבוש וחי בו כל ימי חייו. אתמול נפצע מכדור גומי שירה לעבר ראשו אחד מבחורינו המצוינים. הוא פונה לבית החולים אל-מקאסד, שם אובחנו אצלו שברים בגולגולת ובאף. את רוב היהודים הוא לא מעניין. מעולם לא עניין. זו שגרה של פלסטינים.
תודה למאיר ברוכין
