רמאללה, 8 בנובמבר 2026, וואפא – מועדון האסיר מסר כי לפי עדויות אסירים, אסירות ומשוחררים, כ־80% מהאסירים והאסירות בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי, בהם ילדים, סובלים מגרדת ללא טיפול של ממש וללא צעדים להסרת הגורמים להתפשטותה.

בתדרוך שפרסם היום, יום ראשון, בעקבות ביקורי צוותיו המשפטיים אצל עשרות אסירים ואסירות באוקטובר ובתחילת נובמבר, מסר המועדון כי העדויות מצביעות על מדיניות שיטתית של עינויים, הרעבה והזנחה רפואית. לדבריו, בתי הכלא הפכו בשלוש שנות רצח העם לאחת הזירות המרכזיות שלו, וההפרות אינן מעשים נקודתיים.

העדויות התמקדו בהתפשטות הגרדת, בהידרדרות מצבם של חולים ופצועים, בפשיטות אלימות חוזרות ובהתעללות יומיומית. רבים מהחולים זקוקים לניתוחים ולאביזרי עזר שאינם מקבלים.

עשרות אסירים סיפרו כי יחידות מיוחדות של הנהלת בתי הכלא פושטות על האגפים כשהן מצוידות בכלי נשק ומלוות בכלבי משטרה. בחודשים האחרונים תועדו עשרות פציעות מקליעי גומי ומאמצעים שהאסירים אינם מכירים ומתארים לפי השפעתם: כוויות או חוסר יכולת לנוע.

לפי המועדון, תדירות הפשיטות משתנה בין בתי הכלא, אך פרק הזמן ביניהן אינו עולה על שבועיים. בחלק מהאגפים הן נערכות מדי יומיים או שלושה, בחדרים שנבחרים מראש. המכות גורמות בין היתר לשברים בשיניים ובצלעות ולחבלות ברחבי הגוף.

אלפי אסירים סובלים ממחסור חמור בבגדים, שלדברי המועדון תורם להתפשטות הגרדת. בחלק מאגפי כלא הנגב הוחמר המחסור באפשרות להתקלח בעקבות תקלה נרחבת במקלחות. לכך מצטרפת צפיפות קשה, על רקע המשך המעצרים היומיומיים.

המועדון מסר כי כמות המזון ואיכותו לא השתנו, וכי מראם של האסירים בעת שחרורם מעיד על ההרעבה המתמשכת. הוא הביע חשש לבריאותם של אלפים, ובייחוד אסירים המרצים עונשי מאסר ממושכים, אם מדיניות זו תימשך.

עדויות מכלא הנגב: פציעות, החרמת מזרנים ופחד מפני הספירה

המועדון נמנע מפרסום שמות האסירים בכלא הנגב, לאחר שרבים חששו להעיד. כמה מהם הוכו בדרך לפגישה עם עורך הדין, ולדבריו הפחד ניכר בפניהם.

אסיר אחד סיפר כי נפגע בגידי ידו במהלך פשיטה אלימה וכי הוא זקוק לניתוח. הוא תיאר גם פשיטה באגף 24 ב־28 באוקטובר, בשבע בבוקר, שבמהלכה נלקחו המזרנים מהאסירים והם הותקפו.

אסיר מאגף 26 סיפר כי שתיים משיניו נשברו ממכות. עורך הדין שביקר אותו מסר כי ניכר בו פחד בעת שתיאר את התקיפה. עוד נמסר כי במהלך הביקור לא הורשו האסירים לחתום על ייפויי הכוח הנדרשים לטיפול בענייניהם המשפטיים.

אסיר נוסף העיד כי המזרנים נלקחים במשך כל שעות היום, והאסירים נאלצים לשבת על הרצפה או על מיטות הברזל. לדבריו, הדבר מכביד במיוחד על חולים, קשישים ואסירים הסובלים מבעיות בעצמות ובגפיים.

בעדות אחרת נמסר כי היציאה לחצר תלויה בשיקול דעתם השרירותי של הסוהרים, וכי מרבית האסירים בתאים נאלצים לישון על הרצפה בשל הצפיפות.

אסיר מאגף 25 תיאר פחד וחרדה לקראת הספירה או מה שמכונה "הבדיקה הביטחונית", המלווים לעיתים קרובות בפשיטות ובמכות. הוא סיפר כי הוכה ונחבל בחלקים שונים בגופו.

עדות נוספת על הפשיטה באגף 24 ב־28 באוקטובר תיארה ריסוס גז וירי קליעי גומי, שמהם נפצעו שלושה אסירים, לצד כניסה לחדרים והכאת האסירים.

גם האסירות מדווחות על הרעבה, התעללות ומחסור בטיפול

המועדון מסר כי עדויות האסירות מתארות תנאים דומים: הרעבה, פשיטות אלימות, חיפושים, התעללות ושלילת טיפול רפואי וצרכים אישיים. מצבן מחמיר עם העלייה במספרן, הצפיפות והמחסור בבגדים. כמה מהן סובלות מעוויתות בגפיים ומנגעים וגרד עז המונעים מהן לישון.

לדבריו, הנהלת הכלא ממשיכה להכחיש שהאסירות חולות בגרדת וטוענת שמדובר באלרגיה, אף שבדיקות של אסירות משוחררות אישרו כי נדבקו במחלה.

המועדון הדגיש כי הדמיון בין העדויות מבתי כלא ומאגפים שונים מעיד על דפוס רחב של עינויים, הרעבה ופשעים רפואיים. הוא קרא לגופי זכויות האדם הבינלאומיים לפעול להפסקת הפשעים, שלדבריו נועדו לפגוע באסירים גופנית ונפשית.

לפי הנתונים שבידי המועדון, בבתי הכלא מוחזקים יותר מ־9,300 אסירים, ובהם כ־90 נשים.