רמאללה, 13 באוגוסט 2026, וואפא – מועדון האסיר הפלסטיני והמטה הלאומי להשבת גופות ההרוגים מסרו כי הפרסום בעיתון "הארץ", שלפיו רשויות הכיבוש הודו שהן מחזיקות בכ־1,700 גופות, חלקן קבורות ואחרות מוחזקות במקררים, חושף שוב את היקפה של מדיניות החזקת הגופות. לדבריהם, מדיניות זו משמשת את הכיבוש כאמצעי שליטה וענישה קולקטיבית נגד העם הפלסטיני.

בהודעה משותפת שפרסמו היום, חמישי, מסרו שני הגופים כי אין זו הפעם הראשונה שרשויות הכיבוש מפרסמות נתונים בנושא. בעבר הן הציגו נתונים שונים על מספר גופות הפלסטינים המוחזקות בידיהן, ובהן גופות של נשים, ילדים ואסירים.

השניים ציינו כי בעבר הודו רשויות הכיבוש בהחזקת כ־1,500 גופות. אף שבעסקאות חילופים, האחרונה שבהן באוקטובר 2025, הוחזרו גופות של כמה הרוגים, הנתון החדש מעיד על עלייה נוספת במספר הגופות המוחזקות וכולל פלסטינים מאזורים שונים.

מועדון האסיר והמטה הלאומי הדגישו כי לא ניתן לנתק את העלייה מהמשך פשע ההשמדה, ממעשי ההרג הנרחבים, מההיעלמויות הכפויות ומהימצאותם של אלפי נעדרים, בייחוד ברצועת עזה.

לדבריהם, החזקת הגופות אינה צעד נפרד ממכלול הפשעים, אלא מדיניות שיטתית שבמסגרתה משתמשות רשויות הכיבוש בגופות כדי להעניש את החיים, להפעיל לחץ על המשפחות ולהשתמש בהן לצורכי מיקוח. בכך נמנעת מהמשפחות אחת מזכויותיהן האנושיות הבסיסיות: להיפרד מיקיריהן ולהביאם לקבורה בכבוד.

עוד נמסר כי חומרת הנתון אינה נובעת רק ממספר הגופות, אלא גם מכך שהוא מעיד על התרחבות המדיניות ועל המשכה. רשויות הכיבוש ממשיכות להטיל הגבלות ולנקוט הליכים הנוגעים לגופות, שהשלכותיהם פוגעות במשפחות הפלסטיניות ומותירות אותן במצב מתמשך של המתנה ואובדן ללא סגירת מעגל.

מדיניות הנמשכת מעבר למוות

מועדון האסיר והמטה הלאומי הדגישו כי החזקת גופות אינה תופעה חדשה, אלא מדיניות הנמשכת יותר מחמישה עשורים. לדבריהם, בתקופה הנוכחית היא הגיעה להיקף חסר תקדים, הן במספר הגופות המוחזקות והן במשך הזמן שבו נמנעת מהמשפחות האפשרות לקבלן.

השניים ציינו כי הנתונים על מספר הגופות עדיין מבוססים על הערכות, לנוכח המשך פשע ההשמדה ברצועת עזה, הימצאותם של אלפי נעדרים והמשך ההיעלמויות הכפויות. לדבריהם, יש צורך דחוף לחשוף את המספרים המדויקים ולברר את גורל הקורבנות.

לקראת היום הלאומי להשבת גופות ההרוגים, המצוין מדי שנה ב־27 באוגוסט, פרסמו המטה הלאומי ומוסדות פלסטיניים דף נתונים שעסק במה שהגדירו "מדיניות השליטה במוות" שמיישמות רשויות הכיבוש.

לפי המסמך, החזקת גופות היא אחד הביטויים המרכזיים של מדיניות זו. הרשויות משתמשות בגוף לאחר המוות כאמצעי לשליטה ולדיכוי, מונעות מהמשפחות לקיים אבל פומבי ומותירות אותן בהמתנה ממושכת להשבת גופות יקיריהן.

מדיניות זו אינה מסתיימת בעצם החזקת הגופות. במקרים רבים מטילות רשויות הכיבוש תנאים קשים בעת החזרתן, ובהם קבורה בשעות הלילה והגבלת מספר המשתתפים. בכך הופכים גם טקסי הפרידה והקבורה לזירה נוספת של שליטה ודיכוי.

מנוהל צבאי למערכת ממוסדת

מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות אדם, המנהל את המעקב המשפטי אחר הנושא, מסר כי התפתחות המדיניות לאורך השנים משקפת את הפיכתה מפרקטיקה צבאית בלתי סדירה למדיניות המעוגנת במערכת המשפטית, השיפוטית והחקיקתית של הכיבוש.

מאז 1967 נקברו אלפי פלסטינים בבתי קברות חשאיים המכונים "בתי הקברות של המספרים". בשנת 2004 פורסמה הנחיה שהגבילה זמנית את הפרקטיקה, אך היא חודשה בהיקף נרחב בשנת 2015 מכוח תקנות ההגנה לשעת חירום מתקופת המנדט הבריטי משנת 1945.

בשנת 2017 קבע בית המשפט העליון כי אין בסיס חוקי להחזקת הגופות, אך דחה את יישום החלטתו כדי לאפשר לממשלה לחוקק חוק שיעניק לפרקטיקה בסיס משפטי. בשנת 2018 תיקנה הכנסת את החוק למאבק בטרור והעניקה למשטרה סמכות רשמית להחזיק בגופות.

בשנת 2019 חזר בו בית המשפט מהחלטתו הקודמת. בתשובה לעתירה שהגיש מרכז ירושלים, הוא התיר להחזיק בגופות לצורכי "מיקוח". בשנת 2020 הורחבה המדיניות והוחלה על כל הפלסטינים שהואשמו בביצוע פיגועים.

כך הפכה פרקטיקה שהחלה כנוהל צבאי זמני לכאורה למדיניות שיטתית, המעוגנת בצווים צבאיים, בחקיקה ובהחלטות שיפוטיות. לדברי המרכז, הדבר משקף את המשך השימוש בגופות כאמצעי שליטה, ענישה ומיקוח גם לאחר המוות.

"אבל מושהה": הענישה נמשכת נגד המשפחות

מועדון האסיר והמטה הלאומי מסרו כי החזקת הגופות גורמת למשפחות נזק אנושי ונפשי עמוק ומותירה אותן במצב של "אבל מושהה". המשפחות אינן יכולות לדעת מה עלה בגורל גופת יקירן, להיפרד ממנו או לקבור אותו, וכך נמנעת מהן האפשרות להשלים את טקסי האבל.

במקרים רבים מוחזרות הגופות כשהן קפואות או נושאות סימני פציעה והשחתה. הדבר מעמיק את הטראומה של המשפחות ומונע מהן להיפרד מיקיריהן בתנאים השומרים על כבודם.

רשויות הכיבוש מטילות במקרים שונים תנאים קשים להחזרת הגופות ולקבורתן, ובהם הפקדת ערבויות כספיות, קבורה בשעות הלילה, הגבלת מספר המשתתפים בהלוויה והעברת הגופה למקום המרוחק מבני המשפחה.

שני הגופים הדגישו כי הפגיעה אינה מסתיימת במותו של הפלסטיני. לדבריהם, הענישה נמשכת גם לאחר מותו וגופתו משמשת אמצעי להענשת משפחתו ולהשפלתה, עד שהמוות עצמו הופך לזירה נוספת של שליטה ודיכוי.

פגיעה בכבוד האדם והפרה של המשפט הבינלאומי

מועדון האסיר והמטה הלאומי הדגישו כי החזקת הגופות היא פגיעה חמורה בכבוד האדם ומעלה שורה של הפרות של משפט זכויות האדם הבינלאומי ושל המשפט ההומניטרי הבינלאומי. אלה כוללות את החובה לכבד את המתים, לטפל בגופות בכבוד ולכבד את חיי המשפחה ואת האמונות והמנהגים הדתיים של המשפחות.

לדבריהם, המשך החזקת מספר כה גדול של גופות, במקביל להימצאותם של אלפי נעדרים ברצועת עזה, מחייב פעולה בינלאומית דחופה לבירור גורל הנעדרים, לזיהוי הקורבנות ולהבטחת החזרת הגופות למשפחותיהם.

השניים הדגישו כי 1,700 הגופות אינן רק נתון מספרי, אלא מייצגות את אובדנן של משפחות שנשללה מהן הזכות להיפרד, לקבור ולהתאבל. המשך החזקתן מעיד כי גופות המתים עדיין משמשות אמצעי לשליטה ולענישה.

הם קראו שלא להסתפק בתיעוד מספר הגופות המוחזקות, אלא לפעול לסיום המדיניות, להעמיד את האחראים לה לדין, לחשוף את גורלם של כל הנעדרים ולהחזיר את הגופות למשפחותיהן.

נתונים על גופות הפלסטינים המוחזקות בידי כוחות הכיבוש

לפי נתוני המטה הלאומי להשבת גופות ההרוגים, הוא תיעד את החזקתן של 800 גופות בבתי הקברות של המספרים ובמקררים של הכיבוש. עם אלה נמנות 256 גופות הקבורות בבתי הקברות של המספרים ו־544 גופות המוחזקות מאז חידוש המדיניות בשנת 2015. בין הגופות המוחזקות נמצאות גופותיהם של 99 אסירים, 83 ילדים וקטינים שטרם מלאו להם 18 ועשר נשים.

בנוגע לגופות מרצועת עזה, המטה הלאומי תיעד את החזרתן של 930 גופות עד 4 בפברואר 2026. חלקן הוחזרו לפני עסקת החילופים, ובהן גופות שנלקחו מבתי קברות ומבית החולים שיפא. כמו כן, רשויות הכיבוש החזירו 66 ארגזים שהכילו שרידי אדם.