עזה, 20 ביולי 2026, וואפא — מאת חוסין נזיר סינואר
במשך שנים נחשבה רצועת עזה לאזור חקלאי שסיפק לתושביו ירקות בכמות מספקת ואף ייצא את העודפים. לאחר כמעט שלוש שנות מלחמה, ירקות בסיסיים כמו עגבניות, מלפפונים, תפוחי אדמה, פלפלים וירקות עלים הפכו למצרך נדיר, יקר ולעיתים גם באיכות ירודה.
הפגיעה אינה מסתכמת במחסור במזון. ענף הירקות סיפק בעבר פרנסה לאלפי חקלאים, פועלים, נהגים, סוחרים ובעלי דוכנים בשווקים. בעקבות הרס השטחים החקלאיים, סגירת המעברים והמחסור בציוד ובחומרי גלם, רבים מהם איבדו את מקור הכנסתם.
תושב הרצועה עלי עאבד סיפר כי מרבית התושבים כמעט שאינם יכולים עוד להרשות לעצמם לקנות ירקות, אף שבעבר הם היו מרכיב מרכזי בארוחות היומיות. לדבריו, הפגיעה בענף הותירה אלפי משפחות ללא עבודה, ובהן עובדים בחקלאות, נהגי עגלות ומשאיות, סוחרים סיטונאים וקמעונאים.
מוסטפא דרוויש, תושב הרצועה, אמר כי לפני המלחמה נע מחירו של קילוגרם ירקות בין שקל אחד לארבעה שקלים, והתושבים יכלו לקנות כמויות גדולות. מאז זינקו המחירים לרמות חסרות תקדים, ורבים נאלצים לקנות ירקות בודדים ואף חלקים מהם. לדבריו, בתקופות מסוימות נמכר רבע בצל ב־15 שקלים ושן שום ביותר משבעה שקלים.
אמיר עאמר סיפר כי משפחות רבות עברו להסתמך על ירקות משומרים, ובהם אפונה, פול, במיה ושעועית, כדי להשביע את ילדיהן. לדבריו, מדובר בתחליף זול יותר לירקות הטריים, אף שהוא מכיל חומרים משמרים. תושבים אחדים מנסים לגדל ירקות ליד האוהלים שבהם הם מתגוררים, אך היבול מועט בשל המחסור במים ובדשנים.
החקלאי יאסין אל־אסטל הסביר כי המחסור נובע משילוב של כמה גורמים: סגירת המעברים, מניעת הכנסת זרעים, חומרי הדברה ודשנים, הרס קרקעות חקלאיות והכללת שטחים רבים באזורים שאסור לתושבים להגיע אליהם. לכך מתווספים עלויות הובלה גבוהות, מחסור במחסנים והיעדר מקומות בטוחים לאחסון ציוד חקלאי.
לדבריו, מחירן של אריזות זרעים מסוימות עלה מכ־500 שקלים לכמעט 3,000 שקלים. גם המשתלות סובלות מירידה חדה בתפוקה בעקבות הרס מתקנים רבים, התייקרות השתילים והקושי להשיג זרעים.
אל־אסטל הוסיף כי קיים מחסור חמור גם בחומרי הדברה ובתרופות חקלאיות, ומחיריהם של המוצרים שנותרו בשוק עלו מאוד. הרס המחסנים והחנויות, לצד הירידה במספר רפתות ומשקי בעלי החיים ששימשו מקור לדשן טבעי, הפכו את העבודה החקלאית למורכבת ויקרה יותר.
לדבריו, ההרס לא פגע רק בגידולי הירקות, אלא גם במטעים, בחממות, בעצי נוי, ביערות ובעצים ותיקים. הוא טען כי מדובר בהרס מכוון של מרכיבי החיים והסביבה ברצועה.
החקלאי ערפאת אל־עטאר מסר כי המחסור במים, עלות הדלק להפעלת משאבות ובארות, התייקרות השמנים וחלקי החילוף והמחסור בלוחות סולאריים ובחשמל פוגעים ישירות בתפוקה החקלאית ומייקרים את התוצרת.
לדבריו, כדי לשקם את הענף נדרשים זרעים, שתילים, חומרי הדברה, דשנים וציוד מלא, לצד שטחים חקלאיים בטוחים. אלא שחלק גדול מהקרקעות שעדיין ניתן לעבד תפוס כיום באוהלים, ושטחים אחרים מזוהמים בפסולת מלחמה ובשרידי הפצצות, שעלולים לסכן את בריאות התושבים אם יעובדו לפני שיקום הקרקע.
אל־עטאר הזכיר גם את הפגיעה בבית לאהיא שבצפון הרצועה, שנודעה בגידול התותים. לדבריו, התותים, שכונו "הזהב האדום" של הרצועה ויוצאו בעבר לשווקים בעולם, כמעט נעלמו בעקבות עקירת התושבים והרס השטחים החקלאיים.
מוכר הירקות ח'אלד אל־פקעאווי אמר כי הכמויות המגיעות לשווקים קטנות בהרבה מהביקוש, ולכן המחירים נותרים גבוהים וההיצע אינו מספק את צורכי האוכלוסייה. לדבריו, הביקוש משתנה מדי יום בהתאם לכמויות הנכנסות ולמחירים, והוא הביע תקווה שהמעברים ייפתחו ויוכנסו כמויות גדולות יותר של תוצרת.
מקורות מקומיים ברצועה מסרו כי במהלך המלחמה נגרם נזק נרחב למגזר החקלאי, שהביא לקריסה כמעט מוחלטת של התשתיות היצרניות. לפי ניתוח תצלומי אוויר, מערכות מידע גיאוגרפיות ומאגרי מידע חקלאיים, שיעור הנזק ברוב הענפים עבר את 85%.
הנזק הכולל למגזר החקלאי מוערך בכ־3.49 מיליארד דולר, מהם 1.9 מיליארד דולר בנזק ישיר ו־1.59 מיליארד דולר בנזק עקיף.
בתחום הגידולים הצמחיים נפגעו כ־158,909 דונם מתוך 182,247 דונם של קרקע חקלאית, שיעור נזק של 87.1%. הפגיעה הובילה לירידה חדה בייצור המקומי ולצמצום היכולת לספק מזון לתושבי הרצועה.
גם מערך ההשקיה קרס כמעט לחלוטין. כ־8,700 בארות חקלאיות יצאו מכלל שימוש, 3,828 מאגרי מים נפגעו ו־1,371 קילומטרים של צינורות להובלת מים חקלאיים נהרסו.
