ירושלים, 2.4.2026, וואפא – מחוז ירושלים מסר היום, יום חמישי, כי במהלך הרבעון הראשון של השנה תועדו שישה הרוגים, 419 מקרי מעצר ופריצה של 9,373 מתנחלים למסגד אל-אקצא המבורך, שכוחות הכיבוש סגרו מאז 28 בפברואר האחרון.

בדוח נכתב כי ששת ההרוגים תועדו על רקע ההסלמה בתוקפנות המאורגנת שמפעילים כוחות הכיבוש והמתנחלים, בתוך מציאות שיטתית של היעדר ענישה והיעדר נשיאה באחריות.

לפי הדוח, ההרוגים הם: נצראללה מוחמד ג’מאל אבו סיאם ממכמאס, שנהרג בעקבות תקיפה חמושה של מתנחלים על העיירה מכמאס ב־18 בפברואר; מוראד שווייכי, שנהרג בעת עבודתו כנהג אוטובוס בשטחי 48 ב־18 במרץ; קאסם אמג’ד אבו אל־עמל שקיראת, בן 21, שנהרג לאחר שכוחות מיוחדים פשטו על בית משפחתו בג’בל אל־מוכבר ב־25 במרץ.

עוד תועדו הריגתו של מוחמד פרג’ אל־מאלחי, בן 38, מהעיירה שראפאת, בעקבות תקיפה חמושה של מתנחלים ב־26 במרץ, וכן הריגתם של מוסטפא אסעד מוסטפא חמד וסופיאן אחמד סאלח אבו ליל ב־27 במרץ, לאחר שנורו בידי כוחות הכיבוש במהלך פשיטה על מחנה קלנדיה.

מחוז ירושלים תיעד במהלך הרבעון הראשון של השנה גם 106 פצועים מקרב תושבי ירושלים, כתוצאה מתקיפות מתמשכות שביצעו כוחות הכיבוש והמתנחלים, ובהן ירי חי, ירי כדורי מתכת, מכות וגז מדמיע.

מרבית הפצועים נרשמו באזור גדר ההפרדה, בעיקר באל־ראם, כפר עקב, סילואן, ענאתא, בדו, אלעיזריה, ומחנות שועפאט וקלנדיה, לצד הריכוזים הבדואיים במכמאס ובח’אן אל־אחמר.

מן הנתונים עולה עוד כי במהלך פברואר ומרץ חלה עלייה בתקיפות המתנחלים, ונרשמו פציעות המוניות, בעיקר במכמאס ובח’לת א־סדרה, באופן המעיד על פגיעה ישירה בריכוזים הפלסטיניים וניסיון לדחוק אותם לעבר עקירה כפויה.

עוד תועדו 419 מקרי מעצר של תושבים, בהם עשרה ילדים ושבע נשים, במסגרת מדיניות דיכוי שיטתית שכללה פשיטות על בתים, עיכובים במחסומים ובכבישים ושימוש בכוח ובהפחדה.

המעצרים התבצעו בכמה אזורים, ובראשם מחנה קלנדיה, עיסאוויה, ענאתא, סילואן וכפר עקב, וכן בסביבת מסגד אל־אקצא, והם כוונו נגד פעילים, עיתונאים, אסירים משוחררים ומספר רב של פועלים שהגיעו ממחוזות אחרים בגדה, באופן המשקף את מאמצי כוחות הכיבוש להשליט שליטה על מכלול תחומי החיים בירושלים.

מחוז ירושלים מסר עוד כי במהלך הרבעון הראשון תועדו 153 תקיפות של מתנחלים, מהן 32 תקיפות פיזיות, ברחבי ירושלים, כחלק מהסלמה מאורגנת שכוונה נגד מסגד אל־אקצא, הריכוזים הבדואיים, רכוש, ואתרים קדושים מוסלמיים ונוצריים, ואשר הביאה להריגתם של שלושה מתושבי ירושלים: נצראללה אבו סיאם, מוראד שווייכי ומוחמד אל־מאלחי.

התקיפות כללו ירי, פגיעות פיזיות, הצתת רכוש, השתלטות על בתים, הקמת מאחזים, חסימת כבישים, תקיפות נגד כנסיות, ניסיונות להכניס קורבנות לאל־אקצא והסתה לקיום טקסים תלמודיים בתוכו.

לפי הדוח, ההפרות הללו בוצעו תחת הגנה ישירה של כוחות הכיבוש, באופן המעיד על שילוב תפקידים בהכתבת מציאות חדשה בשטח. עוד נכתב כי לשלטונות הכיבוש אחריות משפטית מלאה לפשעים הללו, לנוכח היעדר כל נשיאה באחריות והמשך החסינות מעונש.

במהלך הרבעון הראשון תועדו גם 147 פעולות הריסה ועבודות עפר, ובהן 23 מקרי הריסה עצמית כפויה שבהם אולצו תושבי ירושלים להרוס את בתיהם במו ידיהם, 113 פעולות הריסה שביצעו כלי הרכב של כוחות הכיבוש, ו־11 עבודות עפר שכוונו נגד אדמות ורכוש פלסטיניים.

לפי הנתונים, ההריסות בוצעו בכמה שכונות ועיירות בירושלים, ובהן סילואן, בית חנינא, צור באהר, עיסאוויה, ג’בל אל־מוכבר ושועפאט, כחלק ממדיניות שיטתית שמטרתה לכפות עקירה ולפגוע במקורות הפרנסה של תושבי ירושלים.

עוד נכתב כי מחוז ירושלים היה עד להסלמה חסרת תקדים במדיניות הכיבוש הנוגעת לצווי הריסה, פינוי והשתלטות על קרקעות, במסגרת מאמץ לעצב מחדש את המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית בעיר, בעיקר בשכונות ובאזורים בעלי צפיפות פלסטינית גבוהה, ובראשם סילואן, שכונת בטן אל־הווא והעיירה ענאתא.

במהלך התקופה תועדו 214 התראות, ובהן 146 צווי הריסה, 62 צווי פינוי ושישה צווי השתלטות, נתון המלמד על החרפה מסוכנת בקצב ההפרות הללו, ובמיוחד הפינויים הכפויים שכיוונו באופן נרחב לשכונת בטן אל־הווא בסילואן לטובת עמותות מתנחלים.

מחוז ירושלים תיעד, בהתבסס על מעקב יומי אחר הודעות רשמיות של שלטונות הכיבוש ועיריית הכיבוש בירושלים, וכן על נתוני מרכז בית המזרח, בסך הכול 53 תוכניות התנחלות במהלך שלושת החודשים, נתון המעיד על האצה ברורה בהתרחבות ההתנחלות.

מן הנתונים עולה כי מתוך תוכניות אלה, 17 הופקדו, והן כוללות בנייה של 2,592 יחידות התנחלות על שטח כולל של כ־1,256.978 דונם. עוד אושרו תשע תוכניות לבניית 860 יחידות על שטח של כ־82.407 דונם, ובנוסף פורסמו חמישה מכרזים ותוכניות למכרז שכללו אלפי יחידות התנחלות, לצד מיזמים כלכליים ובהם מתחמי תעסוקה ומסחר.

אשר להפרות באל־אקצא, נכתב בדוח כי הסגירה המתמשכת של מסגד אל־אקצא ושל כנסיית הקבר בירושלים היא אחד הביטויים החמורים ביותר של המדיניות הישראלית בעיר, שכן אין מדובר עוד בצעד “ביטחוני” חולף אלא בכלי שיטתי לעיצוב מחדש של המציאות הקיימת בעיר.

באמצעות הגבלות על כניסת מתפללים, סגירה חוזרת ונשנית של שערי מסגד אל־אקצא וכנסיית הקבר, ושליטה במספר הנכנסים ובגילם, מבקשים שלטונות הכיבוש, לפי הדוח, לקבע מציאות חדשה המבוססת על צמצום הנוכחות הפלסטינית במקומות הקדושים והחלשת הזיקה הדתית והלאומית אליהם.

עוד נכתב כי צעדים אלה משתלבים בהקשר רחב יותר שמטרתו לכפות ריבונות בפועל על המקומות הקדושים בעיר הכבושה, ולשנות את מעמדם ההיסטורי והמשפטי, תוך ניצול השתיקה הבינלאומית המאפשרת את המשך המדיניות הזאת ואת החרפתה.

על רקע זה הופכת הסגירה, לפי הדוח, מאמצעי זמני למדיניות קבועה, המשמשת אמצעי לחץ על תושבי ירושלים וניסיון לכפות נוסחה חדשה בלב העיר, המבוססת על הדרה הדרגתית של האוכלוסייה הילידית.

מחוז ירושלים תיעד במהלך הרבעון הראשון את ההפרות השיטתיות של כוחות הכיבוש, אשר המשיכו בצעדים שמטרתם להטיל הגבלות נוספות על העיר ועל תושביה. בראש ההפרות עמדו התקיפות המתמשכות נגד מסגד אל־אקצא, לצד פריצות נרחבות של מתנחלים תחת הגנת כוחות הכיבוש, וניסיונות לקבע מציאות חדשה הפוגעת במעמד ההיסטורי והמשפטי הקיים.

לאחר מכן נמשכו פעולות ההריסה ועבודות העפר בשכונות שונות בעיר, נמסרו עשרות התראות, תועדו הרוגים ונרשמו פציעות בקרב תושבים כתוצאה מתקיפות ישירות או מדיכוי בשטח.

בדוח צוין גם כי נמשכו מסעות המעצרים השרירותיים, וכי הוצאו החלטות על מאסר בפועל ומעצר בית נגד תושבי ירושלים, לצד צווי הרחקה כפויה ממסגד אל־אקצא ומירושלים, וכן קודמו הפקדה ואישור של תוכניות התנחלות חדשות שמטרתן לייהד את העיר ולשנות את אופייה הדמוגרפי והגיאוגרפי.

במהלך הרבעון הראשון נרשמה במסגד אל־אקצא הסלמה ניכרת בהיקף הפריצות וההפרות מצד ישראל, כאשר מספר הפורצים הכולל עמד על 9,373 מתנחלים, נוסף על 16,505 אחרים שנכנסו תחת הכיסוי המכונה “תיירות”, וכל זאת תחת אבטחה כבדה של משטרת הכיבוש והגבלות מתמשכות על הגעת מתפללים, במיוחד במהלך חודש רמדאן.

לאורך חודש מרץ הטילו שלטונות הכיבוש סגר כמעט מלא על מסגד אל־אקצא, שהחל ב־28 בפברואר ונמשך עד למועד כתיבת הדוח, במהלך חסר תקדים שהוא, לפי הדוח, הראשון מאז כיבוש ירושלים ב־1967 בתקופה זו של השנה. הנוכחות במסגד הוגבלה למספר מצומצם של אימאמים ושומרי וקף בלבד, ללא גישת מתפללים, בעוד אולמות תפילה מרכזיים נסגרו, ותפילות לא נשמעו ברחבי העיר העתיקה, במהלך שמשקף הסלמה חסרת תקדים שנועדה לצמצם את הנוכחות המוסלמית במסגד.

אשר להחלטות נגד העצורים, בדוח נכתב כי בתי המשפט של הכיבוש ממשיכים להוציא החלטות שרירותיות נגד תושבי ירושלים, ובהן הגבלות חמורות על חופש התנועה, קנסות כספיים כבדים המכבידים על המשפחות, מעצרי בית כפויים, צווי הרחקה ואיסורי יציאה מהארץ.

עוד נכתב כי בתי המשפט המשיכו להאריך מעצרים מינהליים שרירותיים ללא הגשת כתבי אישום מוגדרים, לעיתים לתקופות ממושכות, באופן המהווה הפרה בוטה של זכויות האדם ושל עקרונות היסוד של הצדק המשפטי.

מחוז ירושלים תיעד במהלך הרבעון הראשון את המשך המדיניות הישראלית הדכאנית נגד האסירים תושבי ירושלים, כאשר הוצאו 85 פסקי דין והחלטות, מהם 69 החלטות של מעצר מינהלי ו־16 גזרי דין של מאסר בפועל.

גם מדיניות שלילת החירות באמצעות מעצר בית נמשכה, ובדוח צוין כי כוחות הכיבוש מכוונים במיוחד נגד צעירים ועיתונאים, תוך שימוש במעצר הבית כאמצעי ענישה חלופי למעצר ישיר.

במהלך החודש תועדו 18 החלטות על מעצר בית, בליווי תנאים מחמירים שכללו הרחקה זמנית ואיסור שימוש בטלפון וברשתות החברתיות, במהלך שנועד, לפי הדוח, להגביל את פעילותם האזרחית והתקשורתית ולהשתיק את קולם.

עוד נכתב כי שלטונות הכיבוש הוציאו 595 צווי הרחקה, שהתמקדו בעיקר במסגד אל־אקצא ובעיר העתיקה, ושהופנו כלפי מוראביטון, שומרי המסגד, אסירים משוחררים, עיתונאים, פעילים, שייח’ים, אימאמים ועובדי המסגד, במטרה לערער את הנוכחות הפלסטינית בעיר.

במהלך הרבעון הראשון של השנה המשיכו שלטונות הכיבוש להשתמש גם באיסורי יציאה מן הארץ ככלי ענישה שרירותי נגד תושבי ירושלים, ובמיוחד נגד דמויות דתיות ולאומיות וצעירים מירושלים, כחלק ממדיניות שמטרתה להגביל את חופש התנועה ולהדק את השליטה בעיר. במהלך התקופה תועדו תשעה צווי איסור יציאה מן הארץ.

הדוח מתייחס גם להמשך המדיניות השיטתית של כוחות הכיבוש נגד הנהגות דתיות ולאומיות פלסטיניות. כך, לדבריו, נמשך המעקב המשפטי נגד מושל ירושלים, עדנאן ר’ית, באמצעות דחיית ישיבות משפטו במטרה להגביל את תפקידו הרשמי.

בינואר חידשו שלטונות הכיבוש את איסור היציאה מן הארץ שהוטל על השייח’ עכרמה סברי, ובמרץ זימנו אותו לחקירה בטרם הוטל עליו צו הרחקה מהעיר העתיקה ל־15 ימים.

עוד צוין כי מאז ינואר נאסר על השר אשרף אל־אעוור להיכנס לגדה המערבית, וההחלטה אושרה בפברואר. בנוסף נעצר השייח’ מוחמד עלי אל־עבאסי במסגד אל־אקצא ונמסר לו צו הרחקה, בעוד שהרחקתו של השייח’ איאד אל־עבאסי מאל־אקצא לחצי שנה הוארכה באמצעות הודעה אלקטרונית.

לבסוף, הדוח מצביע על הסלמה ניכרת בפשעים ובהפרות נגד מוסדות ואתרים בירושלים במהלך הרבעון הראשון של השנה, כחלק ממדיניות שיטתית שמטרתה לכפות מציאות מייהדת ולערער את הנוכחות הפלסטינית.

ההפרות הללו כללו סגירת מקומות פולחן, ובראשם מסגד אל־אקצא, פשיטות על מוסדות של אונר”א במחוז, סגירתם והריסתם, פגיעה במרכזי תרבות כמו מרכז יבוס ותיאטרון אל־חכוואתי, וכן הידוק הלחץ על עיתונאים והגדרת פלטפורמות תקשורת כ“טרוריסטיות”.

עוד כללו ההפרות פגיעה במקומות קדושים מוסלמיים ונוצריים, לרבות תקיפות נגד בתי קברות וכנסיות והטלת מגבלות על קיום פולחן דתי.

לפי הדוח, ההפרות הללו נמשכו לאורך שלושת החודשים, החל בהשחתת בתי קברות מוסלמיים וניתוק שירותים ממוסדות חיוניים בינואר, דרך סגירת מוסדות קהילתיים, מניעת פעילויות דתיות ותרבותיות והגבלות על הווקף בפברואר, ועד צעדים מייהדים במרץ ובהם שינוי תוכניות בסילואן, פגיעה בשווקים וביוזמות קהילתיות, והמשך התקיפות נגד בית הקברות באב אל־רחמה, באופן המעיד על מדיניות מאורגנת לעיצוב מחדש של המציאות הדתית והמוסדית בעיר.