רמאללה, 22.11.2025 – וואפא

הקמפיין האקדמי הבינלאומי למאבק בכיבוש ובאפרטהייד הישראלי מציג בדוח חדש תמונה מורכבת וקשה של מציאות החינוך הפלסטיני בשנים האחרונות. לפי ממצאי הדוח, בתי הספר הפלסטיניים חדלו להיות מוסדות לימוד בטוחים, והפכו למרחבי חיכוך שבהם מצטלבות פעולות צבאיות, מגבלות תנועה והרס תשתיות. התוצאה היא מערכת חינוך שמתקשה להישאר מתפקדת, ועתידו של דור שלם עומד בפני סכנה ממשית.

הדוח, הנושא את הכותרת "חינוך תחת אש", מבוסס על נתונים רשמיים פלסטיניים ועל דו"חות של גופים בינלאומיים ואו״מיים. הוא מציין כי ההפרות נוגעות כמעט לכל מרכיב במרחב החינוכי, ומתפרשות על פני הגדה המערבית, ירושלים המזרחית ורצועת עזה. על פי הדוח, מדובר בהפרות המנוגדות לעקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ובראשן אמנת ז׳נבה הרביעית והאמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.

בגדה המערבית מתוארות סצנות יומיומיות שבהן תלמידים ומורים נאלצים להתמודד עם נוכחות צבאית בפתחי בתי הספר, מחסומים שלא מאפשרים הגעה סדירה לשיעורים, וחדירות של חיילים למבנים חינוכיים באמצע יום הלימודים. לפי משרד החינוך הפלסטיני, 152 בתי ספר נפרצו או ניזוקו בשנתיים האחרונות, ו־28 אחרים נסגרו לאחר פינוי קהילות שלמות שהיו תלויים בהם. מנהל בית ספר בדרום הגדה מתאר כיצד חיילים נכנסו לחצר באמצע השיעורים, הטילו רימוני גז לתוך הכיתות וגרמו לפחד ולחנק בקרב הילדים. לצד זאת, נרשמו 420 מקרי מעצר של תלמידים ואנשי הוראה בין תחילת 2023 לאמצע מאי 2024 — נתון שממחיש עד כמה הפכה מערכת החינוך למרחב פגיע ולא יציב.

בירושלים המזרחית מקבל המצב צורה אחרת, המשלבת בין פגיעה תשתיתית לבין ניסיון לעיצוב מחדש של הזהות הלימודית. החלטות לסגירת בתי ספר של אונר״א, המשרתים בין 800 ל־1,000 תלמידים, מוצגות כנובעות מהיעדר רישיון, אך ארגוני חינוך בעיר רואים בהן מהלך רחב יותר שמטרתו החלשת הנוכחות הפלסטינית במערכת החינוך. איגוד המורים בירושלים טוען כי מדובר בצעד נוסף בתהליך "מחיקת המרכיב הלאומי מהספרים", לצד הגבלות תנועה שמאלצות תלמידים להיעדר באופן תכוף ולעיתים ממושך.

רצועת עזה מציגה תמונה חריפה אף יותר. על פי נתוני אונסק"ו ומשרד החינוך הפלסטיני, יותר מ־93 אחוזים ממבני החינוך בעזה נהרסו כליל או נפגעו בצורה קשה. מספרי ההרוגים בקרב תלמידים ואנשי חינוך עד נובמבר 2023 — למעלה מ־3,100 תלמידים ו־130 עובדים — מציירים מציאות שבה מוסדות הלימוד עצמם הפכו ליעד בתקיפות, ולעיתים לאתרי מקלט שכשלו בהגנה על הנמצאים בהם. אחת הדוגמאות המובאות בדוח היא בית ספר בצפון הרצועה שאכלס יותר מ־1,500 תלמידים והפך בתוך שניות לערימה של הריסות, כשרבים מהילדים נהרגו בתוך הכיתות שבהן ניסו למצוא ביטחון.

השפעותיה של מציאות זו חורגות מעבר להרס המיידי. הדוח מתאר מצב שבו מערכת החינוך הפלסטינית אינה רק פגועה, אלא נמצאת במדרון מסוכן שעלול להותיר דורות של תלמידים ללא מסגרת משמעותית ללמידה ולהתפתחות. הפגיעה הפסיכולוגית מצטברת, ומורים מדווחים על קשיי ריכוז, חרדה וניתוק בקרב ילדים שאיבדו כל תחושת יציבות. במישור החברתי, נשחקות התקוות לעתיד של פיתוח כלכלי, והפערים החינוכיים הולכים ומעמיקים.

בסיכומו של הדוח מציגה היוזמה האקדמית תמונה עגומה: מערכת החינוך בפלסטין מתפוררת לנגד עיניה של קהילה בינלאומית שאינה מצליחה לעצור את מעגל הפגיעה. שאלת האחריות הבינלאומית נותרת פתוחה, והדוח קורא להגברת המעקב, לפתיחת חקירות ולמתן תמיכה לשיקום תשתיות החינוך, במיוחד בעזה. בתוך כל זאת נותרת שאלה אחת מהדהדת: האם תצליח מערכת החינוך הפלסטינית לשוב ולהתייצב, או שתמשיך לשלם את מחירו של כיבוש ממושך ופגיעות יומיומית במרחב הלמידה?