דו"ח שפרסם ארגון העיתונאים הפלסטינים חושף תיעוד מקיף של הריגת עשרות עיתונאים פלסטינים בתוך אוהלי עקורים ברחבי רצועת עזה במהלך השנתיים האחרונות. לפי הדו"ח, שפורסם ב־9 בנובמבר 2025, מאז תחילת המתקפה על הרצועה באוקטובר 2023 הרגו כוחות הכיבוש הישראלים 44 עיתונאים פלסטינים שנמלטו מבתיהם ונמצאו באוהלי מחסה זמניים, מתוך 254 אנשי תקשורת שנהרגו בתקופה זו.
הדו"ח מתאר רצף אירועים המתפרסים על פני עשרים וארבעה חודשים, ומציג דפוס פעולה עקבי של תקיפת עיתונאים במקומות שנחשבו לבטוחים יחסית – בתי ספר של אונר"א, חצרות בתי חולים ואזורים שבהם הוקמו אוהלי עקורים. על פי ארגון העיתונאים, הממצאים נאספו בשטח באמצעות עשרות עדויות, מסמכים רפואיים ותיעוד מצולם, והם מצביעים על "פשע מלחמה שיטתי שנועד להשמיד את היכולת העיתונאית הפלסטינית לתעד את המתרחש ברצועה".
לפי הדו"ח, בין המקרים הבולטים נמצאת הפצצה אווירית סמוך לבית החולים נאצר במערב חאן יונס, שבה נהרג העיתונאי חלמי אל־פקעאוי, כתב סוכנות "פלסטין אל־יום". תקיפה אחרת, שאירעה בבית הספר פהד א־סבאח בשכונת א־תופח בעיר עזה, הביאה למותם של העיתונאית זהראא אבו סחיל ואחיה הצלם אחמד. באוגוסט 2025 הופצץ אוהל עיתונאים ליד בית החולים א־שיפאא, ובתקיפה נהרגו שישה עיתונאים, בהם כתבי וצלמי "אל־ג'זירה" אנאס א־שריף, מוחמד קריקע, איבראהים טאהר ומואמן עליואה.
הממצאים מצביעים על שימוש באמצעי לחימה מדויקים – טילים מהאוויר, רחפנים וירי צלפים ישיר – נגד יעדים אזרחיים מובהקים. באף אחד מהמקרים, מציינים מחברי הדו"ח, לא נמצאה עדות לפעילות צבאית באזורי התקיפה.
לפי הדו"ח, האוהלים שבהם שהו העיתונאים הוקמו לרוב בשולי בתי חולים ובבתי ספר ששימשו מקלטים לעקורים. עבור רבים מהם, מקומות אלה היו "המפלט האחרון" לאחר אובדן בתיהם. עם זאת, גם במרחבים אלה – שנחשבו מוגנים תחת החוק הבינלאומי – הפכו העיתונאים למטרה ישירה. עשרות מהם נפצעו, חלקם נותרו נכים לצמיתות בעקבות קטיעת גפיים.
בפרק המשפטי של הדו"ח נטען כי הפגיעה בעיתונאים אזרחיים מפרה את סעיף 79 לפרוטוקול הראשון הנוסף לאמנת ז'נבה, הקובע כי יש להעניק הגנה מיוחדת לעיתונאים בעת סיקור סכסוכים מזוינים. תקיפת אוהלי עקורים בבתי חולים ובבתי ספר, נכתב, מהווה "הפרה חמורה של ההגנה על אזורים הומניטריים" ויכולה להיחשב לפשע מלחמה מתמשך.
הדו"ח מתאר את המתקפות כחלק מ"דפוס מכוון ומתמשך שנועד להשתיק את הקול הפלסטיני ולמנוע תיעוד עצמאי של האירועים ברצועה". עוד נכתב כי השימוש באמצעי לחימה מדויקים באזורים צפופים בעיתונאים ובעקורים שולל כל טענה ל"טעות בזיהוי" ומוכיח "כוונה מודעת לחסל את מי שמתעדים את המציאות".
יו"ר ועדת החירויות בארגון העיתונאים הפלסטינים, מוחמד אללחאם, אמר כי "הריגתם של 44 עיתונאים פלסטינים בתוך אוהלי העקורים היא חלק בלתי נפרד ממדיניות ההשמדה ההמונית נגד העם הפלסטיני. מדובר בהשמדה תקשורתית, לא רק של בני אדם אלא של העדות עצמה – של העין שמתעדת והקול שמעיד." לדבריו, "ההיקף, הדיוק והמשך התקיפות באותו דפוס ואותם כלי נשק מוכיחים שמדובר בהחלטה מדינית מתוכננת היטב שמטרתה למחוק את התיעוד הפלסטיני של הפשעים ברצועה."
הדו"ח קורא להקמת ועדת חקירה בינלאומית עצמאית לחקר ההרג השיטתי של עיתונאים ולהפעלת מנגנוני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. כמו כן, הוא ממליץ על יצירת מסדרונות בטוחים ואזורי מחסה לעיתונאים, ופנייה דחופה לאונסק"ו ולפדרציה הבין־לאומית של העיתונאים כדי לספק סיוע והגנה מיידית.
על רקע התמשכות ההרס ברצועה, מסכם הדו"ח כי "הפגיעה בעיתונאים איננה תופעת לוואי של הלחימה, אלא רכיב מרכזי באסטרטגיה שמטרתה לשלוט בנרטיב, למחוק ראיות ולהשתיק את העדים האחרונים למה שמתרחש בעזה".
