רמאללה, 7 באוקטובר 2025 – הרשות לענייני אסירים ומשוחררים, מועדון האסיר ומוסד א־דמיר לזכויות אדם ולסיוע לאסירים פרסמו היום דוח מקיף על מצב האסירים הפלסטינים מאז תחילת מלחמת ההשמדה ברצועת עזה, הכולל נתונים ועדויות הממחישים את ממדי הפשעים המתבצעים נגד אסירים ועצורים בבתי הכלא של כוחות הכיבוש הישראלי.
לפי הדוח, לאחר שנתיים למלחמה המתמשכת נגד העם הפלסטיני ברצועת עזה והתפשטותה לכלל הגאוגרפיות הפלסטיניות, מתברר כי ההשמדה נמשכת גם מאחורי סורג ובריח. בבתי הכלא מתבצעות הוצאות להורג ועינויים מכוונים של אסירים פלסטינים, תחת פיקוח מלא של מערכת הכליאה והמשפט של הכיבוש. מאז תחילת המלחמה זוהו לפחות 77 אסירים שנהרגו, ועשרות נוספים – בעיקר ממעצורי עזה – נותרו במצב של היעלמות כפויה.
הרשות לענייני אסירים הדגישה כי מדובר באחת התקופות האכזריות ביותר בתולדות התנועה האסירה הפלסטינית, וכי נבנית מערכת דיכוי שמטרתה חיסול פיזי ונפשי של האסירים. בהסתמך על מאות עדויות וממצאים רפואיים, ועל רקע הצהרות פומביות של שר ביטחון הפנים בממשלת הימין הקיצונית איתמר בן גביר, קובעות המוסדות כי הנעשה בבתי הכלא מהווה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. מערכת המשפט הישראלית, לרבות בית המשפט העליון, משמשת לדבריהן חיפוי משפטי למדיניות זו.
הדוח מתאר שורה של פרקטיקות שיטתיות: עינויים, רצח, הרעבה, ביזה, הפצת מחלות במכוון, מניעת טיפול רפואי, תקיפות מיניות לרבות מקרי אונס, ובידוד קבוצתי. מדובר במנגנון של השמדה ממושכת הפועל במתקני הכליאה של מדינת הכיבוש.
מדיניות הדיכוי והפגיעה באסירים
המוסדות מציינות כי מאז תחילת המלחמה נרשמה עלייה חסרת תקדים בהיקף הפשעים נגד אסירים פלסטינים. בין ההפרות המתועדות: עינויים פיזיים ונפשיים, הרעבה שיטתית, מניעת טיפול רפואי מכוון, בידוד קבוצתי, פשיטות של יחידות "קייטר", "מצדה" ו"נחשון", שימוש באקדחי הלם ובגז מדמיע, חיפושים משפילים, תקיפות מיניות ושימוש במחלה ככלי עינוי – כדוגמת הפצת מחלת הגרדת. בנוסף נרשמו מקרים של בידוד ממושך ואיומים בהוצאה להורג.
המוסדות מצביעות גם על החרפה במדיניות המעצרים השרירותיים, ובהם הרחבה משמעותית של השימוש במעצר מנהלי, מעצרים בגין "הסתה", והגדרת עצורי עזה כ"מוחזקים בלתי חוקיים" – הגדרה המאפשרת החזקתם ללא הליך משפטי וללא פיקוח.
התקופה המדממת בתולדות התנועה האסירה
על פי הדוח, 77 אסירים נהרגו מאז תחילת המלחמה, רובם כתוצאה מעינויים, הרעבה או מניעת טיפול רפואי. בנוסף, הרשויות מחזיקות בגופותיהם של 85 אסירים שמתו בכלא, מתוכם 74 מאז תחילת המלחמה. בסך הכול עומד מספר ההרוגים מבין האסירים הפלסטינים מאז 1967 על 314. המוסדות מדגישות כי ההצהרות של כוחות הכיבוש בדבר פתיחת "חקירות" הן ניסיון הסוואה ותעמולה בלבד.
עצורי עזה
עדויות של עצורים מעזה מצביעות על רמת אלימות ותיעוב חסרות תקדים. לפי הדוח, העינויים החלו כבר ברגע המעצר ונמשכו לאורך החקירה והשהות במתקני הכליאה. הדוח מתאר הכאות קשות, הרעבה, מניעת טיפול רפואי, תקיפות מיניות והוצאות להורג בשטח.
נכון להיום זוהו 46 הרוגים מקרב עצורי עזה מתוך 77 האסירים שנהרגו מאז תחילת המלחמה, בעוד עשרות נוספים מוסתרים בכפייה.
הרשויות הקימו מחנות כליאה חדשים לעצורי עזה, בהם מחנה "שדה תימן" שהפך לסמל לעינויים ולהוצאות להורג, וכן אגף תת-קרקעי בשם "רכבת" בכלא רמלה, שבו מוחזקים אסירים בבידוד מוחלט. רוב עצורי עזה מוגדרים "מוחזקים בלתי חוקיים", הגדרה שהפכה לכלי מרכזי בהפרת זכויותיהם.
20 אלף מעצרים בגדה ובירושלים מאז תחילת המלחמה
הדוח מציין כי מאז תחילת המלחמה נעצרו בגדה המערבית ובירושלים כ־20 אלף בני אדם, בהם כ־1,600 קטינים וכ־595 נשים. הנתון כולל מי שנעצרו, שוחררו או עדיין מוחזקים במעצר, והוא מהווה את המספר הגבוה ביותר שנרשם אי פעם בתוך תקופה כה קצרה. המספר אינו כולל את אלפי העצורים בעזה ואת המעצרים בשטחי 1948.
גל המעצרים לווה באלימות קשה, הרס רכוש ובפשיטות על בתים. מתועדים מקרי תקיפה אכזרית של עצורים ובני משפחותיהם, החרמות רכבים, כסף ותכשיטים, וכן שימוש בעצורים כבני ערובה או כמגנים אנושיים. בחלק מהמקרים בוצעו הוצאות להורג מיידיות במהלך המעצרים.
המוסדות מציינות כי אלפי פלסטינים עברו "חקירות שטח" ממושכות שכללו מכות, עינויים ואיומים, ברמה הדומה למה שמתרחש במתקני חקירה רשמיים.
עיתונאים וצוותים רפואיים
מאז תחילת המלחמה נעצרו 202 עיתונאים, רובם הועברו למעצר מנהלי או נעצרו בגין "הסתה", כלומר בשל דעותיהם. שני עיתונאים מעזה – נידאל אל־וואחידי והית'ם עבד אל־ווהאד – מוחזקים במצב של היעלמות כפויה.
לפי משרד הבריאות, 360 אנשי צוות רפואי נעצרו מאז תחילת המלחמה, ושלושה מהם – איאד א־רנטיסי, עדנאן אל־ברש וזיאד א־דללו – מתו בעינויים בכלא.
עלייה חדה במעצרי מנהל ובמספר האסירים הכולל
מספר האסירים הפלסטינים בכלא הישראלי הוכפל מאז תחילת המלחמה. נכון לאוקטובר 2025 מוחזקים יותר מ־11,100 אסירים ועצורים – הנתון הגבוה ביותר מאז האינתיפאדה השנייה. מתוכם 1,460 מרצים עונשי מאסר, ו־350 נדונו או ממתינים לעונש מאסר עולם.
בכלא מוחזקות 53 נשים, בהן שלוש מעזה ושתי קטינות, וכן יותר מ־400 קטינים בבתי הכלא עופר ומגידו. מספר העצורים המנהליים עומד על 3,544, ומספר המוגדרים "מוחזקים בלתי חוקיים" – 2,673, רובם מעזה.
לפני תחילת המלחמה עמד מספר האסירים הכולל על כ־5,250 בלבד, בהם 40 נשים ו־180 קטינים.
מניעת ביקורים ושתיקת הקהילה הבין־לאומית
מאז תחילת המלחמה מונעת ישראל ממשפחות האסירים ומארגון הצלב האדום ביקורים בבתי הכלא. במקביל, מתמודדות המוסדות הפלסטיניות עם רדיפה בינלאומית, לאחר שממשלת ארצות הברית הגדירה את מוסד א־דמיר כ"ארגון טרור" והטילה סנקציות על שלושה ארגונים נוספים: אל־חק, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם והמידאן.
המוסדות קוראות למערכת הבין־לאומית להתערב בדחיפות ולעצור את הפשעים הנמשכים, וקובעות כי ההפרות בבתי הכלא הן חלק בלתי נפרד ממדיניות הטיהור וההשמדה, וכי המשך השתיקה הבין־לאומית מהווה שותפות לפשע נגד האנושות.
