מחוזות הגדה, 19 באוגוסט 2025 — עשרות אזרחים ובני משפחות אסירים יצאו היום (שלישי) לעצרות מחאה ותמיכה במוחזקים בבתי הכלא של כוחות הכיבוש, במחאה על הפגיעה בהנהגת התנועה האסירה ובראשם מרואן ברגותי.
ברמאללה התקיימה צעדה גדולה ברחובות העיר, בהשתתפות מאות מפגינים, נציגי מוסדות רשמיים, מפלגות, איגודים מקצועיים ובני משפחת ברגותי. המשתתפים נשאו תמונות של ברגותי ושל אסירים נוספים, וקראו להפסקת המתקפה על עזה, לשחרור העצורים ולסיום מסע ההתעללות בהם.
העצרת התקיימה במקביל להפגנה השבועית באל־בירה, ביוזמת מוסדות האסירים והכוחות הלאומיים. מזכיר הוועדה המרכזית של פתח, ג’יבריל רג’וב, אמר שם כי עמידת העם הפלסטיני בשנתיים האחרונות "חשפה את שקרי הכיבוש" והביאה לשינוי בתודעה העולמית לגבי זכות הפלסטינים למדינה עצמאית. רג’וב תקף את פרסום הסרטון של השר הקיצוני איתמר בן גביר מתוך תא הכליאה של ברגותי, וכינה זאת "התנכלות פוליטית ומוסרית לאחד מסמלי המאבק". לדבריו, ברגותי האמין כי הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים היא המפתח ליציבות אזורית ולשלום עולמי.
פדווא ברגותי, רעייתו של מרואן, אמרה כי בתי הכלא הפכו ל"חזית ההגנה הראשונה של העם הפלסטיני", והוסיפה כי משפחתה הוכתה בזעזוע למראה מצבו בסרטון, אך הדגישה כי רוחו נותרה איתנה גם לאחר חמישה עשורים של מאבק.
בבית לחם נערכה עצרת מול כנסיית המולד, ביוזמת מוסדות אסירים וארגונים מקומיים. מושל המחוז מוחמד טהא אבו עליא אמר כי איומי בן גביר על ברגותי משקפים את חולשת הכיבוש. גם פעיל האסירים עיסא קראקע וחברי ועדות התיאום הדגישו כי החדירה לתא ברגותי מבטאת את "פשיטת הרגל המוסרית והפוליטית של ממשלת ישראל".
בטולכרם התקיימה עצרת בכיכר ג’מאל עבד אל־נאצר, בה השתתפו מוסדות ציבור, ארגונים מקומיים וילדים ממחנות קיץ. סגן המושל פייסל סלאמה אמר כי האיומים על ברגותי ועל מנהיגים נוספים כמו אחמד סעדאת משקפים את מדיניות הדיכוי וההתעללות של ממשלת הכיבוש. מנהל מועדון האסיר בעיר, אבראהים א־נימר, קרא להתערבות בינלאומית מיידית והדגיש כי ממשלת ישראל פועלת לשבור את התנועה האסירה באמצעות עינויים, הרעבה ושלילת זכויות.
הסרטון שפרסם בן גביר, שבו תועד כשהוא פורץ לתאו של ברגותי בסוהר רימון ומאיים עליו ישירות, עורר גל גינויים חריף בזירה הפלסטינית הרשמית והעממית. משפחת ברגותי הביעה דאגה לחייו, והדגישה כי תנאי הכליאה הקשים – הכוללים עינויים, הרעבה ושלילת זכויות בסיסיות – גרמו להידרדרות במצבו הפיזי, אך לא הצליחו לשבור את רוחו.
